שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Alice's asylum

Don't worry, Alice. Wonderland is better when you are lost
לפני 4 שנים. 4 בינואר 2020 בשעה 17:03

-"לא מאמינות לאף אחד!" אמרו כולן פה אחד.

-"ואם הוא לבוש היטב, בחליפה מחוייטת?"

-"לא מאמינות לו!"

-"ואם הוא מתנסח יפה, ומסתכל ישירות לתוך העיניים?"

"לא מאמינות לו!"

-"ואם הוא מחלק ממתקים, מתוקים מתוקים כאלה שיש רק בדימיון?"

"לא מאמינות לו!" אומרות כולן..

רק היא ממלמלת בשקט:

-"המורה, אבל הוא אמר לי שאני מיוחדת"

-"ומה אנחנו יודעות על בנות מיוחדות?"

-"שכולנו כאלה המורה!"

-"אז מה למדנו היום, בנות?"

-"לא סומכות על אף אחד!"

היא אספה את הדברים שלה, מאוכזבת מהתנהלות השיעור. "אני..אני בכלל לא מאמינה לכן!"ביציאתה מהכיתה היא טרקה את הדלת, מנגבת את הדמעות ורצה אליו שוב.

 במבחן בסוף אותה שנה, בקורס "פגיעה עצמית ונאיביות-איך יוצאים מהלופ הזה" היא קיבלה נכשל.

 

[נכתב כשיח בנות, אך פונה לכולם\ן. נוכלים ונוכלות יש בכל מקום. כמובן גם בני אנוש טובים ונעימים ואמינים..אבל. ]

לפני 4 שנים. 30 בדצמבר 2019 בשעה 18:35

 תעטרי בחיוך את פנייך
פן יראו בריונים יגונך
תגנזי צעקה בשפתייך
השתיקה תגונן על גופך


 ספוג בכיך על הכר
בלילות דיממת לאותך
במקום בו הלב נעקר
שוכנת כעת איבתך.


 באיבה בנית לך חומות
אטום כל אשנב וצהר,
הקמת יד זכרון לתקוות.
משועבדת לכאב המוכר


 לוחשת נפשך הכנועה-
הקירות אינם רועצים,
נשמתך אינה אסורה
לעצמך רקמת אזיקים.

 

לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 20:59

 הינה הגל הזה בא, בו אני מקיאה את עצמי החוצה ועוד שניה אני אפוצץ כל דבר סביבי. כאן, בדיוק בנקודות החלשות והנמוכות האלה אתה מגיע כדי לאסוף את מה שנשבר. לאחד את הכל חזרה, כל פעם מחדש.

 בדיוק בנקודות האלה אתה מחזיק אותי קצר, הקשירה שלך חזקה מתמיד משפשפת את העור שלי בכל תזוזה והאי יכולת לזוז הזאת כמה שאתה אוהב אותה. כשאני אזוקה, נפוחה, מיבבת, כואבת כל כך. אתה שם אותי בגובה הרצפה, וכן אני משתלבת איתה יפה.

 האצבעות שלך אוהבות לתפוס את הפנים שלי היטב ולהכריח אותי. אתה יודע שאני לא אוהבת להסתכל. אתה יודע כמה נוראית לי ההשתקפות של עצמי בעיניים שלך. אל תתן לי להסתכל על עצמי ככה! אבל לא, אתה מרים את הראש שלי, וסוטר עם אחת מצלצלת כי אתה יודע איך להשפיל אותי, אתה יודע איך להכניע את הגלים שלי, איך להשתיק אותם.

 אתה רומס אותי במילים שלך, כן תגיד את זה! תבעט בי עד שאבכה עם מילים שלך! כמה שאתה אוהב אותי שבורה, על הברכיים מולך, מחכה שתצליף הכל מתוכי. תצליף כמו בשטיח שמנקים מאבק, אתה מנקה אותי מהאבק שלי. אתה יודע להתעלל בי עד שהכל נעלם, עד שבחזה צפוף כל כך שאני מתחילה להיחנק, תלחץ עוד קצת על הגרון שלי אני רוצה להרגיש איך האוויר נוטש אותי ביחד עם החיים.

 בדיוק בנקודות האלה, אחרי גלי ההתבכיינות הפתטית הזאת, אחרי שהכל נפרץ אתה מכאיב לי עוד קצת כי אתה מכיר את סף הכאב שלי ותמיד מאתגר קצת מעבר. לחיצה אחת מעבר. דמעה אחת יותר.. כי אתה יודע, שאני יכולה. אני יכולה לעמוד בזה, ולשתוק. אני תמיד אשתוק. אהיה חזקה בשבילך.

 אחרי שאתה גומר לרוקן אותי, אתה תמיד דואג שאגמור, אני תמיד נוזלת אחרי הגלים האלה.  הרי התחתית נמצאת בדיוק שם כשאת גומרת על הכאב שלך..ואת אוהבת להגיע לתחתית. כן, תוריד אותי לתחתית. אני אשן כל כך טוב אחרי זה.

 

 

לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 0:43

 בעיניי העצומות ראיתי

בגופי ראיתי

את עוללכם ראיתי

את אשר עוללתם לי.

 

 חשכו עיניים יבשות

קרסו כתפיים עייפות

החריש קולי.

 הלכו להן שעות שעות

עצרו ונמרחו דקות

נדם ליבי.

 

 כקונכיות אוזניי

שומרות צלילכם

את אשר ראו עיניי

עיניי לעד שומרות אתכם.

 דממה בלעה זעקתי

הרי אינכם שומעים אותי

הרי מהי יללה שקטה

היא לא נשמעת כלל

לא נאמרת מתוך פה מלא אשמה.

 

 נפלו רגליים רועדות

ודיממו שפתיים פעורות

ונערף ראשי.

 הלכו להן שעות שעות

עצרו ונמרחו דקות

ומת, מת שם משהו בתוכי.

 

 כי בעיניי העצומות ראיתי

ובגופי ראיתי

את עוללכם ראיתי

את אשר עוללתם בי.

 

 

 

 

 

"כל הזכויות שמורות" HeavenlyDemonic©

 

 

לפני 4 שנים. 23 בדצמבר 2019 בשעה 19:17

 אחת שתעיף את פניי לצד השני

אחת שתשרוף 

תאדים

תגרד

תבוא ותתן לי סטירה חזקה

כואבת נורא 

כזאת שתגרום לי לצעוק קצת

כזאת שתזיל לי דמעה

תבוא ותרים את ידך עליי! 

מגבוהה כל כך 

שתטיל עליי צל

תבוא ותוריד לי סטירה

אחת שתחזיר אותי

חזרה לכאן.

 

    * * *

 

 

 

לפני 4 שנים. 22 בדצמבר 2019 בשעה 10:13

 היום אני אתחיל לדמם,

את כל כאביי אדמם

נהרות נהרות

יציפו את האדמה תחתיי

איך אפלס את דרכי חזרה

בין כל הדם הסמיך הזה?

 

 היום אני אתחיל לדמם,

את כל דמעותיי אדמם

זה יתפרץ מתוכי החוצה

כהר געש רועש וזועם

הן יזלגו על גופי

שורפות את כל העומד בדרכן

חורטות על בשרי

נמהרות להגיע לנפש

ולשרוף עוד קצת שם.

 

 היום אני אתחיל לדמם, 

את כל תכולתי אדמם

אשאר ריקה מעצמי

כלום לא ישאר בתוכי

אין מה לשבור בחדריי הריקים

אין מה לקחת.

 

 היום אני אתחיל לדמם,

את כל דמי אדמם

מי יפצע גופה חבוטה שכזו

מי יתקרב?

עוד מעט היא תתחיל להסריח.

רק קליפתי תישאר

ספוגה אדום מר ועצוב.

 

 היום כשאתחיל לדמם,

את כל חיי אדמם

נהרות נהרות

יציפו את האדמה תחתיי

אביט ביופי החולף על פניי

טובעת בדם הסמיך הזה.


&list=LL5CrUfUcrysb13MkWO1Uvhw&index=5&t=0s

 

לפני 4 שנים. 17 בדצמבר 2019 בשעה 19:09

 אתם נראים כה יפים מהצד,
יפים כבובות חרסינה וחזקים כברזל. נראה כי אף מטאוריט חזק ככל שיהיה לא יכול לפגוע בכם.
איתנים כל כך
איתנים כעצים...או שלא? כי עצים ניתן לכרות ואף להוציא מהשורש
אך אתכם שום דבר לא יזיז יותר.
 קפאתם בתמונות וירטואליות,
עם חיוך מתוק שיצרתם במיוחד בשביל הרגע הזה
נראים כה יפים מהצד.
נחושים להצליח, יציבים על הקרקע, מדגימים באלפיי צורות שונות איך היומיום שלכם
הרבה יותר יעיל משלי.
מעניין אם גם אני נראת יפה מהצד,
כשמלבישה עצמי בעיניים שמחות וקצת מרככת את תווי הפנים שלי
אולי על פנים רכות לא יראו
כמה לא נוח לי
כמה מתוח לי
איך מרגישה הנוכחות היפה שלכם
לעומת קיומי המכוער.
 
אני גם אראה יפה מהצד, בתמונות וירטואליות..
אם אטרח לחייך יותר.