צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיירת

תובנות של משתמשת חדשה
לפני חודש. 2 באפר׳ 2020, 18:09

אני לא בוררת לעולם חברים על בסיס גיל (למעלה או למטה, מעולם לא שינה לי בהקשר הזה, רק מה שבין האזניים ובין הצלעות שיהיה איכותי ומתואם בינינו).

אז גם לאחרונה לא בררתי ככה ומצאתי חברה חדשה נפלאה, צעירה ממני בעשרים שנה בערך.

הכל מתואם בינינו, מיצירה, טעם מוזיקלי, זוגיות נבחרת ועוד.

מסתבר שהרדאר הבדסמי הטרי שלי פעל גם כאן ויום אחד בשדה ירוק, על שתי מכונות כביסה נטושות, סופר לי סיפור שמהדהד בי עד לרגע זה וכנראה גם ימשיך את הדהודו וכנראה לטובה, כי יש דברים שכדאי לא לשכוח, כדי לא לעבור לחושך.. 

זה 'ספוילר' מכוון, חברים. מי שלא בא לו לקבל כאפה ביד פתוחה (פתאום קלטתי שמעצם ההגדרה, רובכם וכותבת השורות הללו בינהם כבר נשארים:)), שיפסיק כאן ויקפוץ לפוסטים הקלילים, או המענגים. באהבה.

 חזרנו לשדה, ירוק כמו דרום אמריקה.

מרחב פתוח. משאיות שעוברות הרחק באופק, בכביש 4 הישן.. 

והיא אומרת לי, 'נכון שאם את מתרכזת בתנועה של המכוניות, שם רחוק, זה מרגיש כמו תמונה בתלת מימד, רק בתנועה איטית כזו, מהפנטת'? ואני חושבת, 'איך יצאת כ"כ מתוקה, ואמנית, ובועטת וחדה ואסון מהלך על שניים לעצמך??

ובא לי לשמור עליך קרוב ולערסל בחיבוק הלוך ושוב ולהגיד שאעזור לך ויהיה בסדר והרבה יותר טוב, ממה שעכשיו..

והקשבתי.

אני טובה כנראה בלהקשיב. שנים של הקשבה מילדות וגם מבחירה מקצועית ואני מציינת את הדברים עבורכם, מי שנשאר, סקרן לדעת את ההמשך, כי הסוף של הסיפור ולמעשה כולו, אם אני חושבת על זה, מוקדש לכם.

לאיזה כיוון בו תבחרו, אתם, לקחת ולהשתמש בו בהקשר לחייכם. אני לקחתי אותו כיריית אזהרה מאוד ברורה, לאיך להתנהל בין המרחבים בהם אנו נעים והוא ניתן לי כמתנה כנה וכואבת, אז לא לשפוט בבקשה את גיבורת הסיפור, אם תוכלו.

 היא צעירה. לא הרבה יותר מהרגע שבו נפגשנו, כשהכל מתרחש, אבל צעירה. מאוד. עם הורמונים וזעם של גיל עשרים ויש לה ידיד צעיר ממנה בשנה שנתיים. מכירים מבית ספר יסודי. נשארו בקשר לא מחייב. הוא כמוה, בכמה מובנים וגם שונה (בכוונה לא מפזרת יותר מדי פרטים, כיאה לסיטואציה ולמשתתפים). שניהם חוקרים גם את המרחב הבדסמי במקביל, אך לא משתפים זה את זה בעניין.

יום שישי בערב, נדמה לי שאמרה. חצות ומחצה, טלפון מאותו ידיד. הוא היסטרי.
מספר שהוא בדאנג'ן. גם אבא שלו שם. קשור ומוצלף.
היא בת עשרים. בהלם. לא יודעת איך להגיב, אז צוחקת. כשמסיימת לצחוק, אומרת לו שהיא מגיעה אליו, לשם, כדי לראות במו עיניה.
מגיעה עם ידיד אחר. בקיא בעולם הזה. מכיר את הדאנג'ן ויושביו.
היא נכנסת רואה את אבא שלו. ניגשת להגיד שלום. הנימוס הרי מחייב.
הוא מבקש ממנה, מתחנן, שלא תספר לאשתו. היא מגחכת ואומרת שבוודאי תספר (כועסת? מזדהה עם הכאב של בנו? הכאב שלה?).
על האופנוע של הידיד השני, בחזרה הביתה, הוא מבקש שלא תשלח מיסרון לאישתו והיא מגחכת ומוצאת ב144 את המספר.

אבל משהו נקלט שם, בעקבות השיחה והיא עושה בדיוק מה שאמר לה הידיד.
היא כותבת הודעה, בה היא מתנצלת שאיימה על האב בחשיפה ומבטיחה לא לספר לאשתו על בחירתו ואורח חייו.
הכוונה היתה טובה. היא הבינה שלא לה להיות מצפן מוסרי של אף אחד, אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, כנראה.
המספר ב144 היה שייך לאשתו.
הם התגרשו. לא ידוע מה עלה בגורל הקריירה שלו.. חברים...
לא מזמן היא פגשה את הבן שלו. הידיד שהיה לה פעם. התנצלה בפניו, שהרסה משפחה.
הוא אמר לה שממילא לא היה כבר מה להרוס.
ועדיין...

לא מתחשק לי פתאום לכתוב מה מוסר ההשכל שלי מהסיפור הזה. מעבירה חזרה אליכם. מוזמנים להגיב או לא.
מרגיש לי כמו להחזיק אקדח בבית ולהגיד לעצמך שאם הוא בכספת והכדורים במקום אחר לגמרי, הבן שלך לא ימצא, יחבר בין החלקים ויפעיל את הנוקר. 

ככה זה מרגיש לי פתאום.

#מוקדש לכולנו. 

Ollie​(נשלטת) - אאוץ'. איזה סיפור מבאס.
מצד אחד, אני לא באמת מאמינה שגילוי כזה יכול להיות הסיבה האמיתית לפרידה. אם זוג התגרש זה כי היו להם סיבות רציניות לפרידה, והעובדה שהוא הלך לדאנג'ן היה רק הקש האחרון. לא סתם הבן אמר שלא היה מה להרוס.

מצד שני, נורא בעיניי שאנשים מתערבים בדברים כאלה. אני יודעת שאי אפשר לקבוע כלל שיהיה מוסכם על כולם, על מה מותר להתערב ועל מה אסור. אולי זה דאבל סטנדרט מצידי, כי על מעשים אחרים אני לא אצפה להסתרה-סולידרית. אבל... לא יודעת, בעיניי זה הרסני, במקומות שבהם חיים יכולים להימשך באושר יחסי, בלי שההסתרה תתגלה.


לפני חודש
Ibex​(אחרת) - מסכימה עם מה שאמרת. חיבוק.
לפני חודש
מצליף כשצריך - העסק קצת יותר מורכב מימה שנקרא בבלוג , לא סוגרים עסק בגלל טעות או מעידה , ישנם מכלול של סיבות שהובילו לכך.
יחד עם זאת מה בער להעביר את המסר לאישתו? האם זה עשה אותה אדם יותר טוב , או פחות טוב.
האם לאותה אחת.אין זיק או ניצוץ אנושי?
לפני חודש
מצליף כשצריך - הרי מהתחלה היא ידעה שהנייד של אישתו , אולי בכדי להשתיק את מצפונה , היא מספרת אחרת.
לפני חודש
צביטה בלב​(מתחלפת) - אין לי שמץ מה באמת עבר בראשה, האם הייתה טעות אנוש או לאו, זו אינה השאלה או התהייה. הגירושים קרוב לודאי היו מגיעים במוקדם או במאוחר. לצערי, הרוב הנשוי חושש לעשות צעדים לסיום הקשר גם אם הוא יודע שזה לא מתאים לצרכיו והוא אומלל ואישתו גם. אולי היא עשתה לשניהם טובה. 😏
לפני חודש
Ibex​(אחרת) - אולי... עבורי בכל מקרה, מה שמעניין בסיפור הוא הכאב המשותף לכל גיבורי הסיפור... זה גם מה שמחבר אותם זה לזה ואותנו אליהם, לא? (לפחות זה מה שניסיתי לעשות ואולי לא צלח) נעים להכיר ואיזה כיף לי שהגבת🙂
לפני חודש
צביטה בלב​(מתחלפת) - בעיתות כאב אנחנו מזדהים ובאושר של אחרים- מקנאים. דרכו של עולם. בכייף, אני נוטה לסייר ברחבי הבלוגים לפעמים 😊
לפני חודש
Ibex​(אחרת) - דוסטוייבסקי התחיל ככה ספר לדעתי... משהו בסגנון של סבלה הייחודי של כל משפחה הוא כמו שלט על הדלת כל אחד אוהב את שלו קצת אחרת. חחחח..
והאושר... טוב... הסטנדרטים לאושר הם די דומים אצל כולנו... 😏
אגב סבל,
חג פסח שמיח יקירה.
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י