אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

"אני תמיד אשאר אותה ילדה, עם השטויות ועם כל האהבות"

כתיבות שלי מהמגירה, לרוב מיני אך לפעמים גם לא
תמיד מוזמנים לקרוא ולהביע דעה ✨
לפני יומיים. שני, 16 בספטמבר 2019, בשעה 11:37

רוצה להרגיש את הידיים שלך על הגוף שלי

את היד מנחיתה לי ספאנק כל כך חזק בתחת שמעיפה אותי קדימה ומשאירה לי סימנים על התחת לכמה ימים טובים

להרגיש את האצבעות שלך חודרות לי לכוס וגורמות לי לרעוד עד שאני גומרת

ואז כשארד על הברכיים, כמו כלבה טובה, 

אתחנן שתזיין אותי. וחזק. 

שתשתמש בחורים שלי

שתגרום לי לגמור כל כך הרבה פעמים שהדבר היחידי שאזכור זה שאני שייכת לך.

שכל פעם, כמו עכשיו, כשאני משחקת עם עצמי, 

שאדמיין שאתה מזיין אותי, 

ולא הויברטור. 

לפני 3 ימים. ראשון, 15 בספטמבר 2019, בשעה 01:24

"אני לא יכולה להאמין לזה!" אמרה אליס. 

"את לא יכולה?" שאלה המלכה בטון מרחם. "נסי שוב, קחי נשימה עמוקה, ועצמי עיינים."

אליס צחקה. "אין טעם בלנסות," היא אמרה. "אדם לא יכול להאמין בדברים שהם אינם אפשריים." 

 

"אני מעזה להגיד שלא התאמנת הרבה," אמרה המלכה. "כשהייתי בגילך, תמיד עשיתי זאת בחצי שעה ליום. לפעמים האמנתי שישנם שישה דברים שאינם אפשריים לפני ארוחת הבוקר."

 

אנשים תמיד שאלו אותי למה אני אוהבת את השם אליס, ולמה אני בוחרת להשתמש בו ברשתות החברתיות, ולאחרונה אפילו כאן, בכלוב, כשהשם האמיתי שלי בכלל לא קרוב לאליס.

התשובה היא, שאני מזדהה עם אליס.

התחושה של ללכת לאיבוד במקום חדש ולא מוכר, החוסר אמונה, הספירה (שהיא בעצם ה-grounding בסיפור).

ההתכווצויות והצמיחות, הם בעצם רגעי הגדולה ורגעי הנפילה שלי, שאותם אני משייכת לחרדות שלי, ולהתרוממויות שלי. 

כן, חרדות..

כל דבר מכניס אותי לפחד, 

כל דבר מכניס לי סרטים לראש. 

אני מפחדת מכמעט כל דבר אפשרי בעולם של הגדולים.

(אולי זה בגלל הבית שלי, who knows) 

אך אני יודעת איך לצמוח מזה בעזרת הספירה האישית שלי. 

ארץ הפלאות היא בשבילי הליטל ספייס שלי, ההפיכה שלי בעצם לילדה קטנה. 

הבריחה שלי כשאני מרגישה שהעולם של הגדולים הוא פשוט.. גדול מידי בשבילי. 

אין צבא, אין הורים, רק אני, במחשבות שלי ובילדותיות שלי. 

והאמת, שלהיות הכי כנה, שהליטל ספייס שלי הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי, הוא מראה את הצד היותר חשוף שלי, היותר פגיע, אבל הרך יותר. 

 

אז לפני הכל ומעל לכל, 

שמי אליס, אני בת 20, ואני little. 

זה מלחיץ, להיכנס לליטל ספייס שלי לא פעם ולא פעמיים תופס אותי ברגעים לא צפויים, וישנם רק שלושה אנשים שיודעים בערך איך אני מגיבה בליטל ספייס שלי, שהם שתי חברות, ומאסטר. אני כן מדברת רגיל כשאני בספייס, אבל אני שקטה קצת יותר, מופנמת יותר, ורגישה הרבה יותר. לפעמים תמצאו אותי רואה אנימה, סרטי דיסני ופיקסאר,או מציירת, או משחקת עם דובי ביני לבין עצמי. 

אם אני מרגישה קטנה, 

בבקשה, 

אל תוציאו אותי מארץ הפלאות שלי. 

לפני 3 ימים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 19:59

הרגע הזה שאני מעכלת שעוד 12 ימים אני מסיימת את השירות הצבאי שלי

 

ואני מפחדת, ולחוצה

 

אבל שמחה 

 

אבל זה אומר שאהיה בבית יחסית הרבה... 

 

 

 

 

 

פאק.

לפני 6 ימים. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 00:06

ואז נזכרתי שאין לי מנוי אז תצפו לעוד משהו שכתבתי בקרוב 😉

לפני שבוע. ראשון, 8 בספטמבר 2019, בשעה 21:26

האדם הבא

ואני לא צוחקת

שקורא לי כלבונת, זונה, או כל כינוי אחר בהודעה הראשונה איתי

נחסם במיידי. 

ברור? 

ברור. 

לפני שבועיים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 19:35

אם יש חיסרון אחד בספייס שלי

זה שאני נשאבת אליו בזמנים הכי לא נכונים שיש ואז מתחילה להתנהג כמו ילדה קטנה

זה קרה בטירונות ,ואז זייפתי שאני חולה

זה קרה לי בבסיס באמצע הסמכה

וזה קרה לי אתמול

ואוף :(

לפני שבועיים. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 15:43

יכולה להרגיש

את הידיים שלו

עוברות לי על הגוף לאט...

 

מגע קל, כמעט כמו נוצה

אבל מגרה, ומשגע. 

אפילו לא אכפת לי שאני אחרי שיחה

ובמיוחד עם הקצינים

כי אני חושבת עליו

לוחש לי להיות טובה,

ובשקט, 

בזמן שהוא נוגע בי.