שלב 2. כעס
אני אוהבת לדעת שאני כלבה טובה. שהמקום שלי משמעותי , שרוצים אותי. אני אוהבת מחמאות ומילים טובות, מי לא אוהב?
הסוד הוא מה קורה כאשר את לא מקבלת את כל היופי הזה.
האם את עדיין אוהבת את המקום שלך? האם את עדיין נהנית, עדיין תספגי הכל כמו שאת כל-כך אוהבת לספר לעצמך
האדם ניזון מהדברים הקטנים האלה שדוחפים אותו כל פעם עוד קצת ועוד קצת קדימה.
כשתינוק מתחיל לזחול מעודדים אותו וכשהוא מתחיל לדבר ישר מראים לו כמה זה וואו ובעצם כל החיים מרעיבים אותנו למילה הטובה לחיזוק הקטן הזה שאנחנו נוגסים בו כל פעם.
האם בלי החיזוק הזה עדיין היינו רצים ושואפים קדימה להשיג עוד ועוד? האם עדיין היינו רודפים אחרי משרות נכבדות או בית מפואר?
העניין הוא בעצם שבבדסמ זה כך. וזה מגיע בתור גלולה שמחולקת לשניים. צד אחד שלה הוא טוב והצד השני רע.
הצד הטוב בא לחזק ולהעצים להראות לך שאת מסוגלת להגיע למקומות האלה ותראי איזה מדהימה את וכמה את טובה. הצד השני בא לקחת ממך. הוא מכניס לך את היד שלו ולוקח, עמוק מתוך הגוף והנפש שלך.
לכל דבר יש שני צדדים. לכל מטבע. זה לא שהצד הרע של הגלולה הוא באמת רע. אבל כדי להרוויח משהו את צריכה קצת להפסיד בדרך.
את צריכה לתת. מה שיפה הוא שכשאת מקבלת את הצד הטוב, באופן טבעי את כבר נותנת את הצד השני. אפילו לא צריך לבקש ממך את לבד עושה את זה.
אז מה קורה כשאת לא מקבלת מחמאות ומילים יפות על מי ומה שאת?
מה קורה כשאת נענשת. כשאת מקבלת ככה איזה בעיטה שאמורה להחזיר אותך למסלול
האם עדיין תשמחי לשרת? תשמחי לתת ולהיות ולהתמסר.
מה יקרה כשאת מרגישה שזה כבר קשה
פה זה נהיה טריקי.
כואב לך. את סובלת. פיזית או מנטלית זה לא משנה. הסבל שם. את פגועה כי הוא אמר לך משהו וזה לא מתיישב לך טוב בראש.
את נעלבת. מה אין לך עמוד שדרה? אין לך גב? למה שתתני לדברים כאלה לקרות לך?.
בתוך הכאב והפגיעות המצב שהכי קל להיכנס אליו הוא כעס. מצב של מגננה שהגוף נכנס אליו. הוא מזהה שמשהו מרגיש לא נכון.
את כועסת כל-כך . באלך לזרוק זין להגיד מה אני צריכה את זה עכשיו . בא לך לקלל את הכל לשבור את כל הכלים לברוח הרי רחוק ולא להסתכל אחורה. מה, לא אכפת לך מעצמך?
אז אני אגיד לך טוב מאוד. זה הכי קל לברוח. הכי קל להגיד לא מגיע לי לסבול ולקום וללכת.
הכי קל לשים מחסום בראש ולראות מסך אדום מול העיניים.
לוותר.
להרים ידיים.
אבל הרגע הזה שאת במלחמה עם עצמך זה הרגע המכריע.
הרגע הזה שהמוח שלך משתגע את צריכה לתפוס את עצמך ולא לוותר לעצמך. כי עמוק בפנים את יודעת שאת שם מבחירה ומרצון. וכל הקושי והכאב והתחושות האלה זה רק מדרגה שתעלה אותך עוד שלב למעלה.
כל נפילה כזאת שאת לא נותנת לה לשבור אותך מחזקת אותך. בונה אותך.
ככה שבפעם הבאה שתהיי במצב הזה תדעי שאת חזקה ואת יכולה להתמודד איתו.
והשאיפה היא תמיד להישאר עם הראש מעל המים
לא לתת לשים דבר להזיז אותך
כי את בחרת להיות כלבה ואת יודעת שלהיות כלבה זה לא רק נעים זה גם דברים כואבים או פוצעים שנועדו להרים אותך.
ואת תגלי בעצמך את הכוחות האלה שלא חשבת שקיימים בך.
וכל מדרגה כזו וכל צעד תביא אותך למקום שבו את חזקה יותר ופחות ופחות נשברת.
תני לעצמך להיבנות. תסמכי על עצמך ועל הדרך שאת הולכת בה.
את יודעת מה יהיה מצחיק? אם יום אחד את תהיי בסיטואציה כזאת שפעם הייתה מורידה אותך או שוברת אותך והיום את בכלל לא מושפעת מזה.
וכמו שתדעי להתמודד עם הבדסמ בצורה הזאת ככה גם תתמודדי בחיים. כשיבוא לך משהו שיתעקש להוריד אותך ואת תיפגעי ותרצי להישבר ולשבור את הכלים את כבר לא תהיי אותה אחת שפעם נתנה לזה לקרות. את כבר לא תתני לזה להגיע אלייך.
אני אוהבת לדעת שאני כלבה טובה. זה עושה לי תחושת חמימות ומנחם אותי.
וכשמגיע אתגר או משהו שרוצה ללמד אותי לקח ואני מקבלת את זה באהבה, אני מרגישה את זה מטפס בתוכי בונה עוד נדבך בחוסן הפנימי שלי.
הכלבה שאני רוצה להיות היא אחת שעומדת בכל אתגר. בדיוק כמו הכלבה שאני היום עם עוד קצת ידע.
בכל דרך יהיו מכשולים לא משנה מה יהיה הצורה שלהם
הכלבה שאני תאכל אותם בלי מלח.
לא משנה איזה מכשול ינסו להציב בפניה היא תדע לקחת את זה בצורה נכונה ולהתמודד עם זה ובסוף גם לחייך.