לפני 18 שנים. 4 במאי 2006 בשעה 21:46
אני אוספת את גברתי מביתה.
"סעי דרך שנקין זנזונת שלי," מורה לי גברתי, "אנחנו נעבור דרך AM PM. אני אתן לך כסף ואת תכנסי ותקני את המלפפון הכי גדול שתמצאי, קישוא גדול, חציל קטן עד בינוני, שתי חבילות ניילון נצמד, מילקי ושוקולד. הכול ברור? תחזרי על רשימת הקניות."
"קישוא ומלפפון גדולים, חציל קטן, ניילון נצמד, שוקולד ומילקי." אני חוזרת אחריה בקול רועד מהתרגשות. ניילון נצמד. סוף סוף גברתי עומדת לעטוף אותי בו. אבל פאק, מה היא הולכת לעשות בחציל?
אני נכנסת לחנות, יש לי הרגשה שכולם מסתכלים עליי כשאני מנסה לברור את הירקות שנדרשתי לקנות. בחנות הזו הם במצב של ריקבון התחלתי. אני קונה את השוקולד, הניילון והמילקי, יוצאת אליה, מסבירה מדוע לא קניתי את הירקות ואנחנו ממשיכות על האופנוע לירקן שבקצה הרחוב.
"קדימה זנזונת," מדרבנת אותי גברתי, "אני מסתכלת עלייך מבחוץ. אה ו... תקני גם בננה אחת."
בחנות הירקן יש אישה אחת. אני עוברת בין מדפי הירקות כשאני סמוקה מכף רגל ועד ראש ממבוכה. ברור לי שהירקן מביט בי ובדרך בה אני בוחרת את הירקות הגדולים ביותר.
אני מעיפה מבט החוצה. גברתי פוסעת אל החנות ומניחה בידי פרי צהוב קוצני.
"קני גם אותו." היא מורה לי ויוצאת.
"תרצי עוד משהו?" שואל הירקן.
"בננה, לא בשלה." אני עונה ורואה את ההבנה מתחילה להדהד במבטו, "וחציל, קטן."
"את רוצה שאני אקטין לך אותו?" הוא שואל אותי במבט ממזרי.
אני מתה לקבור את עצמי באדמה עכשיו. הוא מבין לעזאזל.
אני משלמת, ממהרת לצאת אל גברתי ומספרת לה שהוא קלט למה ישמשו הירקות. אנחנו עולות על האופנוע ופתאום היא פורצת בצחוק.
"היית צריכה לראות איזה חיוך ענק הוא חייך אליי." היא מספרת לי.
אנחנו מגיעות אליי.
"יש לך 12 דקות בדיוק מהרגע שאת נכנסת למקלחת ועד שאת יוצאת אחרי גילוח וחוקן. וזנזונת, שאני לא אמצא עלייך חצי שערה. אני מצלמת את הסשן היום ואת תהיי ייצוגית."
"12 דקות כולל חוקן?" אני נדהמת, "רק החוקן לוקח חמש דקות."
"אם תאחרי, תיענשי." מודיעה לי גברתי באדישות ומתיישבת ליד המחשב שלי. אני טסה למקלחת כדי לעמוד בזמנים. אין לי מושג איך אבל כעבור אחת עשרה דקות אני יוצאת ממנה מצוחצחת, מגולחת ומחוקנת.
"אני נכנסת להתקלח." מודיעה לי גברתי, "תרחצי היטב את הירקות והניחי אותם על צלחת בחדר, פני את הכורסה מהבגדים, שימי עלייך את הקולר ותפעילי מוזיקה סקסית."
אני מתחילה לטוס בבית, מעיפה הכול מהכורסה שבחדר לכורסה שבסלון, מפעילה את המוזיקה, רוחצת את הירקות, שמה עליי את הקולר, ומספיקה הכול על השנייה כשגברתי יוצאת מהמקלחת, נכנסת אל החדר ומתיישבת על הכורסה.
"את הולכת לרקוד לי עכשיו ריקוד סקסי." מודיעה לי גברתי, "אני רוצה לשבת ולהתחרמן מהשפחה שלי."
הלב שלי מתחיל לדהור. השמנתי בזמן האחרון והדבר האחרון שאני מרגישה הוא שאני סקסית.
המוזיקה מתנגנת, אבל אני לא מסוגלת לזוז. ידיי מאוגרפות. רגע הן נחות לצדי גופי ואז מכסות על הבטן ועל השדיים.
"גברתי, אני לא מסוגלת לרקוד עירומה." אני מתחננת אליה, "בבקשה תוותרי לי."
"אין ויתורים היום." היא מבהירה לי. פרינס ברקע שר שיר סקסי אבל הגוף שלי קפוא מאימה. אני מנסה להניע את האגן, אבל לא מסוגלת.
"גברתי, אני יכולה בבקשה כיסוי עיניים?" אני מבקשת ממנה, מקווה שבעזרתו אצליח להתנתק מהסיטואציה ולרקוד למענה כדרישתה. היא מרשה לי, אבל גם כיסוי העיניים לא עוזר. אני רוקדת למשך כמה דקות ושוב קופאת.
"את סקסית, את יפה לי." אני שומעת אותה ולראשונה בחיי לא מאמינה לה.
"אני שמנה גברתי." אני נאנחת בייאוש, בבקשה.
"את לא תחליטי אם את יפה לי או שלא." אני שומעת את גברתי מתחילה לכעוס בשל העיכוב בהתקדמות הסשן ובמילוי פקודתה. עכשיו את יכולה לבחור בין לרקוד בשבילי לבין לקבל הצלפות עד שתתחילי לרקוד."
שוב אני מנסה ושוב אני קופאת.
"תני לי את הרשעון מהארון." פוקדת גברתי בכעס.
כמעט בהקלה אני נותנת לה אותו, מקווה לחטוף הצלפות ובזכותן לקבל פטור מהריקוד.
מעולם לא חטפתי ממנה הצלפות כל כך מכאיבות על הישבן ועל השדיים. אני מתקפלת מהכאב.
"עכשיו תרקדי." היא חוזרת ופוקדת.
אני מנסה, כל כך מנסה.
"גברתי לפחות תני לי ללבוש משהו." אני מתחננת.
"אני רוצה שהשפחה שלי תרקוד מולי בעירום." היא עונה לי, "את תבחרי עכשיו מה יותר חשוב לך, האגו שלך או ביצוע הוראותיה של גברתך. את לא תצייתי לי רק איפה שקל לך, את תלמדי לציית גם איפה שקשה."
אני רוקדת, אם אפשר לקרוא לזה ריקוד. מניעה את האגן, את הרגליים. הידיים מאוגרפות כל הזמן והדופק הולם לי בחזה. "שייגמר כבר השיר המחורבן." אני מייחלת בדממה.
סוף סוף הוא נגמר. זה לקח כעשרים דקות אבל הריקוד הזה מאחורי (כך אני חושבת).
"לא מגיע לך פרס כי לא ממש רקדת, אבל נחזור לזה בהמשך." אומרת לי גברתי, "אבל עכשיו בואי הנה ונקי אותי מהמילקי. החיוך שלה ממזרי עכשיו. בזמן שרקדתי עם כיסוי העיניים עליי, מרחה גברתי על שדיה את קצף המילקי וכעת אני מוזמנת ללקק אותו ממנה.
אני מסתערת באושר על שדיה, מלקקת מהם את המילקי. אני בכלל לא אוהבת מילקי, אבל למי אכפת עכשיו? אני מלקקת, מנקה אותה, מתענגת על השדיים שאני כל כך מעריצה.
"בגלל שסירבת לוותר על הבושה למען גברתך, את תיענשי עכשיו באוננות מולי עם הקישוא." מודיעה לי גברתי, "תשכבי על המיטה, על הגב, ותתחילי לזיין את הכוס ששייך לי."
הצחוק שלי נבוך אבל אני ממאנת לאכזב שוב את גברתי. אני ממהרת להישכב על המיטה, מפשקת מולה את רגליי ומתחילה להחדיר אליי את הקישוא.
הריגוש מיידי. בתוך שניות אני מרגישה איך אני מתחילה להירטב, להיפתח ולגנוח.
"אל תעזי לגמור זונה שלי." אני שומעת את קולה של גברתי קרוב אליי כשהיא מתיישבת על המיטה לידי, "ייקח לך הרבה זמן לגמור היום. תפתחי את הפה." היא פוקדת עליי ומיד אני מרגישה את הבננה חודרת אל פי, מזיינת אותו. "תרגישי איך זה כששניים מזיינים אותך, בפה ובכוס." אומרת גברתי ואני נטרפת.
גברתי מחדירה לתוכי את הבננה בתנועות דפיקה. פתאום אני מרגישה את המלפפון מתחיל לחדור לי לישבן.
"שהוא לא ייצא." פוקדת גברתי ואני לא יודעת כמה זמן אוכל להמשיך לעצור את האורגזמה שכבר בועטת את דרכה אל החוץ.
גברתי מוציאה ממני את הקישוא ומעבירה את הפרי הטרופי הקוצני על שפתי הכוס שלי. זה עוקץ וזה מגרה. כעבור כמה דקות היא מפסיקה.
"בואי נראה," חושבת גברתי בקול, "אם את מקבלת באופן קבוע פיסט, לא צריכה להיות לך בעיה לקבל את החציל. נכון כלבה שלי?"
"אין סיכוי שהדבר הזה ייכנס אליי." אני חושבת. אבל מיד אני מרגישה בחציל הענק שנראה כל כך קטן בין ייתר חבריו בחנות מנסה לחדור אליי.
זה כואב וזה מטריף אותי. אני אוהבת את הכאב הזה בכוס שלי. לא אכפת לי שיכאב רק שיחדור, שייקרע אותי, שימלא אותי.
"תיפתחי כמו כלבה טובה." אומרת גברתי כשהחציל מנסה לפלס את דרכו לתוכי מובל על ידה. "תגמרי כלבה, תגמרי כמו כלבת רחוב מיוחמת." אני שומעת את גברתי פוקדת עליי את השחרור כשחצי מהחציל ממלא לי את הכוס, ואני צורחת. אני גומרת וגומרת, לא יכולה להפסיק לגמור והחציל והמלפפון מזיינים וממלאים את חוריי.
גברתי מוציאה ממני את הירקות ומיד אני מרגישה ברגליה על הכוס שלי, מועכות אותו, מחפיצות אותו.
כמה דקות של מעיכה אבל גברתי מחליטה שהיא אינה מסתפקת בזה. כף הרגל שלה חודרת אל בין שפתי הכוס שלי. אני מרגישה בציפורניים שלה שורטות את דרכן לתוכי. ושוב כבעבר, אני מלאה בפיסט כף הרגל שלה שמזיין אותי הכי עמוק אל תוך הבטן. כבר אין לי כוח לצרוח את האורגזמות, רק לרעוד אותן.
אני שוכבת תשושה.
"תסתובבי על הבטן." אני שומעת את גברתי אומרת לי ומיד כשאני מסתובבת אני מרגישה באצבעותיה מחליפות את המלפפון וחודרות עמוק אל ישבני.
"אסור להשאיר כלבה מיוחמת בלי מילוי בתחת." אני שומעת את המילים שלה שמטריפות לי את הייחום, "הכלבה שלי צריכה להרגיש שמזיינים אותה, נכון כלבה שלי?".
"כן גברתי." אני גונחת, צורחת, גומרת. כשאני גומרת היא עולה עליי, מתחככת עם הכוס שלה בישבן שלי. אני רוצה שהיא תגמור עוד, רוצה לשרת אותה, אבל אני שוכבת מותשת על המיטה כשגברתי מאכילה אותי לאט בשוקולד ומציתה לי סיגריה.
למשך כמה דקות אנחנו שוכבות כשאני חבוקה בזרועותיה. חם ומוגן לי שם, אבל גברתי עוד רחוקה מלסיים את הסשן.
"קומי, לכי לשתות מים והרבה." היא מורה לי, "את הולכת לאבד עכשיו נוזלים ואני רוצה שתשתי, תשתיני ותשתי שוב. בדרך תרחצי ממש טוב את הירקות ותביאי מגבת לחה."
אני אוהבת את ההוראות הללו שמתקיימות רק כדי להגן עליי. ברור לי שגברתי עומדת לעטוף אותי עכשיו בניילון הנצמד. אני מחכה לזה חודשים. הפעם היחידה בה היא עטפה אותי הייתה בסשן מבחן הקילור שלי. מאז לא הפסקתי להתגעגע לתחושה המדהימה שיוצר העיטוף.
אני שותה, משתינה, גברתי דורשת שאוכל עוד חתיכת שוקולד. כל כך בטוח לי בידיה. זו הרגשה מופלאה להיות מוגנת כך, לוותר על כל ההגנות ולדעת שיש מי ששומרת עליי.
כשאני חוזרת עם הירקות הרחוצים, פוקדת עליי גברתי להתיישב באמצע המיטה. היא מניחה את המלפפון בין שדיי.
"שהוא לא ייפול." היא פוקדת ולוחצת אליו שדיי ומצמידה אל צדי גופי את ידיי.
היא מתחילה לעטוף אותי. אני עוצמת את עיניי ומתמכרת לתחושה. גברתי עוטפת את שדיי ואת זרועותיי ומשכיבה אותי על המיטה. בעדינות היא עוטפת את אגני, מחדירה לי שוב לכוס את הקישוא ומקפידה לחסום את יציאתו בעזרת הניילון.
אני מרחפת ומרגישה איך היא מתחילה לעטוף גם את ראשי.
גברתי משאירה רק את נחיריי חשופים לאוויר החופשי. אני אוהבת להרגיש שגם פי חסום, שאני יכולה לנשום רק כשגברתי מחליטה על כך. זה מתחיל להטיס אותי, אבל אפי סתום במקצת ואני מבקשת ממנה לשחרר גם את פי שאוכל לנשום בייתר קלות.
גברתי ממהרת לשחרר את פי לאוויר. אני מספיקה לקחת שאיפה עמוקה ומיד שומעת את פקודתה שדורשת מהכלבה שלה לפתוח את הפה למציצה. עוד לפני שאני מבינה מה קורה חודרת אל בין שפתיי הבננה, מזיינת לי אותה כשגברתי חוזרת להניע בתוכי את הקישוא שכלוא בכוס שלי מאחורי מסך של ניילון.
מוגנת כמו ברחם, זו לפחות ההרגשה, כאילו אני צפה ברחם ענק, אני מתמסרת לספייס. אני מרגישה את גברתי מזיינת אותי עם הקישוא, בשלב כל שהוא היא מניחה על שדיי מצבטים. אבל אני כבר בעולם אחר, מרחף, יפה, שליו כל כך.
המון זמן עובר עד שאני חוזרת מהספייס. תוך כדי הטיסה שלי אני מרגישה איך גברתי גוזרת ממני את הניילון, משחררת את גופי מהירקות ומכסה אותי בעדינות בשמיכה. כשהיא שוכבת לידי שקטה, ממתינה שאחזור, אני מרגישה אותה מנשקת בעדינות על מצחי. אני כל כך בבית.
סיגריה, התרפקות, חיבוק שלא נגמר ומיד כשאני מתאוששת אני נדרשת לקום ולעמוד מול גברתי.
"עכשיו, אחרי שהכי לקחתי אותך את הולכת לרקוד שוב בשביל גברתך, אבל הפעם את תרקדי, את לא תעמדי ותתייסרי, אלא תרקדי כדי לפתות אותי." מורה לי גברתי.
"אלוהים, לא שוב." אני חושבת בייאוש, "איך אני הולכת לעשות את זה? אני פשוט עושה את זה." אני מחליטה וקמה כדי לרקוד. כמה צעדים, כמה נענועי אגן ושוב אני מרגישה שמנה ולא מושכת. מיואשת אני נעמדת שוב.
"גברתי, בבקשה, אני לא מסוגלת." אני מתחננת בפניה.
"אם לא תרקדי אני מפסיקה את הסשן ואת לא תענגי אותי." קובעת גברתי, "אם את מסרבת לוותר על האגו שלך, אם את מסרבת להאמין לי שאת הכי סקסית בעיניי, אני לא ממשיכה. את יכולה לבחור."
אני מנסה, כל כך מנסה, אבל אני לא מסוגלת. מובסת אני מתיישבת על המיטה.
"גברתי, את מוכנה לסטור לי בבקשה?" אני מבקשת.
הסטירות טסות אל פניי, מחזירות אותי בדיוק למקומי. אני השפחה, אין לי הזכות לקבוע כאן מה יקרה. הגוף הזה שייך לגברתי, לא לי. רק היא מחליטה אם הוא יפה בעיניה או שלא.
"או שאת שייכת לי באמת או שאת לא. אבל את לא תשתייכי לי רק איפה שקל לך." אומרת גברתי, ושוב אני מרגישה בסטירה.
הסטירות שלה מאפסות אותי. איך שהוא אני מצליחה לקום ולרקוד בגמלוניות מולה.
"את סקסית, את יפה לי." אני שומעת אותה ולא מבינה איך היא יכולה לומר את זה.
"בבקשה גברתי, אל תדברי." אני מבקשת ממנה.
"תעצמי עיניים, תרקדי לי הכי סקסי." אומרת גברתי.
"לא, אני לא מרגישה סקסית. אני יכולה לרקוד רק כשאני מסתכלת אלייך ויודעת שאני עושה את מה שאת פוקדת עליי." אני מסבירה ומשתדלת כל כך לרקוד למענה.
סוף סוף השיר נגמר וגברתי פוקדת עליי לשכב לידה.
"זה לא נגמר." היא אומרת, "את הסשן הבא אנחנו נתחיל בריקוד, את יכולה לבחור, או שתרקדי כמו שאני מצפה מהשפחה שלי לרקוד בשבילי, גאה בכך שאת מענגת את גברתך בריקוד שלך, או שאני אוציא אותך ערומה על ארבע לחצר, מקום בו יכולים לראות אותך ואכריח אותך להשתין כמו כלבה."
"גברתי אפשר שזה יהיה הפרס ולא העונש?" אני מבקשת מגורה מהמחשבה.
שתינו צוחקות.
"אני ארקוד גברתי." אני מבטיחה לה, "אני אתאמן לבד בבית כדי שאצליח להתגבר על הבושה בשבילך."
היא מחייכת.
"עופי לרגליים שלי כלבה." היא דורשת, "תמרחי על הכפות את המילקי שנשאר ולקקי. וכדאי שתלקקי טוב.
אני טסה אל כפות הרגליים שלה ומורחת אותן במילקי. בתוך שניות אני עסוקה בליקוקן. טורפת אותן, רעבה כל כך לענג אותה.
"כן כלבה שלי, זה המקום שלך, לקקי כמו כלבה טובה. תרימי את התחת כשאת מלקקת, מה היית רוצה שיזיין אותך עכשיו, כלב או גבר?"
אני נרעדת מתשוקה, נטרפת מהמחשבה.
"גבר גברתי." אני עונה.
"שקרנית." היא צוחקת, "אני מכירה את הכלבה המיוחמת שלי, הכלבה שלי רוצה שכלב חרמן יזיין אותה. הכלבה שלי היא כלבת רחוב לא מאולפת שזקוקה לכלב בתוכה."
אני גונחת, אני מיללת כמו כלבה מיוחמת עכשיו. מלקקת ונטרפת ממנה שמתארת איך הכלב עולה עליי כדי לזיין אותי. ברור לי שבמציאות לא הייתי רוצה בשום אופן שזה יקרה, אבל בפנטזיה אני כלבה עכשיו, כלבה במהותי.
"תמרחי לי מילקי על הכוס." היא פוקדת. הכוס שלה מטריף אותי, מרוח במילקי הוא מגרה מתמיד. אני מתנפלת עליו בלשוני, מנקה, חודרת את הכפלים, שומעת את גברתי גונחת.
"את לא תדברי עכשיו, את לא תוציאי אף מילה." היא מורה לי, "את כלבה, רק כלבה ומותר לך להשמיע רק קולות של כלבה."
אף פעם לא הרגשתי כל כך כלבה כמו עכשיו. גברתי גומרת אל פי שוב ושוב, ושוב וצעקות הגמירות שלה מתערבבות ביללות הייחום שלי.
"תגמרי כלבה שלי, תגמרי מללקק את הכוס של גברתך." היא דורשת, ואני גומרת מהמילים שלה, מחום הכוס שלה. פתאום כשהיא גומרת אני מרגישה איך הפה שלי מתמלא בנוזל חם ומלוח.
"השתנת גברתי?" אני שואלת כשאנחנו נרגעות.
"לא," היא עונה מחייכת, "השפכתי לך לפה כלבה שלי."
"בלעתי את זה." אני עונה לה בחיוך מאושר, "בלעתי את השפיך שלך."
שוב אני מחובקת קרוב ומוגן. שייכת לה כל כך, יודעת את גברתי ברגעי העדינות שלה כמו בשעת הלקיחה חסרת הפשרות שהיא לוקחת אותי.
"את הילדה שלי," אומרת לי גברתי ומחבקת הכי קרוב, "הילדה הכי אהובה שיש ורק שלי."
אני הילדה שלה. קודם הייתי כלבת הייחום שלה, אבל עכשיו אני קוברת את אפי בבית השחי שלה להריח את הבית ואת הביטחון. אני הילדה של גברתי.
