היי לכל מי שקורא/ת את זה,
אז אני חדש פה אבל לא ממש חדש בתחום. אין לי המון נסיון אבל יצא לי להתנסות בכל מיני, לרוב מהצד הנשלט..
אבל אני, יש לי בעיה. אני חרדתי, עם מחשבות טורדניות, הרבה פעמים בהקשר של יחסים (אפלטוניים או לא) וסקס, ובתקופות כאלה ואחרות זה תוקף גם בשאר החיים עצמם.
אתם מבינים, אני רווק, מעולם לא הייתי במערכת יחסים אלא אם שלושה חודשים בכיתה ד שהייתה לי חברה נחשבים למערכת יחסים. אבל זה היה בדור אחר, לא בטוח אם התחבקנו אפילו, היום בגיל הזה יש סיכוי שהם כבר דוחפים לשונות לגרונות.
כל העניין של מעמדות, יחסי כוחות ושליטה בסקס הגיע אלי דיי מוקדם, עוד לפני שמלאו לי 18, לפני שהעזתי להיפגש עם מישהו במציאות לחקור את המגע והיחסים התחלתי לשחק במצלמות אינטרנט, וכבר שם זה היה בעיקר מרצון לחרמן ולענג את מי שצופה ופחות בשביל להגיע לגמירה בעצמי. אהה כן יש גם את העניין של הגמירה שאני לא כל כך אוהב לגמור כשאני נפגש ומעדיף שרק הפרטנר יגמור, אבל זה כבר בעיה ספציפית שאולי נפתח בהמשך.
הרבה מהדברים שניסיתי בפעם הראשונה כבר שם רציתי לנסות בשביל ללמוד את זה ככלי לעינוג הפרטנר, וכבר שם אמנם אמרתי שאני חדש אבל גם ביקשתי שיהיו איתי קשוחים, שילמדו אותי ולא יוותרו בקלות. עם הגבר הראשון שמצצתי לו זה היה בסדר, הוא היה קשוב ושמע שאני חושש וממש רוצה לענג אותו ולא יודע ממש איך, הוא אסף אותי באוטו שלו מאבן גבירול או רוטשילד ולקח אותי לדירת סקס באיזור תעשייתי שם הוא שתה כוסית משקה חריף, הפעיל פורנו לצפות בו כמו שביקשתי ממנו ונתן לי לנסות למצוץ לו וכשהבין שהזין שלו עבה לי גם ידע לעשות ביד ולעזור לי להביא אותו לגמירה. זו הייתה פעם ראשונה שנישקתי, ליקקתי ומצצתי לגבר, למרות שאני לא נמשך ומרגיש אליו כלום פשוט רציתי לעשות את זה וסוג של לסיים עם הפעם הראשונה, אבל רק יצאתי משם בתחושה של ״למה הייתי צריך את זה״ ואיזה גועל מעצמי של מי אני.
את הבתולין איבדתי באיזה יום אחרי הבסיס, יצאתי מוקדם ונסעתי לדירה שלו באוטובוס. הוא היה שולט והתכתבנו כמה פעמים כבר, שיתפתי אותו ברצון שלי לדעת לענג וזה שאני בתול שרוצה ללמוד לקבל. בשיחה יום לפני אמרתי לו שאני יודע שזה יכאב אבל שאני רוצה שהוא יוביל ויחליט וגם אם כואב לי ואני מבקש שיפסיק שימשיך עוד קצת. זה בדיוק מה שהוא עשה, רק שאני באמת רציתי שהוא יפסיק. מיותר לציין שרגשות האשמה העצמית ליוו אותי תקופה ארוכה שגם הייתה תקופה של התנזרות ברובה.
עם רוב האנשים שיצא לי להיפגש זה היה חד פעמי, לרוב באשמתי. אני קפאתי ונעלמתי אחרי, הרגשתי שאני אפס שלא יודע לענג, שכל גניחה או דבר שנראה כהנאה היה זיוף שהפרטנר רצה להעמיד פנים בשביל שארגיש טוב. אם זה ככה או לא אני לא יודע, מעטים אמרו לי שאני לא המוצץ או הרימר הכי מוכשר הכי מוכשר אבל שזה לא אומר שזה היה רע, וחלק אחר מנסים להבין מה דפוק בראש שלי שאני לא מסוגל להאמין שהם באמת נהנו איתי.
אני מניח שאני לא באמת מצליח להנות מסקס כמו שצריך, לא מצליח לשחרר מהמחשבות ולהנות מהרגע ולא מצליח לתת לעצמי להנות מזה בלי להרגיש המון רגשות מעורבים על מי ולמה ואיך ולמה.
אז אם הבלוג הזה יעזור, אולי פה יהיה המפלט שלי. פה אוכל לשתף אתכם בפנטזיות הסוטות או חלק מהמחשבות הסוררות. אני לא מרבה להיפגש בכללי ועם כל התקופה של הקורונה שהכניסה איזו חרדה שהיא מחוץ לעולם הסקס מתקשה עוד יותר לשחרר לעצמי ולנסות, אבל פאק הראש ממשיך לעבוד ולדמיין ולפנטז ולהיות חרד.
מצטער אם חפרתי, מקווה שהפוסט הבא יהיה יותר שמח ומעורר.
שלכם,
בחור לחוץ
