וְהָרֹתֶם הָיָה מַלְבִּין וְהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ
תֵּל אָבִיב עֲטוּפָה עֲרָפֶל, יְרוּשָׁלַיִם רְחוֹקָה
מִישֶׁהוּ אוּלַי לֹא יַגִּיעַ לְסוֹף הַחֹרֶף הַזֶּה, לְשׁוּמָקוֹם.
דָּם הוֹלֵךְ וְדָם בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת.
אֶתְמוֹל נוֹרְתָה בְּלִבָּהּ צַלֶּמֶת אַחַת יְפַת תֹּאַר
שֶׁחָמְדָה זְהַב דְּיוּנוֹת וּפְרִיחָה אֲצִילָה שֶׁל
שַׂקְנָאִים מִשְּׁמוּרַת הַטֶּבַע שֶׁל מַעֲגַן מִיכָאֵל
אֵיךְ שֶׁהִיא מַבְרִיחָה בִּמְעוּפָהּ עֲנָנִים וּמְפַזֶּרֶת
לַהֲקַת עַמּוּדֵי חַשְׁמַל בְּמַסָּעָהּ אֶל סְעוּדַת הַקֹּדֶשׁ
הַחָרְפִּית בִּבְרֵכַת הַדָּגִים הָרְדוּמָה.
לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי מִלְּכַתְּחִלָּה; טְיוּטָה זוֹ נִרְשְׁמָה
בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף, נִצָּנִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל כְּפוֹר פָּקְעוּ בָּאֲוִיר.
הַיָּרֹק הַיַּמִּי שֶׁל הָרֹתֶם הִתְנַשֵּׂב גַּלִּים גַּלִּים
בָּרוּחַ הַחוֹפִית. רָצִיתִי לְהַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּצוֹק הָעִתִּים
וִדּוּי קָצָר עַל אַהֲבַת רֹתֶם וְעַל הַצֹּרֶךְ
בִּכְתִיבַת שִׁירִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁיֹּפִי יוּכַל לְהָגֵן עָלֵינוּ
וְעַל הַיְלָדִים מֵאֵשׁ וּמִקֶּרַח
שֶׁאוֹתָהּ כְּסִיפָה עֲדִינָה שֶׁל פֶּרַח לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ
וְהָאָרֶץ הָאַחַת שֶׁנִּשְׁאֲרָה
וְרֹתֶם חוֹלוֹת מִדְבָּרִי וְיָפְיוֹ הַנּוֹרָא, חָשַׁבְתִּי
נתן יונתן