לפני 4 שנים. 19 באוקטובר 2020 בשעה 8:08
Existence
כולם מחפשים את זה.. אולי אולי בחוויה הבאה.. אולי.. :)לפני 4 שנים. 18 באוקטובר 2020 בשעה 16:19
זה פשוט פאקין מענג
לפני 4 שנים. 17 באוקטובר 2020 בשעה 10:58
אפשר להאיר מדינה שלמה עם כמות האנרגיה שאישה כזו פולטת.. רק להתבונן.. ולהעריך.. ולקוות לטוב :-)
לפני 4 שנים. 17 באוקטובר 2020 בשעה 8:12
כבר נהייה מסטיק העניין הזה.. צ'עמם
לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2020 בשעה 15:18
כן.. אני יודע.. את מפחדת מזה.. כ"כ מפחדת מזה.. ובעצם זו הכמיהה היחידה שפועמת בך... הכמיהה לכניעה... ללא תנאי... וכן.. זה הדבר הכי יפה בעולם...
את מפחדת מהרגע הזה שתפגשי בשקט הזה.. במקום שבו תוכלי להניח להכל ופשוט לסמוך.. לשים את הראש באמון מלא... ולשחרר הנחה שכלאת המון זמן בתוכך... לשחרר את עצמך שוב אל החופש המתוק הזה.. להיות.. פשוט להיות... חופשיה מלהתאים את עצמך.. ממאמץ ממש ממש ארוך.. דרך שלא נגמרת... רק לשים את הראש.. לשניה...
המקום שבו תאבדי הכל.. את הרצונות.. התשוקות.. החלומות.. השליטה עצמה.. כן.. זה מפחיד לקבל את עצמך בחזרה..
את מפחדת להתמכר לזה . לפתח תלות.. מפחדת מההתמסרות הטוטאלית הזו.. וכ"כ רוצה בה.. הפרדוקס של החיים עצמם... מישהו שיתפוס לך את הראש ויוריד אותך על ברכייך.. ותשמעי שוב את הלב היפה הזה שלך אומר... תודה.. תודה שהקשבת..
כן.. זה אמיתי.. וכן.. את תגעי בזה לשנייה.. תשאבי כוחות מהתהום הזו ותברחי.. לסיבוב נוסף.. בעצם.. הפעם לא :)
הפעם את תישארי.. כי את כבר מכירה את הלופ האכזרי הזה.. לגעת במתיקות ואז לרוץ לחפש אותה.. שוב.. ושוב.. ואת כבר יודעת שמגיע לך הטוב הזה.. כל הזמן.. עכשיו
רק תן לי עוד שניה את אומרת.. לתפוס את הנשימה.. ואני אחייך ואספר לך בעיניי.. מעולם לא עזבת.. את רק לכודה בידי המאסטר הלא נכון.. אדון האשליות.. המקרין.. הקולות שבראש.. הסמכות שלא יודעת שובע..
'הוא באמת רואה אותי'.. זה יעבור לך בראש..
כן.. אני יודעת.. תלחשי לעצמך.. כתפייך ישמטו בהקלה.. וראשך יצנח.. ועינייך יתרוקנו ממבט כלשהו... רק תן לי עוד שניה לפני שאני באה לתמיד.. ואז עשה בי כרצונך.. אני כבר עייפה מידי לקבל החלטות... לרצות..אני סומכת...
אני יודע.. אענה.. שימי את הראש.. זה בסדר.. הנצח יכול לחכות עוד שניה :) כי פה.. את הכל.. לפה הפחד לא מגיע.. פה.. את באמת נמצאת..
וכן.. אני מוכן להתאמץ בשביל זו שבאמת רוצה.. שבאמת מוכנה... שכבר הבינה שהריצה הזו בראש תמיד תסתיים באותה צורה... רחוב ללא מוצא... אולי זו את... אולי את... לודע... באמת לא משנה.. כי בכאוס הכל מדוייק.. אבל מה שבטוח... את.. המדוייקת.. תחייך לעצמה עכשיו... בשקט... כי הקשבת.. והשלמת.. והפעם לא תעזבי... לעוד סיבוב בראש.. ותשארי.. עם עצמך לפחות.. פה..
כן.. אני מקשיב לך.. באמת מקשיב.. כנראה האדם היחיד בעולם שעושה זאת... אבל גמני.. מוותר בשלב כלשהו.. משחרר... מאמץ זה תחביב מעניין... אבל סופו ידוע מראש...
לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2020 בשעה 9:19
זו שמורידה אותך באגרסיביות עדינה על הברכיים ולוחשת..
'יאללה כפרה.. מספיק לרוץ.. אפשר להשאר קצת פה'
לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 17:34
כזו שעדיין לא הבינה שהיא כזו.. היא עדיין בסרט האנושי הזה של תפקידים ותסריטים.. כן.. היא מפחדת מהעוצמות שלה וצריכה גבר שיכיל אותן.. אבל.. גם.. הכמיהה הפנימית שבה לחוות באמת את עצמה גוברת על הפחד.. והיא בחרה להקשיב..
היא מפחדת מעוצמת ההתמסרות שבה.. מעומק ההתבוננות הכנה שלה במציאות.. באחרים.. את האותנטיות שבה.. במיוחד כשהיא עומדת למבחן מול כל העולם...
בורחת מעוצמת האהבה שבה. מהפשטות שבתמימות שלה.. בעדינות שהיא.. בשבריריות הזו... השפחה המושלמת שפוחדת להיות האלה הזו...
ובכלל לא דובר על סקס.. סשנים..היא אפילו לא מהכלוב.. רק עוד ילדה מבולבלת שממש מחפשת משהו להאחז בו.. אבל שיהיה אמיתי בבקשה. רק אמת.. בלי בולשיט...
מעניין לאן היא יכולה להגיע :)
לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 13:50
אמנם בגודל של אשכי כבש או ציצי של בת 12.. ויותר עלים מפרי אבל וואלה... בשביל גידול בעציץ בלי הרבה שמש.. ריספקט למגזר... גם מריח מדהים... :-)
לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 19:22
היא גם זו שאתה.. ואת.. רוצים באמת...
ולעולם לא תרצו... תעזו.. אפילו לחשוב על הגשמתה כי...
מה ישאר אח"כ? :-)
לאיזה עוד גבהים אפשר להגיע....
האם יש LIMIT כלשהו?..
ומה אחריו?
או שבעצם אני סתם מבלבל את המוח... וסתם נוגע לכם בקצוות ה.... וה......
לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 17:27
מממממממ......
וההגיון הוא הבוס הגרוע ביותר. המאסטר שרק מנסה לחקות את המורה הגדול מכולם.. 'הלב' או הנשמה..
ההגיון יכול להוביל רק בתחומי הידוע.. הזכרון.. החוויות שכבר קרו ותמיד לאותו מקום.. ריקנות.. חוסר.. וחיפוש חוויה חדשה..
רוב האנשים שוכחים את הייאוש הקצר הזה.. הכניעה הבלתי מורגשת של הראש ללב.. וישר קופצים ליעד הידוע מראש הבא.. אולי הפעם זה יהיה שונה..
זה מה שאני מעריץ בשפחות שזה טבען.. להתמסר.. כי הלב אצלן חשוף ואפשר להקשיב בקלות לנשמה שמכוונת אותן.. ואז ההגיון תופס שליטה.. ומגיע השולט שפועל רק מהאגו.. ושוב.. אותו הלופ.. עד הסיבוב הבא..
זה לא רק בבדסמ.. זה ככה אצל כולם.. כולן..
פה גם מופיעה השלמות.. כשמאסטר של הלב פוגש נשמה חשופה שרק רוצה להרגיש בבית מוכנה לתת הכל לשם כך..
פרדוקס השליטה... כשהראש שלא יודע שובע פוגש את הלב שרק רוצה לתת... ולא מבקש דבר בתמורה..
והמאסטר שצופה בשניהם בחיוך פשוט.. זה שכבר שתי הקצוות התחברו אצלו ויכול בלחישה להוביל נשמה בחזרה הביתה..
ההגיון הוא דום גרוע. אדון מוגבל.. מלך מזוייף.. הוא רק יכול לשחזר את מה שהיה כבר ולדרוש ולדרוש ולדרוש ולהביא אדם אל תשישות כזו שסף הייאוש חושף את הלב. את הנשמה... שאין בה רצון משלה אלא רק צורך לתת..
להקשיב לנשמה יכול לקרות רק דרך מיינד מאולף.. המיינד של המאסטר.. שיודע איך לאפשר לאינטואיציה הטהורה פשוט לקרות.. וזה תמיד מדהים
למיינד המתמרד זה יכול להיות נוראי.. לאבד שליטה.. אבל בפני מאסטר מנוסה הוא פשוט נשבר נכנע ומתמסר..בקלילות נפלאה
.... אגב.. זה לא אומר שאני צודק.. סתם אפשרות :)
אבל אם זה מהדהד עם הקול הפנימי.. אז...