אתה מצחיק אותי
משחק בי...ואיתי....
באהבה...
בשליטה
אני אוהבת שאתה עושה את זה
המושכות בידיים שלך..
אני מפסידה בכל פעם בהתערבות...
אני יודעת שזה יכאב..
אני בוכה עוד לפני שזה כואב...
אתה יודע שזה מדאיג אותי
ואתה מתגלגל מצחוק
כי אתה לא באמת רוצה להכאיב..
אתה רוצה שאלמד
אתה מצחיק אותי
משחק בי...ואיתי...
בהרבה אהבה
ושליטה
תמשיך.
שליטה עצמית. שם המשחק.
עכשיו אני בעיקר מנסה לשלוט בעצמיאני יודעת שאתה מחכה לי
כל ערב מחכה שאכתוב.
משהו בינינו מקסים וטוב...
אבל אנחנו לא אומרים אותו.
ואתה מחכה שאכתוב..
אני כותבת.
כי כשאתה לא לידי, אני כמו פחית של משקה ריקה במצולות
שכל האוויר נשאב ממנה וכאילו התרוקנו ממנה הריאות
שאובה
וריקה
וחסרה
ומתגעגעת
אתה יודע מה משמעות הגעגוע?
תהום קטנה
הנפערת בלבך
ההולכת ונפערת
ההולכת וגדלה
צורך...
כמו סם
לקבל אותך כמובן
לנשק את שפתיך שהלוואי והיו הולכות אחרי לעולם
אוה. שפתיך.
חיבוקך
איש יקר
ומקסים.
שלי.
קצת...אבל ממש ממש קצת....
לא. בעצם הרבה.
לדברים שאתה אומר לי יש כל מיני טעמים
כל מיני ריחות
כל מיני רמיזות
כל מיני מנגינות
והטעמים נסתרים, מלוחים, מתוקים...טעמים רחוקים של הים
והריחות המתוקים הניכרים מגופך החם
רמיזות של "אולי... ושלך... אהיה"
הדברים שאתה אומר לי, ברוח נישאים...
נישאים על רגלי צוענים מרשרשי פעמונים
וניגונים של שווקים, חלילים ותופים
ניגוני המזרח שכאן, בתוכנו נבנים
למילים שאתה אומר לי יש צלילים דקים...
שבהם...אני מתקשה לעיתים להבחין
אבל בדברים שאתה אומר לי... שבהם אני מבחינה,
יש צליל וטעם וריח שאותם אני מבינה
ואוהבת...
לדברים שאתה אומר לי, יש טעם של...עוד
אז הנה החידוש
שלא יכאבו עיניך
בכל פעם שאתה קורא את שאני כותבת
הנני כאן
ואני שמחה
בזכותך.
הדוור מצלצל פעמיים
היה היתה פעם ממלכה אבודה... בין תווך שמיים לתווך הארץ של אירלנד- ארץ הפיות.
בממלכה חיה פיה, מלכה וקוסמת. שליטת אבלון מורגן לה פיי
אחות למלך ארתור
בת בריתו של המרלין של בריטניה
אדומה
וזועמת
וטובה
ורועמת
ואוהבת
ונכזבת
ונופלת
ומורמת
ושבה... לחיים.
(שלו).
בין ערפילי אבלון העתיד לא מוכר.. בין תווך שמים לתווך הארץ...
תנסה הפיה להוריד לאיטה בכוחות הקסם שלה את הערפילים מן הארץ...המובטחת.
אלוהים.
יש לכאב טעם מר
לנדודי השינה קול אכזר
לא ידעתי שהלב יכול להיעקר מן החזה
ולקחת אתו את בני מעי המתהפכים.
לריסוק יש צליל מוזר של אלפי רסיסים
של פעמונים קטנים שאת אוזניי מחרישים
הגעגוע הוא הכאב הגדול מכולם
למשהו
שלא יחזור
אולי לעולם
"כשהדברים מתפרקים ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו,
המבחן לכל אחד מאיתנו הוא להישאר על הגדה הזו ולא לנסות להיאחז במוכר.
לא להיאחז במה שחלמנו...אלא במה שישנו ועשוי להיות...
המסע הרוחני, אין משמעו הגעה לגן עדן ומציאת מקום ששווה להתמקם בו אחרי כל המאמץ הקשה והנורא..
משמעו לעבור את המסע, ולבחור בדרכים הנכונות להלך בו...
הדרכים שיובילו אותנו אל הטוב"
לעיתים אנו בונים לנו תמונה של אגם ושל עץ וציפור....
אבל האגם הוא רק בריכה. חמימה, נעימה וטובה לנו...אבל היא לא אגם
והעץ לא סקויה אלא עץ רענן ועלווה נעימה ורכה ויפה לו... אבל אין הוא סקויה
והציפור, הציפור היא לא נשר, לא אוח, לא עיט,
אלא רק ציפור שיר על כתף
מנעימה היא שירים וזמירות באזניך
אך רק ציפור שיר היא ולא מה שחלמת...
לפעמים.. כשהדברים מתפרקים...
הכי נכון...
זה לחבר אותם. יחד.
בוקר טוב.. נסיך הגאות... כך כתבתי...
בוקר טוב חוף מבטחים כך השבת...
נאלמתי, נעלמתי, נדהמתי, נפעמתי.
מי יתן ויתנפצו גליך אלי
עם הזריחה עת השחר עולה
עם השקיעה עת השמש יורדת.
ושלך אהיה
ושלי תהיה
בלי פחדים, סערות וסופות מן הים
מי יתן וחופי אליך יזהיבו..
לך יחכו
את פירותיי לך יעניקו
על גלי הקצף תרכב נסיך
מבטיחה כי החוף....
הנו חוף מבטחים.