קצת מוצפת, קצת עייפה. קצת שקטה, קצת צוחקת, קצת בוכה. הוא כבר לא רוצה אותי, כבר לא מגיב. חיכיתי לרגע הזה - רגע האמת. בלי מילים יפות, בלי הבטחות מיותרות. חיכיתי לשתיקה, זו שתשחרר אותי.
אתמול כתבתי לו "כמו שאתה רואה, אני עדיין חושבת עליך, קשה לי לשחרר", לא ענה. בסדר. לא חרב עליי עולמי ולא הרגשתי מושפלת או סמרטוטית. הרגשתי שאמרתי את מה שהיה על לבי, ללא קשר למה הצד השני יחשוב. יעשה, או שלא.
באופן אובייקטיבי, אני יודעת שהכול ישוב לסדרו מהר. החשיבות שלו בגוף ובנפש שלי תרד משמעותית תוך מספר שבועות. אני אכיר בחור אחד שניים או שלושה חדשים, ומישהו מהם ירגש את עולמי ויראה בי את מה שחיפש ורצה. ואני, אבוא הרבה יותר חכמה וחזקה.
אתמול הזמנתי לכאן מילואימניק חמוד שהיה צריך מקלחת. אני בעצמי הייתי צריכה אחת. חברים ירדו לדרום וקיבלתי דירה מהממת לשבוע הקרוב. לעבור את התקופה הזו בשקט. המילואימניק בא והתקלח כאן. שתינו תה, עישנו ג'וינט ופטפטנו.
כשהייתה אזעקה ירדנו לחדר המדרגות ובחושך הוא נישק אותי. היו לו שפתיים רכות. אבל... אני בתקופה שיש רק זוג שפתיים אחד שאני רוצה. כשחזרנו לדירה, היה לו קצת קר להיות במרפסת, איך לא, ועברנו לספה. קצת מזמוזים, קצת סטורי זועקת מאורגזמה, ואחר כך כשנגמר, לא רציתי יותר. ממש עבד לי טוב שהבגדים שלי לא ירדו. לא בא לי להכניס אף אחד כרגע למעבר.
חששתי שהוא יעשה סצנה ויהרוס את כל הערב הספונטני והחביב הזה, אבל למירב הפתעתי, כשאמרתי בבירור שאני לא רוצה מעבר, הוא הציע שיילך, ובאמת היה כדאי, כי הוא היה כבר לא מרוכז בכלל 😅
נכנסתי למיטה בסביבות 23 וחצי בלילה וסוף סוף ישנתי לילה שלם. אפילו ראיתי שהייתה התרעה ב1 ומשהו שלא שמעתי. וואו, זה מפתיע.
אז אתה לא רוצה אותי? בסדר.
זה אף פעם לא היה קשה בשבילי למצוא מישהו שרוצה אותי, אבל שיישאר - זה האתגר.
לא אגדיר את הערך שלי דרכך. את הנחשקות, את היופי, את החוכמה. לא אבקש מאיש עיוור לראות את כל היופי שבי שוב ושוב. אני אמצא את זה בעצמי לבד.
"הלב שלך כבר אבק", הבחור הראשון שהייתי איתו, אי שם לפני 10 שנים, כתב לי בשבת בערב אחרי שפטפטנו קצת. "הוא לא אבק, הוא עוף החול", צחקתי. "צומח כל פעם מחדש מהעפר". זה באמת נכון.
"הלב שלך עדיין נמשך לילדים מטומטמים", הוא סיכם את זה די יפה. אבל מה ש-ש' לא יודע, הוא שאני עושה הכול כדי להפסיק עם ההרגל המגונה, של האהבה דרך מאמץ, האהבה הלא-מושגת, באמת. יוצרת לעצמי עולם חדש. לאט לאט.
זו תמונה ישנה, אבל אני מאוד אוהבת אותה. יש פער ענק בין האישה בתמונה והשמלה שהיא לובשת, לבין הסביבה שבה היא נמצאת. מוקדם שהיא תבין את זה, כך יבוא השינוי. אבל הוא קודם יהיה פנימי, ורק אז חיצוני.
שיהיה שבוע בטוח, כמה שניתן❤️