לפני 15 שנים. 27 במאי 2009 בשעה 12:07
טוטאליות- חלק שני
תתפשטי ושכבי על המיטה, בזמן שהתפשטתי ראיתי את האחות מורידה את הכיסא גניקולוג למצב שכיבה, לקחתי את הזמן, קיפלתי את הבגדים לאט, מניחה אותם על השידה ליד הגיליון הרפואי, את הנעליים הנחתי מסודרות אחת ליד השנייה על הרצפה, כמובן שעשיתי את זה בכוונה, הרי אני אוהבת להרגיז, למתוח דברים... חחחחחח...בקושי הבלעתי את החיוך, הלכתי לאט לכיוון המיטה לא מביטה עליה בכוונה, נותנת למבט שלי לנדוד בחדר, ציינתי לעצמי שהיא חיכתה בסבלנות, לא מוציאה הגה מפיה, לא זזה, חיוך נוסף עלה בתוכי, אם הייתי יודעת איך ימשיך היום כנראה שלא הייתי מרשה לעצמי לחייך אך ברגע נתון זה, זה פשוט התבקש.
כששכבתי על המיטה, רגלי פסוקות, היא החלה לבדוק אותי, פה ושם ראתה שהגילוח שלי לא היה תקין, שערות בצבצו להן, סכין הגילוח החל לעבור על גופי, בית השחי שלי, מסביב לשפתיים התחתונות שלי, בישבן, כנראה רצו אותי נקייה לגמרי, חחחחחחחחחחהייתי במצב מאוד מבודח בשלב זה, מצב רוחי היה כל כך מרומם שלא חשתי שהסכין חדלה לעבוד וחוקן חדר לי לתחת, ממלא אותי בנוזל, התפתלתי באי נוחות, ידעתי שלא אחזיק הרבה זמן מעמד וביקשתי ממנה לגשת לשירותים להתרוקן, האגרוף שהיא שלחה לכיוון הבטן שלי גרם לי להתכווץ ולצעוק, הרגשתי איך מתחיל לטפטף לי מהתחת, לקחתי נשימה עמוקה מנסה לכווץ את שרירי הישבן ולנסות להפעיל על האחות המכשפה את קסמיי, התחננתי שתרשה לי לרוץ לאסלה אליה התחלתי לפזול בלי הרף, בבקשה, בורח לי.......... ברגע שאמרה- קדימה- קפצתי הכי מהר שיכולתי , מקופלת עדיין מהכאב בבטן מהאגרוף, מנסה לשלוט בתחת שלי ובקושי התישבתי על האסלה גונחת ונאנחת, תערובת של הקלה, כאב בטן, והרגשת פחד שחזרה אלי שוב, כל פעם שהיה נדמה לי שסיימתי לחרבן, להוציא הכל, בא זרם חדש שהעמיד אותי על טעותי.
לבסוף לאחר אפיסת כוחות, קמתי כשרגליי רועדות והלכתי לכיוון המקלחון, בלי לבקש רשות,
בלי לחשוב אם היא מרשה או לא, זו היתה המקלחת הכי טובה שהיתה לי בזמן האחרון,
נו טוב, לא באמת הכי טובה אך בהחלט הכי נדרשת, נהניתי ממנה מאוד, מתיזה עוד ועוד מים
על פתח הישבן שלי, מנסה להרגיע את הצריבה שחשתי שם.
בחזרה למיטה, נשמעה פקודה.
התנגבתי והלכתי אל המיטה, מפסקת שוב את רגליי , מה עכשיו?
את מה שעמד לקרות לא רציתי שיקרה, קפצתי מהמיטה ובנחישות אמרתי שלזה אני לא מסכימה,
היא החזיקה ביד צינור דק ושקית, אף אחד לא יכניס לי קטטר, אפילו המאסטר שלי לא עושה את
זה, הפחד שלי התגבר פתאום לרמה שלא הכרתי, מחשבות קפצו לי לראש, נזכרתי בגליון הרפואי שהייתי צריכה למלא, ניתוחים קודמים, מחלות..... אני רוצה את המאסטר שלי מייד אמרתי לה תוך כדי שהתקרבתי לאט אל הדלת, היא לא זזה, ראיתי את החיוך עולה לה שוב על הפנים, חיוך שלא הרגיע אותי אלא הכניס אותי להסטרייה קלה, התחלתי לצעוק עליה שאני רוצה ללכת מייד, הדלת שהיתה מאחורי כעת נכנעה ללחיצה של כף ידי עליה, נשמתי לרווחה כשהרגשתי אותה נפתחת מאחורי הגב, הסתובבתי מהר והתנגשתי בגברבר גבוה, פסוק רגליים שעמד שם עם ידיים שלובות, בקושי הצלחתי לנשום כשהרגשתי את ידה על ישבני, מלטפת, נותנת פה ושם ספנקים קלים, עצמתי עיניים, יודעת שאין לי ברירה, היה לי קשה להרגע והדמעות פשוט ירדו להן, ידה היתה עכשיו בתוך ידי, לוקחת, מובילה לכיוון המיטה, משכיבה, מפסקת, מחדירה בעדינות את הצינור ומחברת לשקית.
המשך יבוא
פאני היל
