שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

זכרונות

פעם הייתי כאן ואלו הזכרונות שלי
לפני 19 שנים. 6 באוקטובר 2005 בשעה 8:06

תמיד היה לי גרעין פנימי חזק, נשמה גדולה
היום אני יכולה לראות אותה בברור לראשונה בחיי

במשך השנים אף אחד לא הצליח להרוס את הגרעין הזה
הרבה אנשים התייחסו אלי נורא ואיום, עברתי חוויות נוראות
אבל הגרעין עמד בהתנסויות השונות, הנשמה לא נפגעה

בשנה האחרונה איבדתי את נשמתי, אבל אני מתחילה להחזיר אותה

אני חייבת לציין שאני מתחילה להביט בעצמי,
הרבה מבטים לאט, מגלה כמה אני מדהימה,
את מה שאני מקבלת מאנשים שקרובים אלי היום,
את מה שאני מקבלת מהסתכלות לגרעין של נשמתי,
איש כבר לא יוכל לקחת ממני.

היום יש לי הרבה זמן להסתכל, לא תמיד אני יכולה לראות.
תודה לכל מי שקרא את הבלוג, עזרתם לי לא להרגיש לבד.

לפני 19 שנים. 5 באוקטובר 2005 בשעה 7:30

אני כותבת ואנשים צופים בי וזה נחמד
פעם ניסיתי לכתוב בלוג, אבל לא היה לי מה לאמר
אני יכולה לכתוב כאן כל מיני דברים על עצמי

היום יש לי משהו חשוב להגיד למישהו,
אבל אוזניו היו אטומות, אז פתחתי את הבלוג הזה
קצת מפחיד אותי המצב הזה,
אני יודעת שיום אחד נדבר וזה לא הוגן כלפיי,
כי אני זקוקה לו עכשיו, עדיין זקוקה
מתחילה להבין שהוא איננו ולא יהיה כאן בזמן הקרוב

הבעייה שמלבד הכאב שלי, אין לי מה לכתוב
אני מחפשת משהו חדש, משהו שיעורר אותי
אני רוצה גם אהבה חדשה, באמת , אבל לא יודעת איך
ביקשתי מישהו מאלוהים, אבל אולי גם הוא לא האיש הנכון
אני רוצה שאלוהים ישלח לי את הגבר הנכון בשבילי

הייתה לי אהבה קצרה, הכרתי גבר מדהים
בחודש וחצי, הוא הפך לאדון שלי ולחבר הכי טוב שלי
היום קשה לי לוותר עליו, אני לא רוצה להיות לבד
אבל אני רוצה למצוא אהבה ארוכה יותר,
אני למדתי לאהוב את עצמי, חשוב להתמיד בזה

לפני 19 שנים. 3 באוקטובר 2005 בשעה 12:12

שאני לא צריכה לסלוח לעצמי - אני צריכה להשלים עם עצמי
ואז אחרי שהאבל שלי ייגמר, החיים ימשכו, לטוב ולרע

לפני 19 שנים. 2 באוקטובר 2005 בשעה 17:51

קיבלתי את הסליחה שלי מהאקס שלי וזה דבר טוב

קיבלתי עוד הזדמנות להפוך לאישה שאני רוצה להיות
אני אוהבת את האישה שאני רוצה להיות, מאוד

אני אוהבת את האישה שאני ברגעי השיא שלי
היה רגע שאהבתי את עצמי בלי קשר לשיא, סתם כך

הוא עדיין לא צריך את הסליחה שלי, חבל לי שכך
כי אני ממש רציתי את ההתנצלות שלו, חיכיתי לה לנצח

יכול להיות שיגיע יום והוא ירצה אותה, יתנצל ויפצה אותי
אז הוא יהיה מוכן להבין, להתמודד, להתאמץ ולהסתכן

לפני 19 שנים. 2 באוקטובר 2005 בשעה 5:22

אני רוצה להיות ראויה לסליחה

אני לא הצלחתי להגיע לשם עדיין
ניסיתי, בימים האחרונים ניסיתי
בזמן האחרון חשבתי על סליחה מגבר
קצת ניסיתי, השבוע, להענות לבקשה שלו

הבוקר חשבתי על סליחה של אדוני
יש הרבה אנשים שאכזבתי ופגעתי בהם

אני גם רוצה לסלוח לכל מי שפגע בי

ולהודות לכל מי שהיה שם בשבילי
יש לי הרבה עבודה, לא הכל אפשרי

מישהו התעלל בי לפני הרבה זמן,
אני לא בטוחה שאני יכולה לסלוח על זה לעצמי
איך אוכל עוד לאהוב? לשאוף לאושר? להסתכן?
אני יודעת שאי אפשר לסלוח על כל דבר
אני רוצה לחזור להיות יפה מבפנים, שלמה ואמיצה
אני אצטרך לבקש סליחה מעצמי
אני לא יודעת איך לפצות את עצמי על הרע
היה לי כל כך טוב, היה לי ממש נורא ומיציתי
קשה לחזור לחיים, אחרי נסיעה ברכבת הרים
אני אצטרך ללמוד איך לא לפגוע בעצמי שוב
אבל אני חייבת למצוא משהו גדול וחשוב
משהו שיעשה אותי מאושרת , כבר עכשיו
אם בחרתי בחיים, אני צריכה לתת להם טעם

לפני 19 שנים. 1 באוקטובר 2005 בשעה 8:40

אתמול בערב בחור אחד רצה לנאום הספד,
שישבתי עם חבר'ה והוחלט בסוף להספיד אותי.
את ההספד ערך בחור עם קול מדהים של חזן
הבחור הכיר אותי בערך 5 דקות ועם זאת
לא היה יכול להיות הספד מרגש ביותר מבחינתי.

למה מספידים אנשים שעדיין בחיים ?
אולי מדובר בחבר'ה מוזרים במיוחד, כמו שאני אוהבת
אולי, הייתי זקוקה להספד הזה, כדי להכיר בקיום שלי
בקיצור, אהבתי, שהלכתי הבייתה, נישקתי אותו לפרידה

מישהו אחר תכנן לבלות איתי אתמול בלילה, אז הלכתי אליו
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי אליו אתמול בלילה.

בבוקר, התעוררתי, הייתי שם עם תבונה רגישות ורגשות
זה מוזר אתמול מישהו הספיד אותי והיום התעוררתי לחיים
ב 5:00 לפנות בוקר ידעתי שאני בוחרת בחיים, בנתיים...
ואח"כ נראה.

נדמה לי שאני עוד אמות ואחייה מספר פעמים בתקופה הזאת.

לפני 19 שנים. 25 בספטמבר 2005 בשעה 9:49

ואני רוצה להתבטא, כאן, זה שבוע גדול עבורי, אני מחכה לתוצאות חשובות,
עניין של חיים ומוות. אני אפילו לא יודעת מה יהיו המשמעות של התוצאות עדיין.

פתאום יש לי בשביל מה לחיות, דברים קטנים, שנותנים טעם לחיים:
האדון שלי, עבודה וכמה חברים.

האם הם יכולים לתת לי מספיק כח או שאני צריכה משהו יותר גדול?