זו היתה עלילת זרע ידועה. הונילים היו מחפשים את הקרבן המתאים ונטפלים אליו. הם אהבו למשוך לו בכל מה שאפשר. משיכות באזניים כמו בחיידר אצל המלמד. משיכות באף משפילות כמו לאיזה ילדונת מרוטת חוטם. אבל הכי גרוע היו המשיכות שם. שם בלי להגיד בדיוק איפה. לא נעים. ממש מביש. משיכות שלא הפסיקו עד ש..., וזה לא היה מענג, זה כואב, אבל בעיקר משפיל. משפיל כי תמיד זה נגמר בכך שכולם ראו את ה.. משפריץ ממה שנמשך וצחקו, לעגו, כינו לו שם. זה כבר הפך להתעללות קבועה, ידענו שאם יתפסו אותנו יהיה רע. יהיה כואב. יהיה משפיל. וזה ייגמר בלשון דביקה מלוחה וצהבהבה.
היא היתה מסתורית כזו, כולנו קראנו לה "המורה", למרות שהיא היתה צעירה למדי, לא המורה הקלאסית המבוגרת והמנוסה, היא בת 31 אבל יש לה את הגינונים הללו, שמי שנתקל בה מבין מיד שהיא מורה. הדיבור, המשפטים המובילים לביצוע, התחושה שהיא בקדמה ואנחנו פה לפניה ועל כסאות נמוכים. קיצור, המורה. היא הסתובבה בינינו והקשיבה לנו. שאלה שאלות וקיבלה תשובות, והיא ידעה על העלילת זרע, היא ידעה כי פעם אחת היא עמדה וצפתה בהם. הביטה ושתקה. פנים חתומות. לא ידענו אם היא נהנית מהמחזה או רותחת. פוקר.
לפני יומיים לעת ערב היא הקהילה אותנו, בשושו, תבואו ב-11:30 לחצר מאחורי המדרסה. היינו שם בדיוק 10 קרבנות מנוסים, והיא אמרה את הלחשים, קיבצה בידיה את החול ופיסלה את הדמות, כולנו בדממה עוקבים בדריכות, עומדים במעגל מסביבה. היא ממלמלת מכל כיוון, לפתע פרפה את חולצתה הקשמירית, התירה את אבנט הסינר וגהרה מעל הדמות, זוררה מאפה על אפו ומפיה על פיהו, אצבעותיה שלובות לתוך אצבעותיו, רגליה מפושקות על ירכיו, טבורה נושק לטבורו. כולנו עומדים ומשתהים היתכן, האם הסיפור הידוע על הגולם ההוא יחזור על עצמו כאן בפאס שבמרוקו? לפתע עכוזיה רטטו והתרוממו מעט, הנמיכו ושוב בקפיצה קלה למעלה, שריריה התכווצו ולתדהמתנו הוא קם, התרומם והניף איתו למעלה את המורה. חובק אותה בעדינות המגושמת שלו ומניח אותה על הארץ. מעמיד אותה לפניו. מרכין את ראשו, כופף את גוו, כורע על ברכיו וממתין ככלב ממושמע למוצא פיה.
הגולם גדול המידות ואנחנו ניצבנו שם מהופנטים והיא זהרה ביופיה ומיסתוריה חירמנו את האווירה בלי שנוכל לשלוט בכך. בזה אחר זה כולנו התעוררנו, כולנו עמדנו מבויישים קמעה אך באותו מצב, 10 קרבנות מנוסים עומדים במעגל, בליטה מרשימה לכל אחד ואחד, ורק הגולם עומד במרכז ללא בליטה, המורה מחייכת מביטה בנו ומבינה, היא שכחה פרט אחד, פרט קטן, אולי בעצם לא כל כך קטן במימדים של הגולם, אך עדיין פרט חשוב למדי, היא לא יצרה לגולם זין. היה לו גוף גדול כשל גבר, שעיר, מגושם, מסוקס, שרירי, עם שדיים מפותחות כשל אשה מדושנת ובשרנית ועם שיער ערווה המכסה את המשולש ומוביל לנשיות עלומה וגולמאית.
המורה הניחה את ידה על החזה של הגולם ואמרה, תפקידך יהיה לשמור על הקורבנות הללו מעלילות הזרע המתמשכות. הונילים ינסו להתנכל לך אבל אתה תפעיל את גופך הגברי החסון ואת רוחך הנשית והמכושפת ותסכלי את המזימות שלהם. הגולם רכן נישק את כפות רגליה והניף את עכוזו לכיוון המדרסה.