לפני 18 שנים. 3 בדצמבר 2005 בשעה 17:55
ממנו קבלתי אמת אחת - שאני סאבית, מקסימה, עוצמתית, חכמה ושפויה,
עם כניעות עוצרת נשימה. אני לא אאבד אותה, זאת האמת שלי.
כל פעם שסיפרתי לו מה עובר עליי ב BDSM, כשהיה לי צורך ואומץ לדבר איתו,
הוא הגיב כאילו זה לא קשור אליו, לא תמך, סירב לקחת אחריות והאשים אותי.
נתתי בו אמון, הסכמתי להתנסות ביחסי אדון שפחה והוא התעלל בי בזלזול ואכזריות.
הוא לא הקשיב לדעות שלי, כעס על חיוכיי שלא הסתיימו ולקח לי את החיוך מהשפתיים.
אחרי שהתאהב בי, ביקש ממני לחזור ולהתמסר לו גוף ונפש, לשליטה של 24/7 ו
לא היה שם בשבילי 24/7. הוא לא שמר עליי, רק המשימות שלו היו שם והרבה.
הוא לא סיפר לי מה עובר עליו וכעס שאני לא שם בשבילו. הוא התייחס אלי כרכוש,
הוא השתמש בי כשק אגרוף על כעסים על נשים מעברו, על אירועים קשים בחייו.
הוא לא נתן לי להתרב אליו כאדם וכעס שאני לא חברה תומכת.
הוא נטש אותי, אחרי שהשפיל אותי, בלי צלם אנוש, בלי יחס של כבוד,
תוך כדי תוקפנות, אחרי חוויות דמויות אונס, הוא לקח לי את החיוך מהיום יום,
חיי הפכו חסרי טעם.
לפני חצי שנה, אחרי ששחררתי את עצמי, ביקש ממני לא ללכת, נתן לי להיות שם בשבילו.
הבטיח להיות שם בשבילי בתמורה אך בפועל גרר אותי מסכן ואומלל, עם כל לבי,
לכל קריזה שלו עם פרידות וחזרות.
הוא ניצל אותי לצרכים שלו והתעלם פעמים רבות מהצרכים שלי,
היה מרוכז בעצמו וביקש ממני להתאמץ יותר ויותר. בחודשיים,
עשה לי עוד 3 סשנים בלי אפטר קר. נותרתי מושפלת, כואבת, ללא צלם אנוש
וללא מילות חיבה. הוא הבטיח שהוא באמת רוצה אותי,
אך הסתיר ממני את הקשר שלו עם בחורה אחרת והסתיר את הקשר שלנו מאחרים.
הוא ביקש ממני לשחר אותו וברח ממני מבוהל, עומדת רועדת ברחוב לפני 4 חודשים.
אחר כך עודד אותי לשמור על קשר, לתקוע בו יתד, להישען עליו.
היה לי קשה ושניסיתי, הוא לא היה פנוי בשבילי.
הוא המשיך להאשים אותי במצב, בכל הבעיות שהיו לו ולנו,
השאיר אותי להתמודד לבד כשהתמוטטתי.
הוא אבחן אותי, שלח אותי לטיפול פסיכולוגי
ונתן לי שם של תרופות הרגעה כתחליף לכישלונו.
הוא לקח לי את הזהות שלי כאדם, את הרצון לחיות, את טעם החיים,
את החיוך שהיה שוכן בנשמתי
הוא מעולם לא רצה לפגוע בי, הוא בסך הכל נמשך אלי ורצה לאהוב אותי בלי סוף.
אבל הוא לא יכול. בפועל הוא שונא אותי, פוגע בי.
היום הוא רוצה לתת לי נחמה אבל מציע לי להסתכן בשחזור הכאב.
נדמה שאינו יכול לראות את האמת שלו,
שהיא מסתתרת מאחורי עננים של כאב נורא ואיום. צר לי על כך.
כל כך רציתי שאהבתו תכיל את כאבי, שכפרתו תשקם את סיוטי,
שהוקרת התודה שלו תשיב את כבודי.
אבל אין לו אהבה, כפרה והוקרת תודה בשבילי, רק רצון טוב,
קרירות, הוא מלא שנאה לנשים, מפוחד וכואב.
אני עדיין לא רוצה את זה, אני עדיין רוצה לגלות שמדובר בחבר שלי שטעה
ולא בתליין שלי, אבל למי אשקר?
בסופו של התהליך, אמצע את הדרך לחיות, אלמד לאהוב את עצמי באמת,
אבטח באמת שלי תמיד, משיח השקר יהפוך חסר משמעות בשבילי, לטוב ולרע
