הגיגים דרומיים

רוצה לקחת אותך לחוף,

חוף ים,

חוף מבטחים,

חוף עזוב,

חוף שלנו,

חוף לנו.

את, אני, אנחנו.

שלא נדבר,

נסתכל,

נביט,

נראה,

שקיעה,

אותך,

אותי.

שנצפה יחד,

בי ובך,

שתראי את מחשבותיי בך,

שאבלוש אחר רצונותייך מתחת לעור.

עיצמי עינייך,

ובואי.

לא אשאל דבר,

רק,

אהיה,

נוכח.

"מה שפעם ניתן, לא ילקח לעולם".

מה אעשה ביום שאפסיק..
לחלום,
לחשוש,
לחשוב,
לחוש,
לכאוב,
לאהוב,
לשבור,
להישבר,
לחוות,
לגעת,
לדעת,
לחקור,
לשאול,
לרצות,

כנראה שיהא זה, יומי האחרון.

כל תוצאה שלילית, היא חיובית.

כל תוצאה שלילית, מסמנת כי התוצאה החיובית, קרבה ובאה.

רק אמונה ובאמונה, נגיע לזה.
"כי רק אתה יכול להפוך, מספדי למחול לי".

החשוב,
לא "ליפול", להמשיך, לעשות את כל אשר בידינו , 'לעשות' גם כשפחות מתאים ולקוות שמשהו ימצא דרכו ויקלט..

ו..הכי חשוב, להמשיך להאמין כי זה יבוא.

זה יקרה בסוף,
מתוך שלא נחכה, מתוך זה שפשוט נעשה ונזרום, שנלמד להינות ממה שיש,
זה יגיע.

ברגע שנקלוט עצמינו, זה 'יקלט' בך.

איתך, לאורך כל הדרך.

לאן שנידרש להגיע, אבוא.
כל שנצטרך לעבור, אעשה זאת איתך, יד ביד, ביחד.

איני בבידוד אך מרגיש מבודד,

מרוחק מכל דבר,

מאדם.

עובד מכאן וחושב על..

כמה זמן עבר,

מאז,

מהמגע האחרון,

מהחום,

שנפלט ממני אלייך,

שקרן גופך,

תוכך,

אליי,

עליי,

ללשוני.

כמה זמן עבר,

מאז,

שפסקתי שפתותייך,

שחדרתי בלשוני,

שטעמתי,

רוויתי,

אותך.

כמה זמן עבר,

מאז,

שגיששתי בתוכך,

שהחלקתי בינך,

עד שהגעתי לנקודה הקטנה,

שנגעתי לא נגעתי,

בעוד ידייך,

אוחזות בראשי,

מצמידות,

מהדקות,

סוגרות את פי ואפי,

בך.

כמה זמן עבר,

מאז,

שהרגשתי את נשימותייך הכבדות,

את ההשתנקות שלפני..

את הגמירה הזו,

שנבנית בתוכך,

איך יורדת מבטנך

וכמו מתפרצת משפתותייך התחתונות,

בעוד שפתייך שלך,

נושפות.

כמה זמן עבר,

מאז..

מאז..

אז Gabriella Or המהממת
כתבה את המילים האלו:

לֶאֱהֹב אוֹתְךָ הָיְתָה
הַדֶּרֶךְ
הַמְּפֹאֶרֶת בְּיוֹתֵר
לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי

תודה לך,

כי בזכותך פגשתי בי,

למדתי אותי.
.