בקצה השני של הכאב

עייפתי משולטים שמצהירים על עצמם ככאלה ואז כשאין כימיה הם אומרים שהם בעצם גם נשלטים.נמאס לי מאלה שבוחרים להישאר אנונימיים ומסתוריים רק כי יש להם אשה,ילד או מראה להסתיר.נמאס לי מאלה שכשאומרים להם לא ,הם מאבדים שליטה.ומאלה שטוענים לעומק מחשבתי ואחרי 2 דק' שיחה הם מתעייפים ושואלים אם רטוב לי.נמאס לי מאלה שכשאני אומרת להם מפורשות, בשפה בסיסית ומובנת שאין לי חיבה לאביזרים,לסשנים ולמכות שואלים אותי אם זה מגרה אותי שמצליפים בי, במקום לומר-אז בהצלחה אנחנו לא מתאימים.מאלה ששולחים לי אלף הודעות ושוכחים שכבר דיברנו,או בחרתי לא לענות.מאלה שנמצאים במרתון נשים במקביל(איך הם לא מתעייפים לעזאזל).אין לי בעיה עם כל וורסיות השליטה לסוגיה וורסיות של סטטוס משפחתי ויזואלי כזה או אחר.מה הבעיה עם קורטוב של אמינות ומודעות,או שגם זה פס מהעולם כשאני בדיוק ישנתי...