אני מתקלחת ומסתכלת על הגוף שלי וחושבת כמה טעויות ירשתי, כמה טעויות עשיתי וכמה מהן עלולות למנוע מאחרים להתקרב אלי מתישהו. אני עושה את כל מה שצריך, אבל כבר כמה ימים שהפצעים שלי רוחשים ולא מפסיקים ללחוש כמו רוחות רפאים על הרגליים שלי ואני לא מצליחה להרגיע את זה.
יכול להיות שזה גם קשור לעובדה שאני לא יודעת להגיד מה אני רוצה, או אולי אני רוצה לעצום עיניים ולהיות מסוגלת להגיד אני רוצה לעצום עיניים ולהיות מסוגלת להגיד אני רוצה להיות כדור של מוך, להיות חתול בית, להיות משהו של מישהו, או משהו אחר.
ההגדרות שלי ללכלוך ונקיון השתנו. אני חושבת על המטרות של הדברים והייעוד שלהם ומתקשה למצוא טעם בלעשות פיפי, בלנגב, בלהחליף תחתונים ולהריח, בללקק לעצמי את הזרוע ולהריח. העיניים שלי קופצות מאי בודד לאי בודד וזה סכיזופרני מצדי וגם ממכר, אבל בעיקר ממלא אותי בושה ועושה לי כאב ראש ובחילה בארובות העיניים, אז אולי כדאי שאפסיק.