שייכת

בעוד עשרה ימים גברתי חוזרת ובא לי... בא לי לקרוע את העולם בחג הזה. לחוות, לעשות, ליהנות, לראות אנשים, לטייל, לכייף.
אני עוד לא יודעת מה אעשה היום, אבל ברור לי שלא אעביר את הזמן בבית.

יפה כל כך בחוץ. מוקדם יותר לקחתי את הכלבה שלי לטיול ראשון בגן מאיר. היא נהנתה וגם אני. בא לי לקחת אותה לפיקניק ביער בן שמן אבל עכשיו היער מלא באנשים. אסע לשם אחר הצהריים כשכולם מתפנים מהמינגול להשמעת קולות עיכול תוך רביצה על המיטה מול הטלוויזיה. אקח איתי את הכלבה שלי ובקבוקי מים, וכשאסיים להריץ אותה בין העצים ובין הסלעים, אפרוש סדין על הקרקע, אשכב עליו מתחת לעצים ולשמים עם "צופן דה וינצ'י" ואהנה מכל שניה.

בקיצור... בא לי! בא לי לטרוף את החיים בחג הזה. ואני מתכוונת לעשות בדיוק את זה :)

הלילה בשלוש וחצי התחבקתי עם גברתי רגע לפני שהיא צעדה אל פנים שדה התעופה. עמדתי מחוייכת בחוץ, צופה בה חולפת על פני קיר הזכוכית של טרמינל שלוש, תיק עור גדול על כתפה והיא נמרצת בדרכה לתאילנד.

את חניית הביניים שלה היא עושה באינסטנבול, ובשש בערב, כשנעשה את דרכנו אל אלונה, האקסית של אור והיום חברתה הטובה ביותר כדי לחגוג יחד את הסדר, תעלה גברתי על המטוס לבנגקוק (אמא שלנו הבריזה עם בן זוגה לחמישה ימי רומנטיקה בפריז. חוצפה שכזו 😄 ).

שמח לי. יש אווירה של חג ברחובות. אני יודעת שמצפה לי חג עמוס בפעילויות, בחברים ובכייף, ואני שמחה שגם גברתי וגם אני נהנה בחג הזה.

אני רוצה לאחל לכל קוראי חג שמח ומלא בקרבה. אני אוהבת אתכם מאוד.

קלייר.

גברתי תעלה על המטוס שייקח אותה (לאחר חניית ביניים קצרה) לתאילנד לאחד עשר ימים.

רק חזרנו וכבר היא נוסעת, ואני מאושרת שהיא נוסעת לאחר שחזרנו ולא קודם לשיבה ההדדית.

מחכים לי ימים של המון עבודה. שיפוצים, פירוק גדר, הרכבת גדר, שיעורי בית, עבודה במשרד, ושעות של יצירה. אני מתכוונת לשמור עליי הכי עסוקה והכי נהנית שאפשר.

בין כל ימי העבודה, אולי אקבל הצעה של ידיד לנסוע איתו לצפון ליום אחד של השתוללות בכנרת.

זו הפעם הרביעית בה גברתי נוסעת לעשרה ימים או יותר מאז שהיא איתי. בהתחלה זה היה קשה, שובר, הגעגועים אכלו בי. ככל שאני מתרגלת לנסיעות הללו, אני לומדת להפיג את הגעגוע אליה בעשייה, ביצירה ובהתענגות על החברויות שיש לי.

הפעם אני מתכוונת לשמור על מצב רוח טוב. יש לי הוראות לבצע 😄 http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=34618&blog_id=12764, יש המון סרטים שאני מתכוונת לראות ובקיצור, אני מתכוונת לחכות לגברתי כפי שהיא מצפה ממני שאחכה לה - תוך שאני מתענגת על חיי 😄

הלילה אסיע אותה לשדה התעופה ואז תתחיל ספירת הימים עד לשובה. הפעם הספירה תהיה מחוייכת.

פרחים,
רקפות, נרקיסים, כלניות,
מרבדים של צבע
תמונות של שקיעה וזריחה
אלמותיות ברצף פריחה.
האריה שאהב תות
לכוד בצרכיו, בצעקתו.
ילדת הענישה פוחדת
לפחד לבד,
היא רודפת מילים של גדולים
וצרכים לא לה.
כמיהתה מחפשת מוצא
כשמגיעה השעה לנשיקה על המצח
ולסיפור.

כמה פשוט להיות מאושרת.
כמה נפלא לחוש שוב באהבה שלך גברתי, שעוטפת אותי, מחבקת, מחזקת.
אנשים טובים וחכמים אמרו לי לא פעם, שאסור שהכוח והאושר יסתמכו על האהבה, הם צריך לבוא מבפנים.
אבל בלי אהבה, החיוך שבעיניים הופך לרדוד.
אני אישה של אהבה.
האהבה מצמיחה לי כנפיים. האהבה נותנת לי כוח להתמודד עם הכול.
יש לי כוח גם כשאין אהבה, אבל אין לי אושר בלעדיה.
גברתי, כל כך התגעגעתי לחיוך שלך, לתשוקה שלך, לשמחה האמיתית בעיניים.
גם כשנפרדנו החיבוק שלך כירבל אותי, אבל עכשיו החיבוק שלך צוחק.
אני אוהבת אותך גברתי, גבירת חיי, אהובתי.

שפחתך.

"לכי להתקלח," מורה לי גברתי, "תעשי חוקן, חזרי לאמבטיה וקראי לי. וזנזונת, אל תתני לי לחכות יותר מדי זמן."
אני טסה למקלחת, מגלחת, מסבנת, מחקנת, ושוב אני באמבטיה.
"גברתי, סיימתי." אני מודיעה לה.
"חכי לי באמבטיה בעיניים עצומות." היא דורשת.
אני עומדת במרכז האמבטיה בעיניים עצומות. גברתי נכנסת לחדר האמבטיה. אני מרוגשת, לא יודעת למה לצפות. אצבעותיה אוחזות בפטמותיי ומיד אני מרגישה באטבים עוטפים אותן. אני גונחת, מרגישה איך אני מיד נכנסת לתחושה של ריחוף.
"שלא תעזי להיכנס לספייס." פוקדת גברתי ומניחה על עיניי כיסוי עיניים. "תפתחי עיניים ותגידי לי אם את רואה משהו."
"לא גברתי, אני לא רואה." אני עונה לה. גם מתחת לכיסוי העיניים אני מעדיפה לעצום את עיניי ולתת לגברתי את השליטה המוחלטת בחוסר השליטה שלי.
"תפתחי את הרגליים שפחה שלי," פוקדת גברתי, "השפחה שלי שכחה כבר איך כלבה מיוחמת אמורה להיות. אני צריכה להזכיר לשפחה שלי איך מתנהגת כלבה מיוחמת?"
אלוהים... המילים שלה... הן גורמות למוח שלי להסתחרר.
"לא שכחתי גברתי." אני ממלמלת.
"תכף נבדוק את זה. תפתחי את הרגליים." דורשת גברתי.
מיד כשאני פותחת אותן היא מצמידה את שפתי הכוס שלי שני אטבים. הכאב חד, נפלא, מרגש. שוב אני מרגישה את גליי הסחרור בראשי.
"אל תעזי להיכנס לספייס בלי רשות." מזכירה לי גברתי. "עוד לא גמרתי להכין אותך כלבה מיוחמת שלי." היא מהמהמת ומיד אני מרגישה בשרשרת של ארבע ביצים סיניות נדחפת לי לכוס, מקשקשת לתוכו, ממלאה אותו.
"גברתי..." הגניחה פורצת ממני חסרת שליטה. אני נאחזת במוט וילון האמבטיה כדי להתייצב.
"תתכופפי כלבה מיוחמת שלי." פוקדת גברתי, "עוד לא סיימתי איתך. הישבן של הכלבה שלי לא יכול להישאר ריק. נכון?" היא ספק שואלת ספק קובעת בקול שמצמרר אותי מעונג. ברגע שאני מתכופפת, היא מחדירה מחרוזת שניה של ביצים סיניות קטנות יותר לישבני.
אני מלאה ועצומת עיניים. גברתי שולחת יד ומושכת קלות את האטב שעל פטמתי.
"את תרחצי אותי בעיניים עצומות," היא מבהירה לי, "וחסר לך שהשיער שלי יירטב או שהביצים הסיניות ייצאו ממך."
אני שומעת את הצחוק בקולה ונענית בחיוך גדול משלי.
גברתי נעמדת לצדי בתוך האמבטיה. אני מגששת אל צינור המים ומתחילה לשטוף את גופה.
"את מרטיבה לי את השיער." היא נדהמת.
"סליחה גברתי." אני מתנצלת בחיוך. מאותו הרגע אני מקפידה להרים בידי האחת את שיערה כשאני מתקרבת עם המים אל כתפיה.
אני עומדת לסבן אותה. לא פשוט לסבן בעיניים עצומות. לאט אני יורדת לאורך גופה, מקפידה שגם כשאני מתכופפת מולה הביצים הסיניות לא יישמטו.
ואופס, הסבון מחליק ונופל לי מהיד.
אני יודעת שהיא צוחקת בשקט מעליי כשאני מגששת על ברכיי בתוך האמבטיה אחרי הסבון. אני גם יודעת שכל הזמן הגבירה שלי שומרת עליי. המים החמים שוטפים את גופי כשהיא מכוונת אליי את הצינור שלא אתקרר.
אני מסבנת את כפות רגליה, את מעלה ירכיה, את הכוס שלה. אני נטרפת מהסיטואציה. אני השפחה שלה שמשרתת אותה. שוב נופל לי הסבון, ושוב אני מגששת למצוא אותו.
קשה לי, מחרמן לי ומצחיק לשתינו לא פחות, כשאני שוטפת ממנה בזהירות את הסבון. בזהירות כדי שלא ארטיב את שערותיה 😄
גברתי יוצאת מהאמבטיה.
"איפה המגבת שלי?" היא שואלת.
שיט, לא ידעתי שהיא תצטרף אליי, המגבת שלה בכביסה.
"תשתמשי בשלי," אני מבקשת ממנה, "או שאלך להביא אחרת."
"לא חשוב כלבונת, עוד לא גמרתי איתך." מחליטה גברתי.
גברתי מייבשת אותי, עוברת על כל גופי עם המגבת, מקפידה לספוג ממני את כל המים ואז מתנגבת במגבת הלחה בעצמה, ואני כל כך רוצה להגיד לה כמה אני אוהבת אותה עכשיו וכמה אני מרגישה בטוחה באיך שהיא מטפלת בי ושומרת עליי.
גברתי לובשת עליה את הזין וחוזרת לאמבטיה.
"תתכופפי כלבה שלי, אני רוצה לבדוק אם הכלבה שלי לא שכחה איך כלבה מיוחמת צריכה להיות פתוחה לכבוד גברתה. תתכופפי ותפתחי לכבודי את התחת שלך."
אני נשענת על אגן האמבטיה ופותחת מולה את הישבן שלי.
"החור של הכלבה שלי התרחב בזכות הביצים הסיניות?" מתעניינת גברתי.
"כן גברתי." אני גונחת בצפיה נרגשת לחוש אותה שוב בתוכי.
גברתי שולפת מהישבן שלי את המחרוזת, וברגע אני מרגישה את הזין שלה חודר אליי. שבועות ייחלתי לרגע הזה, לחדירתה של גברתי את השפחה שלה. לכיבוש המוחלט הזה שאין עליו עוררין.
אני פתוחה לכבודה, אני זקוקה לה בתוכי. הזין של גברתי ממלא אותי ואז היא יוצאת.
"שלא תעזי לגמור." היא פוקדת עליי, "היום לא תגמרי כל כך מהר. אני צריכה לאלף מחדש את הכלבה שלי ולהזכיר לה איך כלבה מיוחמת צריכה להתנהג."
ושוב היא חודרת אליי, ובכוס שלי אני מרגישה את שקשוק הביצים הסיניות. אני נטרפת, אני מלאה בה, אני כל כך רוצה שהיא תגמור בתוכי, אבל גברתי משתמשת בגוף שלי למשך כמה דקות ויוצאת ממני בלי לגמור.
"בואי למיטה." היא פוקדת עליי ומסירה מעליי את כיסוי העיניים.
אני שוטפת את עצמי בזריזות, ומצטרפת אליה במיטה.
"בואי אליי," מזמינה אותי גברתי ומכרבלת אותי לחיבוק כשאני מזנקת אל בין זרועותיה לדקות אחדות של חיבוק וסיגריה.
"תשכבי על הגב." מורה לי גברתי ואני מזדרזת לכבות את הסיגריה שלי. היא מחדירה לישבן שלי שוב את מחרוזת הביצים המוקטנות, מסירה את האטבים מהכוס שלי ומחדירה לתוכו עמוק יותר את הביצים הסיניות. עכשיו אני מלאה שוב בכל החורים שלי. "לקקי לי את הרגליים, כלבה מיוחמת שלי, חזרי אל מקומך מולן."
ברגע אני טורפת את כפות הרגליים שלה, מלקקת אותן, יונקת. אני גונחת בייחום מולן, מתאמצת לשגע את גברתי בליקוקים שלי, רוצה להרגיש אותה גומרת מול הלשון שעל רגלה. אבל לגברתי יש תכניות אחרות.
"הכלבה שלי מיוחמת?" היא שואלת.
"כן גברתי." אני גונחת.
"הכלבה שלי לא תגמור היום כל כך מהר." מזכירה לי שוב גברתי, "הכלבה שלי תראה לגברתה כמה היא מיוחמת בשבילה. אני רוצה שתלקקי לי את כפות הרגליים, ושתדאגי להניע את האגן שלך תוך כדי. הכלבה שלי תהיה כל הזמן מודעת לביצים שבתוכה."
אני נטרפת. אני לא יודעת במה להתרכז קודם, בביצים שממלאות לי את התחת ואת הכוס ושכל שקשוק שלהן פוגע בדפנות הכוס שלי ומשגע אותן, או בכפות רגליה של גברתי. כל פעם שאני מנסה להתרכז רק בה, היא מניחה על הכוס שלי את רגלה השנייה ומנענת את האגן שלי. אני נטרפת, מאבדת שליטה על הגניחות שלי. כל פעם שאני עומדת לגמור, עוצרת אותי גברתי.
"את לא תגמרי כלבה שלי, את תגמרי רק כשגברתך תחליט שהגיע הזמן שתגמרי ואת תגמרי רק כשתבקשי יפה מגברתך לזיין לכלבה המיוחמת שלה את התחת."
קשה לי לבקש כמו כלבה. לקרוא לי כלבה מיוחמת, אבל אני מיוחמת כל כך, רעבה.
"גברתי בבקשה זייני את הכלבה המיוחמת שלך." אני מבקשת צוחקת.
"ככה לא מבקשים," נוזפת בי גברתי, "אני בטוחה שהכלבה המיוחמת שלי מסוגלת ליותר."
ושוב רגלה מניעה את כל גופי והשקשוק משגע לי את הנשמה כשכף רגלה נדחקת אל שפתיי.
"גברתי, בבקשה, בבקשה, זייני את הכלבה המיוחמת שלך." אני נטרפת, קרובה כל כך אל האורגזמה - ואסור לי.
"בקשי כמו כלבה מיוחמת." חוזרת גברתי ודורשת.
אני מנסה לבקש בכל מיני דרכים שלא מספקות אותה, אני נטרפת, ואז הזעקה פורצת ממני.
"גברתי, אני מתחננת, אני זקוקה לך, הכלבה שלך זקוקה לך, בבקשה גברתי, זייני אותי, קחי אותי, גברתי, זייני את הכלבה שלך."
ידה של גברתי נשלחת אל שערי.
"תשכבי על הבטן כלבה שלי." היא פוקדת עליי.
המחרוזת נשלפת מישבני ומיד ממלא אותו הזין של גברתי.
אני צורחת, אני זקוקה לה, אני מלאה בה. בה ובביצים הסיניות שממלאות את הכוס שלי.
"כן כלבה שלי, עכשיו מותר לך כבר לגמור." מתירה לי גברתי את הגמירות.
אני גומרת, וגומרת, ואני מלאה כל כך, שייכת כל כך.
"אני הכלבה שלך, גברתי." אני צורחת כשאני גומרת.
"כן כלבה מיוחמת שלי, את הכלבה שלי." גונחת גברתי את גניחותיה כשהיא גומרת לתוכי.
אנחנו נחות לכמה דקות בהן ראשי מונח על זרועה החובקת. דקות בהן אני לא הכלבה אלא הילדונת שלה.
"לכי וחממי את שמן העיסוי." היא פוקדת עליי, "שימי מגבת על המיטה ועסי לי בדממה את הגב, את כפות הרגליים ואז את הכתפיים. ושהביצים לא ייצאו ממך." היא אומרת.
אני מאושרת לשרת אותה. במהירות אני מחממת את השמן במיקרו, מניחה מגבת מתחתיה, מגבת מתחת לרגליה, ומתיישבת על המיטה לידה כדי לעסות אותה.
אני יותר ממודעת לביצים הסיניות שממלאות אותי, אבל אני משתדלת להתעלם מהן ולהתרכז רק בעיסויה של גברתי.
לאט אני מעסה אותה, מתענגת על הבשר החם מתחת לידיי. גב, שכמות, כתפיים, ישבן. אני רואה את גופה של גברתי נרגע אל השקט ואני מכסה את גבה במגבת נוספת שתספוג אליה את השמן, ויורדת אל רגליה.
אני מרגישה שאני מתנה אהבה עם כפות הרגליים שלה. מעסה אותן לאט, בריכוז. טוב לי כל כך לתת לה שוב.
כשאני מסיימת אני מייבשת את כפות הרגליים, מכסה אותה ומעסה את עורפה.
כשאני מסיימת גברתי מסתובבת ונשכבת על גבה. העיניים שלה זוהרות עכשיו בזוהר רגוע.
טוב לא לגמרי רגוע.
"שימי את הלשון שלך בין הרגליים שלי." פוקדת גברתי, ומיד אני מזנקת אל הכוס שלה. אני מאוהבת בו, במיצים שלו, בטעם, בחום.
גברתי דוחקת את ראשי אליה כשהיא גומרת לי לתוך הפה. אני מכורה לגמירות הללו שלה, לשליטה שלה בתנועות הראש שלי כשאני יורדת לה.
"הכלבה שלי עוד מיוחמת?" מתעניינת גברתי ושולחת את כף רגלה אל הכוס שלי.
"כן גברתי." אני נענית באש שמדליקה את כל גופי מיד.
גברתי שולפת מתוכי את הביצים הסיניות.
"תפתחי את הכוס שלך לרגל שלי." היא פוקדת, "היום אני לא מזיינת אותך עם הידיים שלי, רק עם הזין ועם הרגליים."
אצבעות כף הרגל שלה נדחקות לתוך הכוס שלי. הן מגרות, הן מכאיבות לי, הן שורטות לי את הכוס. אני מרגישה כמו כלבה מיוחמת.
"ככה כלבה מיוחמת גומרת." מסבירה לי גברתי, "כלבות מיוחמות תמיד מאוננות על הרגל של הבעלים שלהן."
כף הרגל שלה נדחקת לתוכי יותר ויותר. זה משפיל אותי ומגרה אותי. אני מרגישה כמו כלבה, הכלבה של גברתי, ואני רוצה להיות הכלבה המצטיינת של גברתי.
האגן שלי נע כמטורף על הף הרגל שלה.
"כן כלבה שלי, תכניסי את הרגל של גברתך עמוק לתוכך." מעודדת אותי גברתי.
אני גומרת וגומרת, וגומרת. אני צורחת ושותקת, מרחפת ומזויינת, וגומרת.
כשאני שוכבת מעולפת ולא מסוגלת לזוז עוד, יוצאת ממני גברתי ומתיישבת על פניי.
"לקקי כלבה שלי," היא פוקדת, "לקקי כמו כלבה טובה."

להיכנס למיטה ולישון מכורבלת בשמיכות עכשיו.
הבטיחו יום חם, אבל בחוץ רוחות ערות וכל הגוף שלי כואב, ובלי סיבה 😄
אבל אין לי זמן לישון, אני חייבת לעבוד ולהתעורר... בעוד כמה שעות אפגש עם גברתי :)

אני גרה בקומת קרקע. הכלבה המשוגעת (אבל תמיד המדהימה שלי), הרסה בפרץ געגוע לבית הישן את התריס שבחדר השינה. היא פשוט נכנסה בו מבעד לחלון (שנשבר כמובן), ומבעד לסורגים (שעמודו בפרץ), והעיפה ממנו בצורה חסרת תקנה חמישה שלבים.
אז נכון שגברתי ואני אקסביציוניסטיות, אבל רק מול מי שאנחנו בוחרות.
בקיצור, גברתי הביאה לפה תריס קש, מהסוג שנגלל כלפי מעלה, ומבטיח פרטיות כשרק רוצים.
עמדתי להתקין אותו.
מהר מאוד התברר שבין התריס למשקוף אליו הוא אמור להתחבר חסרה חתיכת קיר ברוחב 9.5 ס"מ.
לקחתי שתי פיסות עץ, ניסרתי אותן במידה הנכונה, הברגתי אותן זו לזו, חיברתי לתקרה באמצעות משהו שאין לי מושג איך קוראים לו, אבל נראה כמו האות ר' עם חורים לברגים. קדחתי בעמל רב לתוך הקורה - כן קוראי היקרים, לקורה שבקיר. מי שניסה לקדוח לתוך קורה יודע שמדובר בהמון טיח שנופל לך לעיניים, ובמקדח שבשלב מסויים מסתובב על ריק. הוא ניתקל בפלדה שיש בתוך הקורה ומסרב להתקדם.
בשלב הזה הקללות לא פוסקות. טיח בעיניים משולב בזיעה, והתקנה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה ונמשכת כבר שעה.
איך שהוא אני מצליחה לקבע את מה שדורש קיבוע, ואז אני מגלה שהמשקוף לא ישר, אלא הולך באלכסון קל לאורך הקיר. זוכרים שחתכתי והברגתי שתי פיסות עץ באורך 9.5 ס"מ?... עכשיו נאלצתי להוציא אותן מהקיר, ולנסר אותן שוב, באלכסון, כדי שהתריס (אני לא אקלל אותו הוא מגברתי), ייכנס למקומו.
שוב אני מבריגה הכל. העבודה נמשכת כבר שעה וחצי. אני מתקינה את התריס למקומו, חדר השינה שלי נראה כמו שדה קרב. אני עומדת לסכם שהעבודה עברה בהצלחה, ואז אני מגלה, שהתריס שאמור להיות נגלל כלפי מעלה, מסרב להמריא אל על.
טוב בשלב הזה כבר קיללתי אותו. ניסיתי להתחכם לו, אבל שום דבר לא עזר. התריס יותר חכם ממני.
הסרתי אותו. הוא מונח מתחת לחלון. כשגברתי תבוא מחר אליי אולי היא תגלה מה הפטנט שבאמצעותו ניתן לגלול את התריס למעלה כדי שייכנסו אוויר ואור לחדר.
השיער שלי מלא טיח, העור שלי מלא טיח, בפה יש לי טיח. אני הולכת להתקלח.

גברתי אני מבצעת את הוראתך הישירה, גם אם הפנטזיה הזו קצת הביכה לי מעבר לעובדה שהיא חירמנה אותי 😄

אני בסלון שלי, יושבת ומחכה לך גברתי. אני עירומה על ברכיי ורק הקולר עליי, יודעת שבכל רגע תיכנסי. הווילונות מכסים את החלונות, החדר מואר.

אני שומעת את המפתח שלך חודר למנעול ומזדקפת בציפייה. את נכנסת, אבל את לא לבד. יש איתך גבר שמעולם לא ראיתי בעבר.

"פנה את השולחן" את אומרת לו. הוא מתחיל להסיר מהשולחן את כל מה שעליו. אני מביטה תמהה קצת ומבויישת בעירום שלי מולו, אבל אני לא זזה.

הוא מסיים לפנות את השולחן.
"יפה," את אומרת, "עכשיו תכיר, זו הזונה הפרטית שלי והיא זו שתשרת אותנו היום. קומי." את פוקדת עליי.
אני נעמדת.
"עכשיו זנזונת שלי, את תראי לי ולאיש הזה כמה את באמת מצטיינת כזונה הפרטית שלי. תשכבי על הגב על השולחן, רגליים פתוחות."
אני כל כך נבוכה, אבל המבט שלך מזהיר אותי למהר ולציית לך. אני נשכבת כולי על השולחן, לא מעיזה לנשום.
"רגליים לרצפה," את מבהירה לי את כוונתך, "רק הישבן והחלק העליון על השולחן."
אני מסיטה את הישבן שלי אל קצה השולחן ומניחה לרגליים להשתלשל ממנו.
"לפתוח אותן." את פוקדת בספאנק שמצליף על ירכי.
"סליחה גברתי." אני לוחשת וממהרת לפתוח את רגליי מולכם.
אני שומעת קולות רשרוש של הסרת בגדים בחדר, אבל לא מעיזה להסתכל. המבוכה משגעת אותי. ברור לי שמיד תשתמשו בי, אני לא מכירה אותו, אני לא רוצה אותו, אבל אני רוצה לשרת אותך בצורה הטובה ביותר.
"זיין אותה" אני שומעת אותך מורה לו ומיד מנסה לחדור אליי הזין שלו.
"היא יבשה." אני שומעת אותו אומר לך.
אני שומעת את העקבים שלך נוקשים ברצפה, וברגע את רוכנת מעליי. העיניים שלך ננעצות בשלי במבט חסר פשרות.
"את יבשה זנזונת שלי?" את שואלת אותי ואוחזת/מושכת בקולר שעליי, "אני הרשיתי לך להיות יבשה?"
"לא גברתי, סליחה." אני ממלמלת.
"שום סליחה." את קוטעת אותי ואוחזת בשערי במשיכה עזה, "את הזנזונת שלי, הבאתי לכאן את מי שהחלטתי שיזיין אותך, ואת זנזונת, תשתפי פעולה בצורה שתשביע את רצונה של גברתך. החור הזה שייך לי ואני מחליטה מתי הוא נרטב ומתי הוא יבש. זה ברור שפחה שלי?"
"כן גברתי." אני עונה בקול שפתאום נוספת אליו תשוקה.
המבט שלך מתרכך ואת מעבירה את אצבעותייך על לחיי.
"תראי לי זנזונת שלי, תראי לי איזה כלבה מוצלחת יש לי. תראי לו איך את לא מביישת את גברתך."
בשנייה אני נרטבת. אני הכלבה שלך, הזנזונת שלך, החור שלך. הגוף שלי נמצא פה לשימושך, והגוף שלי ישתף פעולה עם כל דרך בה תבחרי להשתמש בו.
הוא חודר אליי כשאת מהנהנת לעברו, ממלא אותי. את לא מסירה את מבטך מעיניי.
"תכרכי את הרגליים שלך מסביבו." את פוקדת ואני מבצעת. "כן כלבונת שלי," את מאשרת כשאני גונחת, "תראי לי כמה את יכולה להצטיין כזונה."
המילים שלך מטריפות אותי גברתי. אני רוצה להצטיין לכבודך.
אני שומעת אותו גונח.
"אל תגמור עד שארשה לך." את מורה לו.
"בואי נראה איך את משרתת שניים." את לוחשת לי, "מה ישגע את הזנזונת שלי, הזין שבחור שלה או גברתה שתשב לה על הפנים?"
"את גברתי, רק את, אותך אני רוצה, בבקשה שבי עליי." אני מתחננת לחוש אותך עליי.
את מטפסת על השולחן ומתיישבת על פניי.
"שתי אותי זונה שלי." את דורשת.
ברגע אני שוכחת את החדירות שלו. כולי מרוכזת בך גברתי, שיושבת עליי. בנוזלים שלך, ביניקת הדגדגן שלך.
את אוחזת בשערי, דוחקת את פני אלייך.
אני שומעת אותו גונח, הוא בוודאי מסתכל עלייך יושבת עליי, זה מחרמן אותו עוד יותר כשהוא מזיין אותי.
"כן, זונה קטנה שלי, תטריפי את הגבירה שלך, אני אשתמש בך כרצוני." את גונחת ונעה עליי. "את תגמרי איתי, זה ברור לך?".
אני מנסה לענות ב"כן גברתי", אבל הפה שלי מלא בך עכשיו.
פתאום כשאני נדרשת לגמור איתך אני מודעת שוב לחדירות שלו. פתאום שלושתינו נעים בתיאום.
"כן, כן שפחה שלי," את צועקת פתאום, "תגמרי זונה שלי, תגמור בתוכה עכשיו." את פוקדת על שנינו.
התנועות של שניכם עליי ובתוכי גורמות לי לתחושת ערפול. אני הכלי שלך, החפץ שלך, הזונה שלך. אני הגוף שמשמש אותך כרצונך. אני מרגישה איך הוא משתולל לי בגוף כשהוא גומר, אבל אני מתרכזת בכוס שלך ששוטף לי את הפרצוף בנוזלים. הלשון שלי נטרפת ממך גברתי. אני מרגישה אותך זזה עליי, הכוס שלך תובע את מה ששייך לו, הידיים שלך דוחקות אותי אלייך. אין לי אוויר כמעט וזה לא חשוב עכשיו. אני משרתת אותך בדרך בה את בוחרת שאשרת אותך, ואני גומרת איתך גברתי.

על זה פינטזתי כשאוננתי גברתי. עליי-שלך, בכל דרך בה את בוחרת.
אני אוהבת אותך.

שפחתך.

צפיות עד עכשיו היום ואפס תגובות?...
אני לא מבינה, אני צריכה לכתוב פה על מה אוננתי לפני חמש דקות כדי שתגיבו? :)))