שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

תת הכרה נפתחת כמו מניפה

לפני 4 שנים. 1 בנובמבר 2020 בשעה 6:05

מצב הרוח הנוכחי

 

American Tune

 

Many's the time I've been mistaken

And many times confused
Yes, and often felt forsaken
And certainly misused
But I'm all right, I'm all right
I'm just weary to my bones
Still, you don't expect to be
Bright and bon vivant
So far away from home, so far away from home
And I don't know a soul who's not been battered
I don't have a friend who feels at ease
I don't know a dream that's not been shattered
or driven to its knees
But it's all right, it's all right
We've lived so well so long
Still, when I think of the road
we're traveling on
I wonder what went wrong
I can't help it, I wonder what went wrong
And I dreamed I was dying
And I dreamed that my soul rose unexpectedly
And looking back down at me
Smiled reassuringly
And I dreamed I was flying
And high up above my eyes could clearly see
The Statue of Liberty
Sailing away to sea
And I dreamed I was flying
We come on the ship they call the Mayflower
We come on the ship that sailed the moon
We come in the age's most uncertain hour
and sing an American tune
But it's all right, it's all right
You can't be forever blessed
Still, tomorrow's going to be another working day
And I'm trying to get some rest
That's all I'm trying to get some rest
 

לפני 4 שנים. 27 באוקטובר 2020 בשעה 6:04

יש ימים בהם כל מה שאת צריכה זה להשאר לרגע לבד.

אבל אז אחת בלילה ובתוך סבך חייך (כשלצידך הבן שלך ישן חזק פצוע וחבוש כי החיים קרו וקורים) את נכנסת לבלוגים כאן, וקוראת וקצת מתעוררת ומעוררת כי הנשים פה כותבות ❌♥️❌ וגם במצבים בלתי אפשריים עוררות (הידועה גם בשמה העממי חרמנות) מזכירה לך, כלומר לי, שאני לגמרי בחיים.

ואז השיר הזה נכנס לי בספוטיפיי ומזכיר לי שאני קצת לבד כרגע וזה נעים אבל גם קצת פחות, אבל זה בסדר סה"כ וזה יעבור.

 

לפני 4 שנים. 25 באוקטובר 2020 בשעה 19:35

כשאצטרך שתאכיל אותי, אל תשאל מה 

הכן לי בדיוק את מה שאני אוהבת

כשארצה להזדיין איתך, אל תשאל איך

עשה את כל המוּבים הטובים שלך ושחרר אותי לענג את עצמי

כשאעצום עיניים ואהיה כבר עייפה, אל תשאל מתי

חבק אותי, כסה אותי,

לטף את שיערי והנח לי לדמוע עליך

עד שארדם

כן

ככה בדיוק

💜

וכשצריכה ממך רוגע, חפש לי את נורה, היא תמיד עוזרת לי נורא

לפני 4 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 8:28

אם תרצה לבוא אלי בשנתי

התחל לנדוד בינות חלומותי

חפש במוחי את החלום הכי גס שלי

אתר בגופי את המקום שהכי נוח לך בי וכנס אליו

הֱיֵה עדין אלי

הֱיֵה פראי לגופי

חדור אל תוך חלומותי הנוטפים געגוע

אולי תמצא אותך שם

ממש לצידי

💜

לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 8:34

אז אני מתעלמת
מתעלמת כשזוחלות אלי המחשבות הרעות
מתעלמת כשלפעמים בא לי לקרוס
מתעלמת מרוחות רעות
מתעלמת מהמירי רגבים ומהמיקי זוהרים
מתעלמת מטראמפ
מתעלמת מאלו שלא אוהבות אותי
מתעלמת מהזוּם
מתעלמת מכל הרע שסובב אותי
מתעלמת, אבל לא נעלמת
לא נעלמת לאהבות שלי
לא נעלמת להנאות שלי
לא לחברות שלי הרחוקות והקרובות שלי
לא לג׳ין טוניק מול השקיעה הקרירה
לא לכל מה שמשמח אותי
ואני נלחמת על הכל
כמו אבירת ג׳דיי עם חרב אור אדומה

(חנונית כבר אמרנו?)
נלחמת בכל מה ומי שבא נגדי
או נגד ילדי
או נגד אהובי
נלחמת במיני ארכי נבלים
כמו גיבורת על נהדרת (וסקסית וחכמה) אבל אחת עם חוש הומור, כן? כי חייבות עכשיו
כי אי אפשר לא לצחוק ולא לחייך ולא לנשק ולחבק את הילדים ולתת להם לשחק בחרב האור שלי, אבל בזהירות ילדים, כן? :)

מצרפת תמונה שלי בתלבושת גיבורת על. 

דמיונית 💜

לפני 4 שנים. 9 באוקטובר 2020 בשעה 20:10

לאחרונה אני מגלה שקיימים כמה א.נשים ששונאים אותי. לא בגללי, נשבעת, אני מאד lovable

הם.ן פשוט קצת מסכנים ומוּנעים משנאה.

לפעמים זה עושה לי עצוב. זה מכביד את השמיים מעלי.

אבל יש שיר אחד שמזמזמת לעצמי ועוזר לי כמו מנטרה שהלוואי והיתה עוזרת גם כנגד מושא השנאה של לילי אלן (אקא ג׳ורג׳ וו בוּש הדביל).

אז פאק יוּ על השנאה, אני כבר מזמן לא בת 16.

אני מדפדפת. עושה יוגה. מזדיינת. אוהבת. מחייכת. סופר אמא. ממש טוב לי. את יכולה להמשיך לשנוא.

 

לפני 4 שנים. 23 באוגוסט 2020 בשעה 6:13

אל תהיה לי מה שאינך
אל תהיה בעלים ולא
ילד ולא
אבא
אל תהיה לי מקור או יעד או
הדרך שביניהם
אל תהפך לורבנה ופאצ׳ולי במלון היוקרה
אל תהפוך לריטואל קבוע עם הרגלים משונים
אל תהיה כלל מה שאינך
הֱיֵה לי אתה עד שאומר שהיה לי די

💜

לפני 4 שנים. 20 באוגוסט 2020 בשעה 15:51

צריך לומר שיש ימים בהם לא נותר עוד מה לומר
צריך לומר שיש רגעים בהם נשאר לנו רק לצעוק
צריך לרצות לצרוח לבכות
לומר שלא עוד
צריך לומר שצריכות
שצריכים
לעמוד דקת דומייה
שעת דומייה
יממת דומייה
על עוד נשמה
לשתוק לסתום לצרוח לזעוק
צריך לומר שיש ימים שלא נותרו בהם עוד מילים

 

כואב לי כל הגוף. בחיי.

 

לפני 4 שנים. 13 באוגוסט 2020 בשעה 19:45

בכל פעם שאני רואה אותך נופל

אני יורדת על ברכי ומתפללת

אני ממתינה לרגע הסופי הזה

בו תגיד את המילים שאני לא יכולה להגיד

💜

לפני 4 שנים. 8 באוגוסט 2020 בשעה 8:44

נכתב עבורי ע"י המאהב הוותיק והאהוב שלי

זה שלפעמים הוא חמוץ ולפעמים הוא מתוק

אבל תמיד תמיד ישמח למעט מין האפרסק

אפרסקוּס

💜

שוכבת במיטה רגל על רגל

ואני לצידך מביט בעיני עגל

פותחת אותו לרווחה
והכוס שלך אלי נגלה

הריח שמגיע ממנו מרסק
ואני רק רוצה
ללקק
את
האפרסק
שלך

💜