מנבכי הנשמה

צמאה למגע אחר

מגע צורב

מגע שישאיר זכרון מתוק

עם חיוך על הצד.

אתה מספק, אתה רומנטיקן

אבל... 

אז קבענו כל אחד ודרכו

ושנינו בדרך שלנו.

תהני... תצרבי... תחייכי... תענשי

ואני אחבק אותך חזק

אני אטבע בתוכך

בחיבוק חזק ומוחץ

שני עולמות נפש אחת,

ומחשבות שלא פוסקות.

השלווה שאיתך

המגע שלך

משאיר טעם של עוד.

סחרור חושים,

תחושת ריחוף.

הלילה, השקט, החושך ורחש הגלים

אווירה שמנתקת את המחשבה

ונותנת לגוף לרחף.

החוסר רצון להתנתק

הפרידה המהירה כל אחד לדרכו,

בציפיה למבט והחיבוק הבא.

אז מה היא שליטה?

זה בכלל לא משנה...

תשאר פשוט אתה!

אצא איתך לצעדה, אגיע ב 22:00, תחכי לי, נלך ביחד.

אחכה, אבל צעדה... תזכור.

שלחתי לו נ.צ למקום בו אני מתחילה לצעוד.

הגעת... נופפת לי ביד וחייכת, ידעתי שבסוף הצעדה נשב לסיגריה, שיחה קצרה או ארוכה וואטאבר... חפשתי תמצית, פתחת לי את הדלת, זרזת אותי (הפשטת בעינייך), את כל כך יפה דיאנה, הסמקתי, חייכתי והתחלנו לצעוד, שיחה על היומיום, על העבר, ההווה, העתיד, עד שהגענו לקצה,לגדר שסמנו לנו שעלינו לחזור, איך הגענו כל כך מהר שאלתי, חייכת.. היה לנו נעים דיאנה, זה החיבור אמרת... החיבור, הסתובבנו ושמנו דרכנו חזרה.

קצת לפני הרכבים שלנו מצאנו דיונה, טיפסנו והתיישבנו, היה חשוך, קריר והשיח לא פסק, צחקנו, דיברנו על המון דברים, דפצנו מנושא לנושא, התקרבת, התרחקתי, לא לשם כך נפגשנו עד שפיך נדבק לפי, עד שהלשון שלך התחילה לחפור בתוך גרוני, בין שיני ... ולעזאזל זה היה כל כך נעים, תפסת את פני ושאלת אותי בקולך הרך איך אני עם חול, חייכתי ומבלי להבין איך הרגשתי אותך מעלי, ידך נכנסה בין רגלי והוצפתי, גל של נוזל חם השפריץ החוצה ואחריו כמו הגלים בים כך גם בין רגלי, גל של נוזל ועוד גל....חשתי את איברך מתחכך בי, לא הצלחתי להתאפק, חשתי צורך עצום לטעום אותך, התהפכנו, התגלגלנו על החול, הורדתי לך את המכנס ונתתי ללשון שלי לטייל, איברך המכובד מילא לי את הפה, זיינת לי את הפה כאלו היית בין רגלי, אורגזמה אחרי אורגזמה והאנחות שלך ברקע, המילים שהוצאת מהפה ברגעי הנאה, הרטט שלי מההנאה שלך. שאלת בנימוס אם אפשר לגמור לי בפה, איך אוכל לסרב ששאלת בכזה רוך, כזה נימוס, מלאת את פי בנוזל החם שלך, לא הספקתי לחשוב האם לבלוע או לירוק, הפכת אולי על הגב, הזרע שלך בפה שלי ושוב הלשון שלך בתוך פי, התנתנקו, היינו לבד בעולם, לבד בים בלי אף אחד, עד אשר התרוממנו ולהפתעתנו ראינו במרחק של כ 5 מטר מאתנו קבוצה של אנשים, נרעה היה שהם לא ראו אותנו, לא מבינה איך לא שמעו, התיישבנו על החול ופרצנו בצחוק.

לילה שכזה... כבר אחרי חצות, נפרדים דרכנו, כל אחד ואחת בדרך אחרת עם חיוך גדול ממשיך את הצעדה לכיוון הרכב.

לילה שכזה, צעדה שכזאת, חוויה.

החושך הזה, השקט של הלילה

מוציא ממני את הרצון לצעוק

להעיר את השמים

לזרז את השמש.

שהחושך מגיע באים המחשבות

זמן חשבון נפש והמון תהיות

תהיות החיים, הסיכון, הקצה.

לא לפחד ... מפחדת.

דרכים שמזכירות לי אותך

שלטים שציינו לי נקודות עצירה

ואתה בזמן עבר.

החלטה קשה, כבדה

סיטואציה מורכבת.

החפצה.

זה לא היה קשר

גם לא נקרא יחסים

אבל היה מגע וזה הספיק.

חסימה, ניתוק, בואי..

בקשתי ללכת

ואז הבאת אותה

ביחד עם האמת שלך

ועם המון צער

אני בחרתי ללכת.

מאויירת ולא נורמטיבית
מכורה  לשקט והשלווה.
תנווט, תוביל אני כבר אתמקם.
תתבונן אשפיל מבט
תלטף ואגרגר.

מתבונן בי עמוק בנשמה ושואל

מה איתך, מה שם זועק לך

לא יודעת עונה, זה מבלבל מתעתע.

זה בא והולך לפעמים נעלם

עכשיו רוצה להשאר אבל לא לבד.

מחייך חיוך זדוני

אני כולי סמוקה

איך אכנס למערכת סבוכה.

איך אגע במיני, לא..אני לא שם.

מתענג בשיחה, הכלבה מצצה.

מה יהיה ואיך יהיה

ואולי אני בכלל מתרפסת מדי

רגילה להחמיא לפרגן

ללטף במילים, לשפוך רגש,

אבל אולי זה מעמיס מדי.

איך נרפאים מהפאקינג 

שפיכת רגש הזה.

המקום השקט שלי

הבלוג שלי.

וכאן אכתוב מתגעגעת....

השקט הזה,

האין תגובה יש בו משהו כואב.

כואב שלמזוכיסטית כמוני 

גורם לכאב שיש בו גם משהו נעים.

ואז בשיח אחד הכל נעלם

ושוב אני למעלה

מרגישה כל כך טוב

כל כך מאושרת.

ואז במבט אחד

מרגישה בעננים.

ושיגיע שוב המגע

אז הרגיש הכי קרובה לאלוהים.

אתה ❤

כשאמצא אצמד, אחבק

אניח את ראשי על שקע צווארך.

כשאמצא אחייך

ואהיה כולי שלך.

כשאמצא אדע שזה אתה

אתה שמפיץ בי תשוקה.

כשאמצא אבליט ישבני

שתסמן, שאכאב ואוהב.

כשאמצא ליבי יתמלא

ואדע שקיים האחד.