אל תספרי לי את מה שאני לא רוצה לשמוע, זה מיותר, ואני יודע מה את מרגישה, את הרי לא יכולה להסתיר ממני דבר. אני מכיר אותך היטב, כל אות וכל תו ברורים לי, את כספר הפתוח, את שלי. גם את מה שאני לא מבין אצלך, אני לא ממהר לחקור, הכל יתבהר עם הזמן, תנשמי קצת, אנחנו לא במירוץ, וגם שם אפשר להפסיק לרגע ולהחזיק בצד אם כואב.
אל תעשי את הפרצוף הנעלב שלך, אני יודע שאת לא רדודה ושטחית, אני יודע שיש בך רבדים, אני מבין את זה, והעובדה שאני בוחר להתעלם ממשהו לפעמים לא אומר שאני שוכח ממנו. תסמכי עליי, אני כאן בשבילך, לא? אני חזק, ואת יכולה להרשות לעצמך להיות חלשה לידי. תני לעצמך לאבד שליטה, תני לי לקחת אותה.
את יודעת, לא חשבתי שזה יהיה ככה. תני לי את היד שלך, תרגישי את הלב שלי הולם, את לא חושבת שאת מרגשת אותי? את חושבת שאני פה רק בשבילך? לא, אני פה גם בשבילי, ובעיקר בשבילנו, אבל שנינו צריכים להבין את הכללים, ומה קורה למי שעובר עליהם.
אני אולי קשה אלייך לפעמים, אבל יום אחד תביני שזה בשבילך. יש רכות בעוצמה הזו.
לפני 18 שנים. 2 במאי 2005 בשעה 14:52
