סוס ואבקת סוכר

סיכום שבת.

אבקת סוכר:
שבתות ללא ילדים הן מתנה משמים, והזמן בהן נוזל בין האצבעות. לפעמים אני מרגישה שכל רגע שלנו מחוץ למיטה הוא בזבוז זמן יקר. ולא רק בגלל הסקס, גם זמן חיבוקים וכרבולים, וכל הקינק הזה שהוא הרי, לפני ואחרי הכול, אהבה. אבל בכל מקרה מזמן לא שיחקנו. ההידלקות שהתחילה אתמול בערב נפסקה בתוך הסמים, ובצהרי השבת עוד היתה לנו חובה חברתית, נעימה כשלעצמה, שאילצה אותנו לצאת מהבית. הבית בשבתות-ללא הוא סוג של קליפת אגוז על גלי האוקיינוס שאנחנו צפים עליו כמו שני ניצולים  (ביטוי של סוס כפרעליו). אז כבר בדרך חזרה הביתה התחיל להידלק בנו הסשן. ככה הוא הכי הרבה מראה לי שהוא אוהב אותי.  

במכניזם אין יותר מדי ייחוד, מה כבר יכולים לחדש, בסוף זה החור הזה או ההוא והקרופ והגאג וידה ידה ידה, בהידלקות שלנו הקינק הוא הסיפור, והדמיון והדיבור או אפילו הטון והמבט וכל זה, וזה שהוא מדליק אותי במשפט אחד, ושיש בינינו אמון וביטחון וקירבה. 

  
סוס: 
אני חייב לקנות לאבקת סוכר ברכיות.  

(אבקת סוכר):

אנחנו נתחיל ישר בהתחלה, כי אין מקום טוב יותר להתחיל בו. שנינו גרפומנים, וכשרוח היצירה תוקפת צריך לאחוז בה חזק שלא תברח ומייד גם לתת לה להשתלט ולעוף על כנפיה. ואם קרה המקרה והיא תוקפת את שנינו בו זמנית בסופש נטול ילדים שברגיל מוקדש כולו לזיונים וסמים, הרי במצב דברים זה עלינו להתמסר לה ולברך על הטוב שהרעיפה עלינו, ולהרעיף בתורנו עליכם את התחלת הסיפור כבר מייד ולאלתר. נביא פה את דבר הסוס ודבר אבקת הסוכר. זה בלוג זוגי, הוא מתארח אצל סוס אבל שנינו כותבים אותו, כל אחד את חלקו. 

(סוס):
אבקת סוכר, ליתר הדיוק, נתקפה רוח יצירתית. ואני, הלום סמים וסקס, ואוהב אותה עד מאוד, הקשבתי לרעיון המטופש שהעלתה ואמרתי מייד, למה לא. אם נכתוב יחד בלוג, זה יספק שני דברים שראוי שנספק אותם וממילא לא יודעים שובע - אחת - אבקת סוכר תחשוב עליי טובות. שתיים - קריאה שלנו את עצמנו ופרסום פומבי של העניין יחרמנו אותנו עד מאוד, ומזה אף פעם לא נמאס. אז תודה על האנונימיות וכה נעים להסתתר מאחורי ״סוס״, והנה משפט הפתיחה שלי. 

שלום, אני סוס, ואני מאוד אוהב את אבקת סוכר, הכלבה שלי. 
אלייך.

(אבקת סוכר):
סוס נישא כרגע על טיפות אסיד מעטות, מסטול ומחויך. אני קצת יותר מחודדת, כי אני על האבקת סוכר שלי. מוקדם יותר היום הוא נכנס הביתה והודיע לי שכל מאוויו נתונים לכך שהוא יזיין אותי בתחת. כבר הרבה זמן שלא עשה את זה, כבר יומיים הוא מפנטז על זה, וכך יהיה. ללא משחק מקדים או אמצעים מרככים, רק לוב, זין ותחת. וכך היה, וכדרכם של זיונים בתחת ואף שהייתי מלכתחילה מסוגרת וקפוצה, נפתחו שם שערי שמיים והתחילה הזליגה הגדולה שהופכת אותי מאישה נינוחה ורגועה, עם עבר הווה ועתיד, לכלבה אנאלית חסרת מנוחה שחייבת שיהיה לה זין בתחת, או תחליף מתאים. וסוס שיודע את נפש כלבתו טוב כלכך, זיהה את הקפיץ המשתחרר. כך שכבנו במיטה לאחר מעשה, מחובקים, והוא ליטף לי את הגב, בנקודה שממנה הוא אומר שמתחיל התחת שלי, ולחש לי, כל עוד את במיטה את יכולה להמשיך לעשות בדיוק מה שאת עושה ( = לאונן בשפשופי כוס אם להיות מדויקת), אבל ברגע שנצא מהמיטה, את תעטי קולר לצוואר ובאט פלאג, כראוי לכלבה האנאלית המתוקה שלי, וככה תקומי להסתובב בבית, להכין אוכל, לעשות כל מה שכלבה עושה לאדונה. אמר וגמרתי. ואז בדיוק סימס החבר א להודיע שהטיפות הגיעו. 

(סוס):
חשבתי לעצמי, הנה שינוי קל בתוכניות. במקום להתפנות לערב שלם של סשן אגרסיבי במידה, וכבר ראיתי בעיני רוחי את כלבתי משוטטת כה וכה, ממלאת אחר משימות מטופשות שאני אמציא בשבילה תוך כדי שמוצצת לי או דברים אחרים שיחרמנו אותי, פתאום דילמה קלה. מצד אחד הגיעו הטיפות - הווה אומר ערב אסיד - אבל הסתכלתי בפניה של סוכר וכולה במוד של כלבה אנאלית. אמרתי לעצמי מה אעשה מה אעשה, לפתע הבליח במוחי רעיון - איש חושב אני. מייד אמרתי לכלבתי, עכשיו נדחוף לך את הבאט פלאג, ובואי לא נבחר אחד קטן מדי, וככה נרד במעלית, נלך עד החניה, נפתח את דלת המכונית, את תשבי במושב ליד הנהג, ואני אסיע את שנינו לחבר א. תוך כדי נסיעה היא זזה בחוסר נוחות. שאלתי אותה - זה נוח לך, אמרה לי לא. שאלתי, זה מחרמן אותך, אמרה לי לא, זה פשוט לא נוח. חייכתי ביני לבין עצמי וחשבתי שכך יאה, הנה היא לידי, מרגישה מסופקת בתור הכלבה האנאלית המדהימה שהיא, פלוס חוסר הנוחות הנלווה לישיבה במושב עם באטפלאג לא קטן נעוץ בישבנה, ואנחנו בדרך לקחת את הטיפות. שתי ציפורים במכה, מי גאון.