לפני 18 שנים. 23 בדצמבר 2005 בשעה 17:24
אני רוצה לכתוב על היום שהוא אמר שהוא רוצה אותי והחלטתי לחזור אליו
במיוחד להזכר ביום שהוא אמר שהוא אוהב אותי, כי זה עמום
לספר על היום שהוא אמר שהוא רוצה שאני אסבול מגעגועים כמוהו
לספר איך איבדתי שליטה על הכל, לאט לאט, הייתי שם כולי , בשבילו 24/7
איך ראיתי אותו סובל, שעמדתי שם חסרת אונים וניסיתי לעשות כל שביקש
איך הוא לא חזר אליי ופתאום הרגשתי שהוא כבר לא שם בשבילי באמת
איך הסכמתי להצעתו שישתמש בהרבה כאב כי אני לא מצליחה להכנע אליו
איך ישבתי בבוקר בוכה ורועדת והוא התעלם ממני, במחשב, פלרטט עם אחרת
איך לא הצלחתי לחזור לעצמי, למרות שניסיתי בכל כוחי להתאושש מזה
איך ביקשתצי לדבר איתו והוא ישב והקשיב לכל מילה ובסוף אמר שלא הבין,
אבל הוא חייב ללכת, יש לו הרבה דברים שהוא צריך לעשות ואז הוא טס לו.
איך התקשרתי אליו והוא אמר לי שהוא שם בשבילי, והוא שולח חיבוק
אבל בנוגע למשימות "למה שיעניין אותי מה קשה לך, אל תתפנקי ותעשי מה שביקשתי"
אני רוצה להזכר איך פגעתי בעבודה ובעצמי בשביל לעמוד בכל המשימות שנתן לי.
אני רוצה להזכר איך שהפסקתי את הסשן חולה ומותשת, הוא צחק שהגיע זמן להפרד
איך שבועיים אחר כך, שבאתי להחזיר את כבודי העצמי ואת הקולר שנתן לי יומיים לפני שהלך
נמשכתי אליו עדיין, אז הוא זרק אותי על הרצפה זיין אותי בתחת, התעלם מתחנוני לחומר סיכה
ובסוף שאמרתי שרע לי ממה שהיה בנינו כרגע, שאני צריכה אותו איתי עוד רגע
הוא אמר לי תעשי מה שאת רוצה, אני כבר פשוט לא כאן יותר, זהו, מתעלם
איך לא רציתי יותר לקום בבוקר מהמיטה, כי לא היה למי להכין עוד קפה
איך נלחמתי 7 חודשים בדיכאון וביטול עצמי והגעתי חזרה לעצמאות, מוכנה להמשיך בדרכי
איך "נפלתי" פעם שלישית לידיו ואני לא יכולה לכתוב על זה עדיין.
איך החיים שלי חזרו אליי ביום שהפסקתי להתקשר אליו ועדיין יש בי חלקים שעדיין אינם.
איך אני כותבת היום בלי דמעות, איך אני עדיין הייתי רוצה שיבוא וייקח אחריות על מעשיו.
