תתארגני לשעה שבע בערב בדיוק אולם התיאטרון המחתרתי בשדרה החמישית ועשרים ואחת.
היא התלבשה במיטב מחלצותיה. אחרי הכל לא בכל יום הולכים לתיאטרון.
לפני שיצאה את הבית הציצה במראה, כן היא בהחלט מרוצה ממה שהיא רואה שם. רעמתה האדמונית משוכה לאחור במטפחת בד ירוקה, שתואמת נפלא את שמלת הערב השחורה שקנה לה. "לבשי אותה בלי תחתונים" זה מה שהיה רשום על החשבונית במרקר שחור ועבה, שמלה כזו צריך ללבוש גם בלי חזייה התחכמה לעצמה בחיוך... נעליה נעלי עקב שישה אינטש' גובהם רגליה הארוכות עטופות בגרבונים, המשלימים את תחושת הליטוף ששמלת הסאטן העניקה לגופה.
השעה שבע כבר הגיעה והיא מחכה מחוץ לאולם התיאטרון הישן, אולם במקום לראות את בן זוגה הגיע אליה עובד במה מרופט שביקש ממנה להתלוות אליו. הם נכנסו לאולם ומיד לחדר צדדי.
ממש לפני שנכנסה לחדר עוד הספיקה להעיף מבט לעבר הבמה שהייתה מלאה בחפצים שונים ומשונים. מה הוא מתכנן פה ? עד כה היא לא חששה כלל, היא זכרה שהם אמורים לצאת להצגת תיאטרון והנה היא בתיאטרון אך החשאיות הזו גורמת לה לחשוב , גורמת לה להילחץ .
עובד הבמה עטף את עיניה בסרט שחור. עכשיו זה כבר ברור לה היא לא באה לראות הצגה....אז למה בתיאטרון ? למה לא בביתם הנוח ? היא הובלה בעיניים מכוסות בדרכים צידיות אינה יודעת לאן. ידיה נקשרו מתוחות קדימה כשהן נתמכות בעזרת מוט עץ כך שהיא לא יכולה לא לקפלן ולא להורידן לצידי גופה. וכך היא נשארה עומדת עם ידיים שלוחות קדימה ועיניים מכוסות ......
האולם החל להתמלא באנשים שתופסים את מקומם. קבוצה של נשים החלו מקיפות אותה מכל עבר, דוחפות אותה מאחת לשנייה. היא רצתה לצרוח לאדון שלה שיפסיק הכל שהיא לא מוכנה אבל קולה נדם . אחת הנשים הניחה בידיה בננה ולחשה לה מששי אותה מששי. היא ליטפה את הבננה לאט לאט יותר ויותר ולפני שהיא הבינה למה ואיך. היא דמיינה איך האדון שלה חודר לתוכה מפלח את איברה... הרגישה איך הוא מתקשה בידיה הרגישה איך הוא גדל ומתנפח בתוך פיה ... רטיבות חמימה החלה ממלאת אותה . היא חשבה לעצמה שזה מעניין איך בננה מעוררת בה מחשבות כאלו...ערמומי האדון שלה איך שהוא יודע ללחוץ לה על הכפתורים. הבנות צרחו ודחפו " את במבוך תנסי לצאת מהמבוך שם מחכה לך בן זוגך" ואחת שמה בידיה מספריים במקום הבננה. העיניים העצומות והדחיפות הרבות גרמו לה לתפוס את המספריים בצידם החד. מיד נתקפה חרדות נזכרת בתאונת מספריים שהייתה לה כשהייתה בת 6. היא עזבה את המספריים בצעקה ונחרדה יותר מהרעש שעשו כשנפלו על רצפת העץ ....היא לא שומעת כלום היא לא רואה כלום. החשיבה שלה החלה להתחדד הכל נהיה לה נהיר וברור. היא נתנה לידיים שלה המושטות קדימה להוביל אותה. מעולם חשיבתה לא היתה חדה כל כך . היא החלה להתקדם במבוך בכל צעד היא שומעת שהיא שוברת זכוכיות האם אני בחדר מלא זכוכיות ? ואם אמשש משהו לא אחתך? איך אני אמורה להתקדם במבוך בלי למשש כלום. היא נלחצה ונתקעה בקיר מלא שברי זכוכית. מהלחץ מעדה והחליקה מנסה להיאחז בעוד ועוד שברים הרגישה אותם לאורך זרועותיה המושטות לפנים. הידיים שלה רטובות. אני לא מאמינה אני מרגישה שאני מדממת, כל כך הרבה דם אני מרגישה באצבעות, אני מרגישה את הקור בגוף אני מאבדת דם!! היא החלה צועקת לכל עבר בשמו אני לא מאמינה שהוא נותן לי להיחתך ככה. אחת הנשים רצה אליה עם סמרטוט לא אומרת מילה מניחה חתיכת בד חם בידיה שחררי אותי בבקשה שחררי אותי איזה מן משחק חולני אתם לא רואים שאני מדממת פה ?לקחה את הבד וניסתה בידיה הקשורות לעצור את הדם הזורם. בצעד הבא שלה הרצפה כמעט ונשמטה מתחת לרגליה והיא נפלה על הפנים להפתעתה במקום להיחבל היא הרגישה נעימות מכל עבר דומה שכל החדר מוצף בכריות גדולות ורכות. היא שכבה קצת בין הכריות מנסה להסדיר את נשימתה שהפכה כבדה.
ואז הרגישה יד מלטפת אותה ועוד יד ואלו לא ידיו של אדונה היא מכירה את הידיים שלו את המגע שלו. מי זה שנוגע בה לפני שהבינה מה קורה עוד ועוד ידיים ליטפו אותה במקום ללטף אותי תעזרו לי לעצור את הדימום צעקה להם אך הם בשלהם נוגעים מלטפים נכנסים מתחת שמלתה אצבעות חודרות את גופה למרות הפחד למרות הדם היא הרגישה שחמימות ממלאת אותה . לרגע שוכחת מידיה המדממות מהקהל באולם מהנשים המעצבנות ומזה שהאדון שלה לא נמצא. מתמסרת לעונג שמציף אותה.....
היא מרגישה משהו מוכר, גוף מוכר מתחכך בה. היא מנסה לגעת ללטף וברגע אחד משוחררות ידיה. כן, הוא פה הוא משחרר אותה, מציל אותה. היא מלטפת את כולו מחבקת מחזיקה אותו בכוח לא מוכנה לשחרר. הזרועות שלה רטובות כולן, מדממות. הוא יעצור את הדימום היא יודעת. הוא יציל אותה. היא נוגעת בו ומרגישה שהבטן מתהפכת בקרבה. היא בוערת בין רגליה, רוצה להכיל את כולו לתוכה. נצמדת אליו נוזלת מתשוקה, היא מרגישה איך הרטיבות מגופה נוזלת על רגליה. מעולם לא חשה צורך כה עז להיצמד אליו, ללטף אותו. הלב שלה דופק בחוזקה מאיים להתפוצץ מתוך גופה. היא פחדה כל כך. היא היתה בודדה כל כך במבוך הזה ועכשיו היא איתו. מלטפת את חזהו מעלה ומטה, מרגישה את ברכו נצמדת אליה בין רגליה. היא מנסה לרכב על ברכו. נשימותיה נעשות רועשות יותר ויותר. העולם לא קיים מסביבם זה רק הם פה! ועכשיו את תגמרי לחש לה באוזן והמילים שלו כאילו הסירו סכר ענקי על נהר גועש שצף וקצף של רעידות התפרץ ממנה מכיל בתוכו את כל הפחדים את כל התשוקה את כל ההתרגשות בצעקה אחת שהובילה אחריה הרבה צעקות קטנות....ואז הוא קם מקים אותה במשיכה חזקה. קד קידה ביחד איתה ומסיר את כיסוי העיניים שלה. הם על במת התיאטרון וכל הקהל מוחא כפיים. הם ההצגה היום. כל שמלתה מכוסה בצבע כחול עמוק, ידיה מכוסות בצבע כחול עמוק." אני לא מדממת" היא לחשה לעצמה.... רק אם יש לך דם כחול חייך אליה רק אם יש לך דם כחול ....
