Alice's asylum

ואז פגשתי אותך.

 אני צריכה שתכתוב לי בכתב ידך

שאתה מרשה לי להיות מאושרת.

תחתום בנשיקה על שפתיי,

אפשר? אולי על הלחי, גם זה מכובד

אני אודה לך

על כל פעם שתסתכל לעברי בלי אכזבה.

 בבקשה, אני צריכה אישור חתום

אישור להיות מאושרת, 

אישור לעקם את שפתיי גם לחיוך לפעמים

תחייך איתי, בבקשה...

זה מצחיק כל עיניין התלות הזאת,

ככל שאני יותר רחוקה ממך-

כך גדל בי הצורך שתאשר לי את קיומי.

 הם יוצאים ממני

ושוב חודרים אליי

כמו פולשים שבאו לקחת לעצמם

נכנסים ויוצאים ממני,

בלי לדפוק בדלתות.

 הם מטפסים מעליי

פושטים את העור שלי

מורידים את שלהם

מראים לי את פניהם

את אחוריהם

את מה שנהפכו להיות ברגע ש..

 את עצמם הם מראים לי,

והם אינם יפים

אינם יפים בכלל.

 אתה, אתה תוריד אותם ממני

תקח אחד אחד

ותגדע אותם מעליי

את הכיעור שהשאירו בי

תוריד בלשונך הרכה.

 אתה תקח אותם ממני

תקח אותי מהם,

לתוך שום מקום

אל תוך השממה שלך

אעטוף אותך בעצב שם

אצחק לך דמעות.

 הם יצאו ממני,

חוזרים לתוכי שוב ושוב

מזריעים בי דווי

ואתה, תנתק את שורשיהם ממני

עם שינייך תסיר אותם,

ותבעל אותי עד שאעלם לתוך..

 העולמות הפנימיים שלי

הם אינם יפים,

אינם יפים בכלל.

Smash my heart into bits, I am broken

Twist my soul inside out, I'm still breathing

Run across my burning heart, you can't break me.

 ביום שכולו דמעות ועצב, אני נזכרת בך בחיוך. הרי כל הבכי כבר יצא נהרות נהרות ממני, כך גם הכעס. 

חלק נפלו נלחמים מלחמות למען המולדת, חלק נפלו נלחמים מלחמות נגד עצמם.

האם גם אתה "נפלת?" או איזה פועל להציב כאן, שיתאר את הקרע שיצרת בנינו לבינך? 

אבל אני מחייכת, כי תמיד צחקת עליי שאני דרמתית מידי ולוקחת הכל ישר בדמעות וכאב

היום אני רואה למה התכוונת. אז אני מחייכת.

כל זיכרון שעולה שלך, אני מחייכת. כל תמונה וצליל, אני מחייכת.

זוכר כשהיית בחיים, לפעמים גם אתה היית מחייך..?

זוכר כשהיית בחיים לפעמים, גם אתה היית מחייך..?

אני זוכרת. שומעת מרחוק את הצחוק שלך מתגלגל

אולי טוב לך שם. אולי ככה צריך..
ביום שכולו דמעות ועצב, ציווית עליי לחייך.

*   *   *

מדברים על אובדנות בצה"ל.

אִם אֶכְתֹּב

כָּכָה,

אֶפְרֹק מִשְׁפָּטִים

לְמִלִּים

בּוֹדְדוֹת

זֶה יִרְאֶה

אוּלַי

סִפְרוּתִי יְוַתֵּר?

וְאִם

אוֹסִיף נְקוּדָה

אוֹסִיף

פְּסִיקִים,

בֵּין לְבֵין

הַמִּלִּים

הַבּוֹדְדוֹת הָאָלָה

זֶה יִרְאֶה

אוּלַי

פּוֹאֵטִי יֻתַּר?

וּבָטַח

אִם אוֹסִיף

עוֹד אוֹסֵף

מִלִּים

בּוֹדְדוֹת

לְמָשָׁל כְּמוֹ:

בַּיֵּת,

פְּרָחִים,

רֵיקָנוּת.

אוּלַי כָּךְ

זֶה יִרְאֶה

מְתֻחְכָּם

וְשָׁנוּן

וַחֲכַם?

וּמַה אִיַּתֶּם

עִם הַמִּלִּים

הָאַלָּה

הַבּוֹדְדוֹת

שֶׁנִּשְׁאֲרוּ

תְּלוּיוֹת

לָהֶן כָּאן

לְלֹא מַטְרֶה?

אני מצחיקה את עצמי. וזה חשוב, להתחבר למוח בימים בודדים שכאלה.

 את הדמעות שלי.

הערב הן נתקעו לי בגרון.

 לפעמים היא כועסת כל כך

שהחלונות רועדים סביבה

הכל עולה בלהבותיה

שורפת הכל יחד איתה.

היא משאירה אחריה הרס וחורבן

שבילים של עפר ואפר, חללים של ריקנות.

 היא צורחת חזק כל כך

שעור התוף מתפוצץ ואף אחד לא יכול לשמוע יותר

משתיקה כל קול סביבה.

היא לוקחת הכל ממני

לפעמים גם את היכולת לנשום

דורשת שאכאב למענה, אשנא בשמה

היא מצליפה בי.

 משאירה לדמם לבד מהפצעים שפתחה עליי,

משאירה לבד.

 לפעמים היא משכיבה אותי לישון

על הרצפה הקרירה, מקופלת לתוך עצמי

מותחת את הגוף שלי כמו גומי, שירגיש

ירגיש עד כמה היא שולטת בו

ובי.

היא מרביצה לי

הופכת יופי לכיעור, וכיעור לשלמות ונחת

מזינה אותי בשיגעונות שלה,

מקפיאה את הבפנים והבחוץ

ואני חלשה לידה

הרגליים קורסות, היא מורידה אותי

היא חזקה ממני, רומסת תחתיה

והייתי הורגת אותה..

הייתי חונקת אותה,

אם היא לא הייתה אני.

אילו הייתי יכולה

לדלות את כאבך ממך

לקחת כל כולו אליי.

הייתי שמה עליך ידיי 

על ראשך..

מקריבה לגופי גופתך

אילו גופי היה יכול להגן עליך

להיות לשיריונך

אם הייתי סופגת כל רע

שום רע

לא היה קורה לך עוד.

 אילו רק הייתי יכולה..

לשאוב את כל המותש ממך

להישאב לתוך התהום שלך

ולהוציא את שנינו משם בחיים.

אילו יכולתי לעשות מאהבה קסמים

הייתי מכשפת אותנו לעד

שנקפא שם בזמן, בסדקים שלו

שנוכל לטייל במבוכי נשמתך
נוכל להגיע למצבת נשמתי.

אילו רק יכולתי

לנקות הכל עד היסוד, לטהר בנו

לעבד וללטש יהלומים מתוך הבוץ הזה

אילו גופי היה יכול להגן עליך..

הייתי נשארת

מחבקת אותך לעד

שומרת 

שכל דבר היורה לעברך

ימית קודם אותי.

הלב שלי פעם,
בום בום
תוק תוק
פעם בקצב רגיל, אנושי
עלית לי בדמיון פתאום
והלב התחיל למהר קצת
בום בום בום
תוק תוק תוק
פעם בקצב מהיר, חייתי
נזכרתי איך אתה קובע לי
שאני כרגע בידייך, לרשותך
והלב עצר..
להיות שלך.

תכף ואני אעלם מפה

מתנתקת מהאוויר החנוק הזה

נוסעת למימד אחר בו אתם לא המציאות שלי

ואני לא שלכם

אני אעלם מפה לקצת

נשאבת לתוך הבועה הבוערת שלי 

להבותיה ינעימו לי

רק שלא אשרף שם 

בשריפה הגדולה הזאת.

אני נעלמת מפה, ממש עכשיו

מתעתקת למקום אחר

בו הכל עטוף ווניל 

וצמר גפן וורוד

וחדי קרן רצים להם מצד לצד

ולא כואב להם כלל.

עכשיו אני אעלם מכאן

מחזירה את הנשמה השמינית שלי לבוראים

כולאת את האחת הנותרת

עוטפת בשכבות פצפצים וגזרי בדים

שלא תנזק שוב 

שלא תתנפץ.

תכף ואני אעלם מפה

כאילו לא הייתי כאן מעולם

זרה לביניינים האלה

זרה להווה 

זרה לך.