-"לא מאמינות לאף אחד!" אמרו כולן פה אחד.
-"ואם הוא לבוש היטב, בחליפה מחוייטת?"
-"לא מאמינות לו!"
-"ואם הוא מתנסח יפה, ומסתכל ישירות לתוך העיניים?"
"לא מאמינות לו!"
-"ואם הוא מחלק ממתקים, מתוקים מתוקים כאלה שיש רק בדימיון?"
"לא מאמינות לו!" אומרות כולן..
רק היא ממלמלת בשקט:
-"המורה, אבל הוא אמר לי שאני מיוחדת"
-"ומה אנחנו יודעות על בנות מיוחדות?"
-"שכולנו כאלה המורה!"
-"אז מה למדנו היום, בנות?"
-"לא סומכות על אף אחד!"
היא אספה את הדברים שלה, מאוכזבת מהתנהלות השיעור. "אני..אני בכלל לא מאמינה לכן!"ביציאתה מהכיתה היא טרקה את הדלת, מנגבת את הדמעות ורצה אליו שוב.
במבחן בסוף אותה שנה, בקורס "פגיעה עצמית ונאיביות-איך יוצאים מהלופ הזה" היא קיבלה נכשל.
[נכתב כשיח בנות, אך פונה לכולם\ן. נוכלים ונוכלות יש בכל מקום. כמובן גם בני אנוש טובים ונעימים ואמינים..אבל. ]