צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phoenix Dust

I came to life from the ashes
לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 14:13

הנפש שלי משתוקקת לריגושים...

אתה אוסף אותי מהבית,

אני מאחרת בכמה דקות כי הייתי חייבת לדייק את האודם,

שמלה שחורה, שרשרת צ'וקר עם תליון עגול שקצת מזכירה רצועה עם פעמון של חתלתול,

עיניים מרוחות באייליינר שחור וחתולי ואודם אדום לוהט.

שיער ג'ינג'י וגלי נשפך על כתפיי כמו זהב נוזלי.

אני מתבוננת בך בעיניים גדולות ומבריקות,

אתה רוצה לנשק אותי בתשוקה אבל האודם מפריע,

והערב רק התחיל...

אתה מסתפק בנשיקה על הלחי וחיבוק,

יש לי ריח נעים וממכר, כמו תמיד.

אתה כבר זוכר את הריח הזה.

אתה גם זוכר את ריח הגוף הטבעי שלי,

במיוחד כשהוא נספג לך בזקן אחרי שעה של אכילת כוס.

אתה שולח יד אל עבר המפשעה שלי,

"רגע... עוד לא הגענו ליעד!"

"למי איכפת?"

אופס, אני בלי תחתונים.

חתולה ג'ינג'ית תחמנית,

ידעת מראש לאן זה יוביל.

כף יד כבדה ומחוספסת מתקרבת יותר ויותר לשפתי הכוס שלי,

"איך שאני אוהב שאת נרטבת בכזאת מהירות"

אצבע נוגעת, מלטפת, מגרה את השפתיים החיצוניות...

לאט, לאט האצבע הזאת מוצאת את עצמה עמוק בתוכי.

אתה עוצר לרגע,

מוציא את האצבע ונותן לי לטעום,

מכניס אותה שוב וטועם בעצמך.

הרבה יותר טעים מהמנות במסעדה שהיינו אמורים להיות נוכחים בה כעת.

אני גונחת גניחות קטנות, אנחות מתוקות של עונג...

הדגדגן שלי נפוח ומגורה,

אני כמעט ומגיעה לשיא...

"אל תפסיק..."

 

הרכב עוצר,

הגענו.

 

 

מתוך פרי דמיוני,

פנטזיות שנרקמות בסגר.

ובינתיים...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י