בשבוע שעבר החתול שלי שוב הסתער עלי ללא שום סיבה (!) בחמת זעם ובציפורניים שלופות ובואו, מי שמכיר יודע שאני לא מעודנת או עדינה ועל אף שמזוכיסטית אני לא, כן יש לי את היכולת לעמוד במכות קשות, אבל התקפה מתפרצת של חתול עצום במשקל 10 קג זה כבר לא לגילי ולמעמדי. אניוואיי לקחתי אותו היום לפסיכיאטר של חתולים ובמשך שעה וחצי הוא דיבר איתי על החתול ולא אכחיש שנהניתי כי אני אוהבת לדבר על החתולים שלי יותר מכל דבר אחר בעולם, אבל בגדול זה כמעט פי שתיים מהזמן שהפסיכולוגית שלי היתה מדברת איתי עלי, ובערך פי שש מהזמן שהפסיכיאטר שלי היה מדבר איתי עלי. בסופו של דבר יצאתי משם עם מרשם לויפאקס בשביל הפחדים והחרדות, תרגילי אילוף קלים לגירוי אינטלקטואלי, משחקים שמסתיימים בטקס הענקת חטיפים כדי לייצר תחושת הצלחה וקטניפ לגירוי הורמונלי כדי לגרום לו לחזור ולהאמין בהנאות הקטנות של החיים ואני לא מבינה איפה בשם כל מה שדפוק בעולם נמצא אותו אחד שידבר איתי במשך 90 דקות על סוגי הבכי השונים שאותם אני בוכה, שיהיה המרשם שלי לפחדים וחרדות, שיאלף אותי בשביל הגירוי האינטלקטואלי, שישחק איתי ויתגמל אותי כדי לייצר אצלי תחושת הצלחה ושיגרה אותי הורמונלית כדי להחזיר לי את האמון בהנאות החיים????
אין לי כוח יותר בחיי.