שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 6 שנים. שישי, 8 בנובמבר 2013, בשעה 01:20

הציפורניים שלי הן שורשים שאני שולחת לתוכך, והירכיים שלי שתולות עליך, פשוקות פישוק רחב עד המקום שבו הברכיים שלי תומכות בי מול המזרן, אבל אני מרגישה רק את החלק התחתון של הפישוק הזה. בקודקוד המשולש אני רק מרגישה אותך בתוכי - אבל זו צורה כל כך חלשה לתאר את מה שאני מרגישה, כי הזין שלך שקוע בתוכי עמוק כל כך, לחלוטין, עד שנראה כאילו כל האגן שלי והאגן שלך הותכו ביחד לגוף אחד גדול, צמד תאומים סיאמיים שנעים זה מול זה בתנועות החלקה זעירות, לא לאבד אף מילימטר מהחיבור, לא להתנתק חלילה. עור מתחכך על עור, רטיבות מתחככת ברטיבות, האגן שלי צמוד לשלך ומתפתל בצמידות אליו, לא מעלה-מטה, חלילה, רק קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה, והזין שלך כמו הפך לאבר מאברי גופי, חלק בלתי נפרד ממני, כל מרחב התנועה שלו הוא בתוכי. רק בתוכי.

יגיע שלב, הרי ברור שיגיע, שבו התנועה המשותפת הזאת לא תספיק יותר, שבו התנועות ייעשו קדחתניות יותר וסוערות יותר והגופים שלנו יחזרו ויתרחקו זה מזה שוב ושוב רק כדי להתנגש מחדש, להתחכך מחדש, להצית זה בזה אש באותו חיכוך קמאי. אבל בינתיים, עכשיו, אתה חלק מגופי, ואני לא אתן לך להתרחק, גם לא כדי להתקרב מחדש.

נשלט וג'נטלמן​(אחר) - תודה
אני לרוב לא נמשך לתיאורי משגל
אבל מה שכתבת פה הוא יצירת אומנות
לתאר משגל ללא קלישאות ומנקודת מבט רגשית נטו זה משהו מיוחד
תודה
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י