שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקריות מתוכננת מראש

אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה
לפני 18 שנים. 1 במאי 2005 בשעה 19:51

אבל היום חזרה אליי הבינה. מסתבר ש(אי) שפיות זמנית היא יותר מלהקה עם שיר אחד. לפעמים אני יכולה להיות ממש עיוורת ומטומטמת, לא לשים לב לשום דבר, להתעקש על זוטות, ובאופן כללי להיות אהבלה גמורה.
טעיתי, ואת זה אני אומרת בכנות גמורה, טעיתי כי חשבתי שאני צודקת והוא טועה, חטאתי בחטא הגאווה, וכמעט איבדתי אותו. מזל שזה רק כמעט.

slu חטא הגאווה??????? - כלומר אסור לך להביע דעה מנוגדת גם אם היא מתבררת כמוטעית?

מטעויות חביבתי, לומדים! שני הצדדים!

גאווה, פירושה רגש של עליונות והחשבה מופרזת של האדם את עצמו. רגש זה לעיתים כולל זלזול וביזוי הזולת, באשר הוא נראה פחות ערך.

מדבריך עולה שאכן טעית, בילבלת גאווה ביכולת לעמוד על מה שהאמנת בו בזמן נתון.
גם אם עמדתך התבדתה.
לפני 18 שנים
ס ו ר ר ת​(נשלטת){tav8} - יש צדק בדברייך, ואני מאמינה שאני יכולה וצריכה להביע דעה, אבל.
טעיתי בכל כך הרבה דברים, והטעות נבעה מהמחשבה שאני יכולה לנתח את הדברים טוב יותר ממנו, שיש משהו שאני יודעת בבירור והוא לא, וכשהוא ניסה להסביר לי את עמדתו - פשוט ננעלתי, ולא נתתי לדברים שלו לגעת בי, כי אני הכי חכמה, ובטח יודעת טוב יותר ממנו.
זו הייתה טעות גדולה.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י