אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 3 חודשים. חמישי, 15 באוגוסט 2019, בשעה 08:14

אתמול היינו בסדנת BDSM 101 (אל תתחילו עם הרעיונות הסוטים שלכם. סדנה עיונית). לא שאני 101 כבר הרבה שנים, אבל היה נחמד להכיר אנשים, לעשות סדר בתכנים (וגם הייתי עם הבחור, שהוא יותר 101 ממני), וחוץ מזה, האוכל. הו, אלוהים, האוכל.

אבל כן, רגע, היה משהו שרציתי לכתוב. כן. היה שלב של הצגה עצמית שבו שוב נתקעתי, כי אוי שיט איך אני מגדירה את עצמי בכלל? והתשובה, כמובן, היא שאני לא. אני שונה לחלוטין, ורוצה דברים שונים לחלוטין, עם כל פרטנר, בכל שלב בחיים, אפילו בשעות שונות של היום.

ואז קלטתי כמה שזה מרגיע שיש לי דבר אחד עקבי ודי מוחלט שאני יכולה לתת כתעודת זהות קלה להבנה - תמיד אני יכולה להגיד שאני מזוכיסטית וזה יתקבל בהבנה ויעשה אותי אוטומטית "אחת מהחבר'ה". ולא שאני מזוכיסטית בכל רגע ועם כל אחד, אבל זה כן המאפיין הכי עקבי ומוחלט שלי מכל האפשרויות הבדס"מיות, ברמה שאולי אני נאחזת בו קצת יותר מדי, כי כל כך נוח שיש זהות קלה לניסוח.

*

וזה היה צריך להיות פוסט נפרד, אבל אני כבר כאן - כמה שהבחור יפה, יופי עוצר נשימה שגורם ללב שלי להחמיץ פעימה, כשהוא מצמיד אל פניו את כפות הרגליים שלי, עטויות בגרביונים. כל פעם מחדש אני נפעמת מזה, כל פעם מחדש אני מנסה לפענח לעצמי מה זה שגורם לי כל כך להתרגש מזה. נדמה לי שזו פעם ראשונה בחיי שאני עם פטישיסט, ואני מופתעת כמה יופי טהור אני מוצאת בזה. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י