הבוקר בדרכי לתחנת האוטובוס יכולתי להרגיש רוח קרירה של תחילת סתיו מלטפת לי את הירכיים, והלב התרחב.
בנסיעה הצטופפתי עם עוד מיליוני נערים ונערות צווחניים שהסריחו מיותר מדי בושם וגם נפלו עלי כל פעם שנהג האוטובוס המהיר והעצבני בלם בכוונה ובפתאומיות; הלב מיד התכווץ והשחיר בחזרה. תם החופש הגדול, תמה שלוות הבוקר, תמו רגעי השקט שלפני הסערה.
הילד שלי עולה לכתה ח' ככה שאין עניין. הבוקר התקשרתי לאחל לו בהצלחה בלימודים; שאלתי אותו אם הוא מתרגש וכמו יהודי טוב הוא ענה בשאלה למה קמתי. איחלתי לו בהצלחה והוא ענה 'טוב ביי'. הוא לא ספר אותי בחודשי החופש וימשיך לא לספור אותי בשנת הלימודים. אני בסדר גמור עם זה. חופש או לא, נגזר עלינו להמשיך לסבול מכאב הראש הנצחי שהוא החיים בכלל וההורות בפרט ואלו הקביים שלי, בסדר חשיבות רנדומלי -
- לשחרר שליטה
- לוודא שההורה השני נמצא בכל קבוצות הוואצאפ, כך שתמיד אפשר יהיה לזרוק עליו אחריות
- להעיף לארכיון את כל הקבוצות מלבד קבוצה אחת מרכזית וליידע את ההורה השני, כך שתמיד אפשר יהיה לזרוק עליו אחריות
- בכל פעם שמתפרסם בקבוצה משהו שמצריך פעולה או תשומת לב, יש לשלוח להורה השני הודעה בזו הלשון 'ראית ששלחו הודעה בקבוצה של הכתה? אני לא מבין.ה מה צריך לעשות יש מצב שאת.ה מטפל.ת בזה?'
- להתחבר באופן אינסטרומנטלי עם הורה אחר מהכתה, שניתן לסמוך עליו שיזכיר לך מה צריך לעשות ומתי. יש להשקיע בחברות הזאת באופן מינימלי בלבד והיא תשמיד את עצמה ברגע שהילדים לא ילמדו באותה הכתה.
- ככל הניתן, ללמד את הילד לקחת אחריות על עצמו, החל משיעורים, דרך הודעות מהמורים, ימי חג, מועד ונופל. גם אם בהתחלה הוא יבעט, בסופו של דבר זה יעשה לו רק טוב
- להשתמש במשפט 'אני את שלי כבר עשיתי' ברוחב לב, להאמין בזה ולדבוק בזה
הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.
וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.
וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."
(ח"נ ביאליק)