08:31
התעוררתי הבוקר ולרגע אחד יחיד, שכחתי הכול לפני שזה חזר אליי. אתמול הגעתי לקצה מבחינתי. קצה החשיבה וההגיון. מרחב כזה שכבר אין חוקים, גבולות או כבוד. וזה היה מרחב מפחיד ומכאיב כאחד.
אתמול לא בכיתי עוד רגע לפני השינה כמו שהיה בימים האחרונים. בכיתי באוטו, לפני כן, כשכתבתי את הפוסט של אתמול.
בטיפול הרגשי שאני עושה, אני שמה לב שהמטפלת מנסה למקד אותי יותר בתחושות שלי ואיך אני מרגישה, ופחות להתעסק באחרים. פחות להתעסק בו, פחות להתעסק בה, או בהם. יותר בי. איך אני מרגישה עכשיו? מה אני צריכה עכשיו?
אני מרגישה... שבורה ומפורקת. וצריכה בוקר רגוע ונעים. אני צריכה להגיד לעצמי על מה אני מודה הבוקר הזה, גם בכל החשכה.
אני רוצה לומר תודה על כל ההתמודדות הזאת שבחרתי להיכנס בה. שהיא מלמדת אותי הרבה. ואני מתגברת על הקשיים. ויש לי את הכוחות להצליח. ולומר תודה לעצמי.
15:42
ועכשיו בעבודה. לחץ לחץ ועוד לחץ. זה לא בשבילי. לא שאני לא מספיק טובה לזה - זה פשוט לא בשבילי. לא הקצב, לא התוכן, לא העמדה. והיום ברחתי לים. למזלי היום הוא נראה מהמרפסת. הגלים והשמיים והשמש כל כך יפים. אני מסתכלת על האוניות שתמיד מזכירות לי את אבא שלי, ואני רוצה לעלות על אחת מהן ולשוט מפה רחוק.
ומגובה כזה זה די נוף מדהים. ואני חושבת על כוח המשיכה שמושך את כל החלקיקים האלה למטה, למוקד אחד. וכמה הים יפה, וגדול, ואינסופי. והשקט הזה, נעים לי. אתה לא יכול לשלוח לי יותר הודעות. בטח שלא תתקשר. אז יש לי שקט. זה נגמר... הרעש הזה.
אבל הראש עדיין מרגיש כלוא. ואף רגע לא מרגיש נעים. רק כשאני מדברת עם מישהו, והיום אני מרגישה לבד. כל כך. אז קבעתי לי טיפול רגשי sos להערב.
מאז הפגישה בשישי אני כל כך מוצפת. הרבה מהטראומות צפות לי ומשחקות איתי קלפים. אני לא רגילה לארח אותן בכזאת עוצמה, ואת כולן במקביל. אני יושבת כאן על ספסל מעץ, שנעים כי הוא לח מהגשם. אני תוהה עם כל הטראומות האלה יושבות גם איתי, ומה הן רוצות להגיד? תתייחסי אלינו? תראי אותנו?
ראיתי אתכן 28 שנים. ואת חלקכן מחצית מחיי. אין לי מה לומר לכן יותר חוץ מ.. אתן נחלת העבר. אני רוצה להיפרד מכן. והלוואי והייתי יודעת איך. אני אדע איך.
כל אזור הריאות לוחץ וכואב לי ותפוס. גם הראש. זה מהסיגריות המזוינות. כל סיגריה כבר עושה לי כל כך רע בגוף. הלוואי ואני אפסיק במהרה את ההרגל הנורא הזה.
אתמול איבדתי את האוזניות שלי, אז לפחות במרפסת, לבד, אני שמה לי מוזיקה ומסתכלת על הים. חושבת מתי אתפטר, והאם זה יקרה מחר.