|
|
|
תקופה מבלבלת, תקופה מבולבלת
אחד שחדר עמוק מדי וקפא (תקופה קצרה ומדהימה)
ההוא שמנסה, רוצה ולי לא מתאים
זה שיודע לתת תכאב אך משהו אותי איתו עוצר,
ודנידין שכבר במשך שנה מעלה בי חיוך ונעלם.
הקורונה שעושה גם טוב
מעשירה בתירוצים כולל המסכה על הפנים.
עולם של פייק שנגלה ומעצים
הנסיעה לעבודה שנותנת לי המון זמן למחשבה
מנסה לגבש החלטה לקרוא תמציאות
ומוצאת את עצמי בורחת להתחבא בבועה.
תקופה כזאת שבה אני פשוט בוחרת
לעמוד בצד ולסקור את הסביבה.
בוצע חישוב מסלול מחדש
מ ו ש ל ם
ללא התחייבות, ללא התעלקות
סשן, הנאה, פורקן.
תתפרק עלי, תן לי לחוש את עוצמותיך
אזל, אכאב, ארטוט ואחייך.
תקרא פנוי ואגיע
זמינה ... ממתינה.
פניך היפות יביטו בי,
מבטך ינעץ בי
ושפתיך ימלמלו....
גופי לרשותך, סשן וסע.
סשן וסע עד הפעם הבאה
נמסה ממך, כבר בא לי אותך.
הלוואי ןאצליח להשכיח אותך מנשמתי הצועקת
מגופי שכל כך רוצה
ממחשבותי עליך
מדמיוני על אם ואם ...
בוכה אותך מרב שרוצה.
מתפתלת מנגבת עוד דמעה שלא זולגת
לא אוריד דמעות
זה שלי ולא שלך
אך כן נפשי זועקת
שליטה מנטלית חדרת, קדחת
הצלחת.... ודי!
בורחת לכאן...
להוציא לשפוך.
דאון שכזה.
אבל זה שלי ורק שלי.
הוא לא יקרא, לא ידע
ועדיף ככה.
האור הירוק שהוא מחובר
הציפיה אולי יפנה, יאמר משהו
יש בו משהו מיוחד.
סוג של תיקווה ורצון לשכוח.
איך מכסים בור?
בור שנפער...
בור שנוצר על ידי אדם זר.
לוקחת גרגר גרגר ומכסה
גרגר גרגר טומנת בתוך הבור
מנסה לצמצם את הקוטר, הגובה.
יום אחד הוא יהיה מלא
יום אחד הוא יסגר
אך תמיד יהיה לו המקום לפתוח מחדש.
הוא לא יצטרך לחפור
הבור יפער מעצמו כקסם.
אכזבה? לא...
תסכול? לא...
מה כן? הרצון להיות שם יותר.
החלום, הפנטזיה, האשליה.
פעם שניה של זה אני
זה שלי לא שלך.
הלב נצבט.
מה שתחליט
מה שתרצה.
לא כופה את עצמי במקום שלא רצויה.
חפשתי אצלך תפינה החמה
זה לא הלך, לא הסתדר, לא התקיים.
פעם שניה
זה שלי לא שלך
והכל טוב.
הרגש קיים...
חדרת עמוק
אולי עמוק מדי.
האם יש כזה דבר עמוק מדי?
זה שלי לא שלך....
כל כך רציתי להיות שם
להיות הכל בשבילך
וזה לא צלח.
לא שתפת, לא אמרת...
היית סגור בתוך בועה.
לא הבועה שלנו
לא הבועה שדיברנו,
בבועה שלך
בבועת היומיום מבלי לחלוק.
כל כך רציתי להיות חלק ממך
ולא צלח.
הלב נצבט, כואב.
חדרת כל כך עמוק.
החיוך על פני הוא חיוך שקרי
אך הוא החיוך שעוזר להתמודד.
כתבת זה שלי לא שלך ואפילו לא דרשת בשלומי
כנראה שזה חלק מהבועה.
השארתי לך מגילה,
המון כתוב ושום דבר לא זכה להתייחסות
זה שלך ולא שלי.
אז לוקחת את ששלי
ומודה על מה שנתת לי
על התחושה, ההרגשה, העצמה
כי זה שלי וישאר שלי.
גם כשלא היית, המתנתי, חכתי
הרגשתי מלאה ומצפה
הרגשתי מוגנת ועטופה.
זה שלי ולא שלך
משפט ענק שאקח להמשך חיי.
ואולי יום אחד...
כי אתה שם...
אוספת... אוספת
מחייכת נזכרת.
כל אחד ודרכו
כל אחד גישתו ועיסוקו.
אוספת ... אוספת
מתרוממת מהר
צועדת קדימה
מחייכת לעבר
הרגל של בוקר, צהרים, ערב.
לב, נשיקה ... מילה וזונה.
מי יודע ואולי עוד אשמע.
מתעוררת משנ"צ וחושבת עליך
כמה כבר בא לי להיות בין זרועותיך
לחוש את מגע ידייך.
מתבוננת מסביב מקשיבה לשקט
ובראש מחשבה אחת... אתה!
איך חדרת למחשבה
כמה שאתה ממלא אותי
כמה שרוצה אותך.
עולם מקביל, איתך הוא כל כך בריא.
עולם השליטה שאיתך הוא כה נפלא
ויש אותך ויש אותי
וזה עולם של בועה קסומה.
אתה פשוט מציף אותי ברגשות, בתחושות
זה נובע ממני כמו ממעין,
כמו הנוזלים שנובעים מבין רגליי
שאני חושבת עליך.
תיקח אותי אדון שלי
תוביל אותי למחוזותיך
תביא אותי לסיפוקך
ואהיה הכי מאושרת.
פשוט אוהבת.
תודה לך אדון שלי ❤
תבוא אלי מלא בתשוקה
תבוא אלי עם זקפתך.
מבטנו יצתלבו, אשפיל מבט,
אתכופף על ברכי,
אבקש את אישורך.
אפתח כפתור, רוכסן,
אלטף עם היד,
ארים מבט, "תאשר לי אדוו שלי"
תחייך, תברך את ברכת המכניסה
ברכת המכניסה זין לפה.
תחדיר לי את תפארתך
עמוק לתוך הגרון,
אבקש מאדוני מעט מנוחה,
להתענג עליו ללקק,
לחוש תכיפה, תעטרה,
לעבור עם הלשון מתחילתו ועד סופו.
ואז האדון שלי יצווה לפתוח פה
אפתח את הפה הוציא לשון,
ושוב כולו יחדור,
אחבוק עם השפתיים
ואמצוץ...
הקולות של האדון שלי,
ההנאה הנשיפות.
מלמולי המילים הכינויים מגרים,
ואמצוץ...
זרם חם ימלא את פי
זרם אשר יחליק לתוך גרוני, גופי, דמי.
תודה אדון שלי ❤
מי הוא האדון שלי?
האחד שנכנס בסערה
והתמקם על אש קטנה.
כה שליו, כה סוער,
כה רגוע, כה מטורף.
כמיהה למגע שלו,
למילה שלו,
למבט שלו.
האדון שלי!
מי הוא האדון שלי?
האחד שגופי כה חושק שיגע בו,
האחד ששוכן בראשי,
האחד שיודע איך יד ביד
להוביל במסע לעולם העונג והכאב.
האדון שלי ❤
דיסוננס בין הרגש לתשוקה
דיסוננס בין הרצוי למצוי,
דיסוננס בין ההגיון לבריחה
חושקת, רוצה ...אך מבינה.
בועה חלולה, מחכה לרגע שתתמלא
אהיה אז עוד יותר מאושרת.
אתה ממלא אותי, כבשת...
קמה איתך בבוקר
הולכת לישון איתך
וממתינה, בסובלנית ליום שתיגע.
כל הודעה ממך מציפה אותי, מרגשת.
מצפה....כל כך רוצה עוד קצת יותר.
וממתינה, בסובלנות ליום שתיגע.
