לפני 17 שנים. 27 ביוני 2007 בשעה 22:58
מסתכלת על החלון הקטן היחיד בתוך החדר הקטן שלי ... דרך הרשת מברזל רואה ציפורים שומעת אותם מספרים לי על היער...קיץ.... וחופש
ואני קשורה עם השרשראות מתקשה להבין אותם והם כנראה לא יבינו אותי שזה החופש שלי כבר כמה שנים...
אני רוצה לספר לכם את סיפורי... ככה סתם כי התעורר בי הצורך הזה .. שתדעו ... קוראים לי .. מה זה חשוב עכשיו השם הקודם שלי אתם בטח כבר לא תזכרו והשם הנוחכי שלי ... אין לכם צורך לדעת אותו ... אני רק צעצוע, שפחה הכל ... איך שרוצים ככה קוראים לי ..
איך הכל התחיל.....? אני כבר לא באמת זוכרת ... יום אחד שהכל היה נראה לי שחור יצאתי לנקות את הראש ביער, לקחתי איתי כמה בקבוקי שתיה וקדימה ... ככה טיילתי כנראה איזה יומיים או שלוש .. לא זוכרת עכשיו. שמתי לב שעוד מעט תהיה סערה והתחלתי לחפש לי מקום לעבור אותה .. היה כבר ערב הלכתי ממש מהר אבל כביש לא מצאתי ... מצאתי במקום זה טירה עתיקה ... עמדתי כמה דקות לפני הדלת הענקית וחשבתי עם עצמי האם כידאי לי להכנס לשם ... הכל לפתע הזכיר לי סרט רגוע על דרקולה .. בסוף כשהטיפות הראשונות של גשם נחתו על ראשי הגעתי להחלטה ששווה לנסות במקום להתרטב על בטוח בגשם. דפקתי על הדלת ופתח לי דלת לא איזה זקן מפחיד למרות שהייתי מוכנה לזה נפשית, פתח לי דלת בחור רגיל ביותר ... הסתכל עליי לא דיברתי מילה ...
- כנסי ...
הוא לקח את הטיק גב שלי הציע לי מקום ליד האח להתחמם, הביא יין ואמר
- טוב שבאמת היה לי בודד כאן ...
לא היה לי מה לענות לו אז שתקתי ורק הסתכלתי עליו ...
- רוצה לראות את הטירה? – שבר שתיקה המעיקה הזו
- בטח .. בכייף
הוא דיבר המון אבל הכל היה לי מעניין הוא ידע המון ובסוף גם התברר לי שהטירה של המשפחה שלו אבל החלק ממנה זה מוזיון ...
שתינו עוד קצת יין ואז...
- את רוצה ללכת מיטה?
השאלה ... לא הייתה אפילו דו משמעית פשוט ככה ישר בלי ...
- אם את לא רוצה אני אבין אין לך מה לדאוג .. רק תגידי עכשיו ולא אחר כך ...
את האמת אני לא ממש זוכרת מה עבר לי בראש באותו זמן ... לא יודעת למה הסכמתי לאהבה הזו אני חושבת שבאותו זמן יחד עם היין בא החשק למשקחים ....
- אולי וכן רוצה אותך ... רק לא יודעת אולי ... תצטרך לקשור אותי מעט ...
- לקשור ממש לא בעיה ....
אני צחקתי ... וחבל שכך כנראה שצריך לדעת יותר טוב אם מתכננים לשחק עם הגברים ...
הוא לקח אותי למרטף ושם .... הוא שם לי אזיקי ברזל כבדים היה לי כבר מאוחר להתחרט למרות שניסיתי לאבק זה לא בדיוק עזר לי ... הוביל אותי אל החדר שינה שבקומה העליונה ... וקשר אותי עם שרשראות לקיר .. נבהלתי והתחלתי להשתולל ... בחמשת המקומות שקשר אותי הדם התחיל לטפטף מתחת לברזל ... לא אמנתי שזו אני יושבת קשורה בחדר עם חלון מרושת ... איך הגעתי לכאן? אי אפשר לחיות ככה אפילו יום אחד ... אבל אחרי כמה זמן הגיע המאסטר שלי ... והתחיל לחנך אותי ...
הוא הכניס לי את הידיים ורגליים בתוך המתקן עץ ככה שאני כבר הייתי על הבטן עם תחת למעלה ...
- עכשיו אני הולך להסביר לך מה יהיה ... צחוק בצד עכשיו .. אל תפחדי מהכאב ככה צריך .. אני אהיה כנה איתך לגמרי אף פעם לא פתחתי דלת לאף אחת .. לא יודע מה קרה לי היום וראיתי אותך ואת ... ראיתי אור יחד איתך נכנס לחיי אבל .. אם תרצי להיות חלק מחיי זה יהיה אך ורק בדרך שלי אז אני אנסה להראות לך את הדרך היום ואחרי זה ... אם לא תרצי .. אשחרר אותך לא רוצה אף אחת בשבי אם היא לא רוצה, הבנת אותי?
מהפחד הגרון שלי נתפס ולא יכולתי לדבר אז רק עשיתי עם הראש תנוע חיובית ...
- מעולה ... אני מתחיל
הוא לקח את השוט שהביא איתו כאילו זה היה הבייבי היקר שלו ... ליטף לי את הגב קצת הרגיע את הרעידות גופי.... עם ההצלפה הראשונה משהו התפוצץ לי בפנים והאש שלא הייתי מודעת לקיומה התחילה לבעור בי ... החזקתי מעמד באותו יום רק שעה ... אבל כשחזרתי אל העולם הבנתי ...הוא צדק ..
- רוצה שאשחרר אותך? – שאל
- לעולם לא !!!! – צעקתי
- קח אותי אני בוערת קח אותי מהר ...
והוא לקח והרגיע את הלהט שבי רק בשביל להשאיר אותי על אש קטנה עד עצם היום הזה ....
המשך יבוא ....
