שוכב בחור צעיר במיטה שלי...
שוב קפצתי מהר מדי למיטה.
לא שכבנו, אבל הגענו לאינטימיות.
לא יודעת אם זה מוקדם מדי או לא.
מנסה להגיד לעצמי כל הזמן
"את מי שאת".
ואולי אני מרגישה קצת חוסר התאמה.
ואולי אני עדיין לא בשלה.
ואולי זה יבוא עם הזמן.
מן מחשבות כאלה של 3 בלילה.
"אני צריכה לעשן", אמרתי לו תוך כדי שהוא נרדם. "בואי לפה", הוא מלמל. "לא... אני צריכה. התעקשתי בנחמדות.
אני צריכה לחשוב עליו. לדמיין את דמותו. לחשוב מה הוא עושה. להתגעגע.
ואולי אני פשוט צריכה לשמוע את צמד המילים "לא באמת אכפת לי ממך. זאת אומרת, את בנאדם שחשוב לי בזכות מי שאת, ההיסטוריה שלנו, החיבור. אבל לא באמת אכפת לי ממך כמו מבת זוג, ממושא תשוקה ואהבה".
האם אני באמת צריכה לשמוע את צמד המילים הללו כדי להבין זאת? כבר לא. אבל נדמה שאני רוצה להיפגע ממנו אפילו יותר כדי לשחרר. כאילו שכל השנה האחרונה לא הספיקה.
לא ולא. אני לא חושבת שזה באמת קשור אליו. וגם לא לבחור שישן במיטה שלי כרגע.
זה קשור אליי. זה קשור לרגשות הפנימיים שלי. שעוד לא עזבו. עוד לא שככו. זה לא יקרה עם גבר חדש. זה לא יקרה כשאעזוב את הישן. בלב. זה יקרה.. כשזה יקרה. ואני מחכה לזה, ומצפה לזה, אבל גם לא אכעס על עצמי שזה עוד לא קרה. ומאידך, לא אחזור לסורי ואנסה ליצור איתו קשר.
היה לי ממש נחמד וטוב איתו. אבל זה היה מהר מדי.
אני שמחה שעצרתי את זה בזמן. אני שמחה שלא שכבנו.
אני... עדיין אתן צ'אנס. עדיין אבדוק האם נוכל לבנות משהו יחד.
וגם אם לא, אני אקבל זאת בהבנה, ואני אשחרר. ואני לא אאשים את עצמי. אני לא אוריד את עצמי. זה שאני לא מבינה אולי מה אני מרגישה כרגע, זה לא אומר שצריך לקרוא לזה מיד אשמה.
לילה טוב :)