אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי בחיי. כשאני לא מזדיינת אני מאוננת וכשאני לא מאוננת אני מזדיינת וכשאני לא מאוננת ולא מזדיינת, אני רק חושבת על מתי אאונן או אזדיין שוב. תיבת הפנדורה של הסטיות הקשות ביותר שלי נפתחה ובתחתית שלה אין שום תקווה רק עוד ועוד פנטזיות מתועבות ומלוכלכות וזה מאד קשה לתפקד ולהיות אדם מועיל בעולם כשאת מרגישה כמו קופת בונובו.
מתישהו בשעה החמישית ברצף כבר הייתי שמוטה לו על הזין בלי שום יכולת להגיב, בזמן שהוא ממשיך להעלות ולהוריד אותי עליו כמו פלאשלייט. היה איזה רגע, שבריר של אנושיות, שניסיתי להזיז את רגל שמאל והברך איכשהו התפרקה לי ועשתה קנאק גדול ואני נפלתי אחורה על הרצפה נאנקת מכאבים. הוא הסתכל עלי בהשתוממות סדיסטית ממרומי מושבו על הספה, גהר עלי, דחף את הזין שלו לכוס המחוסל שלי ופשוט המשיך לזיין אותי ככה על הרצפה. כאב לי נורא והייתי מאושרת. קופת בונובו.
אני שואלת אותו מה יהיה אם אקיא מרוב כאב. הוא אומר שנתמרח בזה ונמשיך. אני שואלת מה יהיה אם הוא יקרע לי את הרקטום ואני אדמם ויהיה לי מלא טחורים ואני לא אוכל לעשות קקי יותר. הוא אומר שזה יהיה מבאס אבל נסתדר. אני שואלת אותו אם הוא ילחש לטחורים שלי מילות נחמה רכות ויגיד להם שהכל יהיה בסדר והוא אומר שבטח, ברור.
קופת בונובו.