אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני 3 שנים. 2 ביולי 2020 בשעה 7:56

אני אוהבת לחדד את החושים.

הרי גם כשאני רוקדת אני רוקדת בעיניים עצומות

אוהבת שהמוזיקה נכנסת לי למוח ועושה בו שמות.

אני אוהבת לחדד את החושים

זה מאוד עוזר לשים לב לחוש אחד כששאר החושים מנוטרלים.

הידיים שלי קשורות

הרגליים שלי קשורות

אין מישוש

אין כמעט מקום לתנועה

רק הגוף שמתפתל

העיניים שלי מכוסות במסך שחור.

אני לא רואה מה צופן לי העתיד

רק מחכה לשמוע אותו

והאוזניים שלי פנויות להקשיב

ואני מקשיבה לצלילים השונים של הכאב

זה מתחיל בשריקה כזו

סקוייששששששש

המתנה רגעית וידיעה שזה מגיע,

אבל אני לא יודעת מתי

ואז כאב חד.

שלאק שלאק שלאק

מהיר

לא מספיקה לעכל כאב אחד ובאים ברצף אחריו

עוד ועוד.

ואז,

פלאסק!

אחד גדול וחזק

שמשאיר הד שממשיך להדהד בגוף שלי

כמו יד ענקית וקרירה שעוטפת אותי,

עוטפת אותי בכאב.

אני כמו רוקדת בעיניים עצומות עכשיו.

מפתלת את הגוף שלי

לצלילי המוזיקה של הכאב

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י