אתמול קבעתי פגישת sos עם המטפלת הרגשית בערב.
עבדתי כל היום, והעסקתי את עצמי, ואחר כך פטפטתי עם חברה ותיקה בטלפון, ואז הגעתי ישר לטיפול.
בכיתי שם.. וכאבתי שם, והוצאתי הרבה. והיא שאלה אותי שאלות כמו "מה את אוהבת בו?", וסיפרתי... הביטחון שהוא משדר. הוא מסקרן אותי. שנינו אוהבים טבע, ספורט. וכן הלאה. ותוך כדי שאני מדברת על זה, אני כבר חושבת על כך שברור שאוכל למצוא מישהו אחר שאוהב את כל הדברים האלה גם שאני אוהבת...
ודיברתי שם די הרבה על יושרה. איך הוא יכול לעשות לי את זה כל פעם מחדש. להתקרב ואז להתרחק. הפעם אחרי ששכבנו בחמישי, הסינון בשישי עד שבת בלילה היה כל כך בוטה ופוגע.
ברגעים כאלה, ובמקרים כאלה, כשאדם רק החודש אמר לי שיש לו רגשות כלפיי, ומדבר אחד - הפך להיות גם זה שאומר לי "כן, מדי פעם אפשר לשכב למשהו לא מחייב", באמת אפשר להשתגע. ונעלבתי מהודעה כזאת. מה זה מדי פעם? זה מה שאני בשבילך? ואז יש מחשבה על האם הוא היה אמיתי, האם שיקר. האם הוא עשה הכול רק בשביל הריגוש, המשחק? והלילה הזה שישנו ביחד, איך הוא הראה לי כל כך הרבה אהבה, ולמחרת זה נעלם?
אבל אם הייתי יודעת בוודאות אם היה לו רגש אמיתי אליי, או לא - האם זה היה משנה משהו? לא.
אם הייתי יודעת בוודאות שהוא לוקח אחריות, האם זה היה משנה משהו? לא.
אם הייתי יודעת שממש עכשיו בבוקר שלישי הוא עצוב על מה שקרה, זה היה משנה משהו? כבר לא.
שום דבר כבר לא היה משנה. זה גבר עם התנהגות פוגענית, וחוסר יכולת להחזיק קשר מחייב. יש לו רגש במידה מסוימת אליי ומשיכה פיזית גדולה, אבל במבחן התוצאה, זה פוגע בי מאוד ואני רוצה אותו יותר מאשר הוא אותי. ולכן, איתו ספציפית - זה לא יכול לקרות.
המטפלת חזרה על זה המון פעמים, כמו להגיד לי פעם אחר פעם - ההתנהגות שלו פוגענית כלפייך. הוא לא ישר איתך. נוח לו, או מחזיק על אש קטנה. המשחקים האלה של חום וקור, זה מה שלא טוב לך.
יצאתי מהפגישה עם אדרנלין, כיאה לטיפול, וגם תחושה קשה ש... פגשתי מפלצת. ופתאום שנאתי את רובו, והרבה דברים לא טובים שקרו צפו. והתחלתי לכתוב במחברת הכול, עד שכתבתי 4 עמודים. ואז העתקתי לכתב יותר יפה ל3 עמודים. וכבר כמעט שלחתי לו.
ובסוף... לא. הבנתי שעוד קרב קטן, עוד הוכחה שהוא לא היה בסדר, זה לא מה שאני צריכה. זה יזין את הכול שוב. עוד מחשבה עליו, עוד יחס, עוד רגע שהשקעתי יותר בו מאשר בי. עשיתי את זה כדי סוג של... להראות לו שאני יודעת מה הוא היה באמת, או "להחזיר את הכבוד האבוד", אבל אז חשבתי לעצמי - מה אני אשיג מלשלוח לו את זה?
כלום.
הוא לא ייקח אחריות (כמו שלעולם לא קרה).
הוא לא ישתנה (כמו שלעולם לא קרה).
אני לא אחזיר את הגלגל לאחור (לחיות בעבר זה דבר נורא).
והכוח של המילים שכתבתי שם על הדף, יהיה הרבה יותר חזק כשהוא יישאר אצלי.
כבר שחררתי את החסימה, כבר צילמתי את הדפים, ובסוף חסמתי שוב. וירד גשם חזק, וברקים, ונסעתי הביתה. אבל כשבחרתי לא לשלוח את מה שכתבתי. נהיה לי שקט. נרגעתי. התקלחתי במקלחת חמה, אכלתי פסטה, ו... שקט.
ואז נכנסתי למיטה, נגעתי בעצמי וניסיתי להיזכר בו, ומה שהיה - ו... לא כל כך הצלחתי. כאילו שכששכבנו, לא כל כך הייתי שם. ואני לא זוכרת כל כך מה היה. טיפה, אולי הבזקים, אבל זה לא היה חזק כמו בעבר. ובטח לא כדי להגיע לאורגזמה עכשיו. אז ראיתי איזה סרטון טוב, הייתה לי אורגזמה חזקה, וכשכיביתי את הסטספייר נזכרתי במשהו שא', בחור שנפרדתי ממנו לפני כשנה וקצת אמר, "סטספייר תמיד יהיה יותר טוב מכל גבר", וואלה, הוא צדק.
יום רגוע🤞