Existence

וכל פעם חוזרת עם הזנב בין הרגליים.. בשביל לקבל נחמה אמיתית.. בשביל לפגוש בכאב הנכון לך.. בשביל לפגוש יישות שלא מתעניינת בסיפורי העצמאות המגוכחים שלך.. בפני נוכחות שרואה רק אותך.. באמת..

ושוב רצה אל תוך הראש רק בשביל לפגוש באותו קיר מוכר.. ולמצוא את עצמך תקועה באותו בור שמצחין מהיהירות שהורגת אותך... האגו שמרעיל כל פינה טובה שבך..
עדיין לא קיבלת על עצמך את הכניעה שאת פוגשת בי.. את לא יכולה.. אני יודע.. האגו עדיין מריץ אותך בתוך תסריטי החברה הוניליים.. והפנטסיות האפלות שהס מלחשוף.. את חייבת להבין לבד.. לחוות עד כלות.. ושוב מוצאת עצמך נחבטת בין מחשבות שהפכת לסמכות גרועה... כמהה לכאב הזה שיעיר אותך לעצמך..
ושוב חוזרת.. רכה יותר.. קשובה.. מתמסרת.. אבל עדיין.. עם תנאים.. נאחזת בכבלים שכבר צורבים בעורך
כן.. את מפחדת מזה.. ליפול אל השקט המאיים הזה.. אולי מאפשרת זאת לכמה דקות.. שעות.. ימים.. אבל.. המיינד שלך אכזרי מידי.. אדון חסר רחמים.. וגם חסר שובע והוא ישאב ממך את החיים פעם אחר פעם... וכשהכאב 'הלא נכון' יזעק לך באימה.. תחזרי.. שוב.. עם קצת פחות יהירות.. מוכנה להשבר ללא רצון משלך בפני עוצמת הרכות הזו.. בפני אהבה שאינה מחפשת להגביל.. אלא רק להקשיב.. לשחרר אותך מהכלא בראש.. לתת.. בדיוק מה שאת רוצה.. לא הרצונות שה OCD המוזר שלך כופה עלייך.. אלא לפגוש בכמיהה הככ דמיונית כבר עבורך... וזה יקרה.. כשתניחי להכל ותסמכי.. תכנעי.. ותחייכי לעצמך בשקט.. למה בכלל ברחתי מזה.. ותצליחי לנוח סופסוף בין זוג ידיים ומבט שרואה אותך באמת..
והפעם.. את תישארי..
אני לא אכריח אותך.. לא אספר לך כמה את רוצה אותי באמת.. כמה הנשמה שלך מתבוננת בי כבר בכליון עיניים.. תעזור לה להבין.. לא אשתול בך רעיונות כוזבים שנועדו לשרת את היצר.. ולא אדרוש דבר.. אתן לך לחוות.. אשחרר באהבה... וזו הסיבה שאת רוצה להשאר.. פה.. את חופשייה באמת.. להיות.. את.. ללא פחד.. פה את שקטה.. ערה.. מחייכת ללא שום סיבה.. לפה השדים שלך לא יכולים להגיע.. כי.. את פה.. הבנת?

אני כבר לא מחכה.. אני כבר פה.. מצאתי.. את המקום הזה שטוב לי בו ללא מאמץ להשיג אותו... לא רץ לשומקום... מקשיב.. מרגיש ועושה...
זו את שעדיין רצה לשומקום... ואם תביני או לא.. כבר לא ענייני.. אני משחרר.. מראש.. כי זה החופש להיות.. ללא כבלים על עצמי שזה בעצם ללא כבלים עלייך... חופשי מההתניות המוזרות האלו...
אני כבר לא מחכה.. אני פשוט.. פה...

בימים אלה חשוב לשמור על עקביות ואופטימיות
שבוע תותים... 🤪

יש לך תנאים לכך...

אם זה אמור לקרות לפי איזה תסריט או פנטסיה אלוהית שרקחת...

סביר להניח שאת בכלל לא יודעת מה זה ופשוט מצאת איזה מושג או מילה מתאימה.. ליד כזה.. שנוגעת קלות בשולי הכמיהה העמוקה הזו...

את לעולם לא תקבלי זאת אם זה חייב להתאים לסיפור שלך.. לנרטיב.. לאתוס..

וזה בסדר לא להיות מוכנה לכך.. להגשים עוד חלום רטוב ואפל.. רוב האנשים יעברו ליד ההזדמנות לקבל זאת ולא ישימו לב בכלל.. כי הם תקועים.. תקועות בראש... באיזה סיפור ידוע.. לופ... אבודים בין קולות רנדומליים ושדים מוכרים..

לא כל אחת מוכנה.. לכניעה המוחלטת הזו.. להתמסרות הזו.. לזו לוקחת את הסיפור הרטוב ואת הזהות השבירה בלי לבקש שום רדות... וזה.. בסדר...  הזכות לשרת תמיד זמינה עבור אלו שהתעוררו מהחלום המוזר הזה שבראש..

האמת.. שלעולם לא תהיי מוכנה לכך.. זה.. פשוט מופיע... מבט שמהדהד עם הקול הפנימי.. הנשכח... נוכחות שפתאום מופיעה ונוגעת בעוצמה הפנימית הזו שמשכיחה כל כאב ופחד.. וקול שילחש לך.. זה לא שם בחוץ.. זה כבר אצלך.. בפנים.. זו את.. זוכרת?

כן.. זו תקופה מאתגרת.. לכולם.. חרדות. פחדים. לחצים וחוסר לחות כללי במקומות הנכונים..

אני פשוט טוב בזה.. להוציא אנשים ממקומות אפלים.. או להכניס תם לשם :)

אבל ברצינות.. אם מישהו. מישהי.. צריכים אוזן.. לשחרר..(פחות להקשר) לחזור לנשום קצת יותר טוב.. אז.. אני זמין...

דיסקרטיות מובטחת.. ו' התפקיד' לא ממש משנה לי.. אני פוגש אנשים ונשמות עוד לפני המשחק

לפעמים אפשר לצאת קצת מהדמות ולנוח.. זה אפילו סבבי למדי

אחלא חג וסופש תותים..

זה פשוט כיף.. לפעמים יותר מהמפגש.. מהסשן עצמו... לראות אותך דרך כל המחשבות.. המגננות.. התנאים שהצבת לעצמך... איך את מאטה.. נעצרת.. כשאת חווה שמישהו רואה אותך באמת....

אפילו אם סתם תעברי ברחוב... התדר שלך.. ההדהוד הפנימי שרוב הנשים ממש משתדלות להסתיר.. שלא יסגיר אותן.. בשבילי זה כמו בושם מוכר... תחושה של בית..

להרגיש את הכמיהה הזו להתמסר למשהו אמיתי... מישהו שיגע באמת.. ולא יפחד מהכאב שיצוץ פתאום.. מהטירוף שיזנק מהכלום הזה.. מהתשוקה שהרבה גברים משתתקים ממנה... כשאישה מתעוררת לחיים פתאום... כשגבר באמת רואה אותה.. את האיכויות שבה.. אלה אלה שכמעט הצלחת להסתיר.. ואפילו אולי כבר התייאשת מלמלא.. מלקבל.. הכרה בהן... בך....

להתבונן אל תוך זוג עיניים שלפעמים מתאמצות להחזיק באש הזו שזה כבר כואב... להדהד מול הגוף הזה.. זה תמיד עוצר.. זה מיסטי.. ומקודש...

לראות את הנשמה שלך שרק רוצה לתת את עצמה לנכון.. ואת המיינד שכולא אותך בגלל שריטות.. פצעים.. חוסר אמון..

זה פשוט יפה... בעיניי אלה הרגעים הנפלאים ביקום.. לפגוש נשמה כזו... שכבר מוכנה ורק צריכה את המבט הנכון אל תוך תוכה.. להרגיש את המתבונן עובר בקלילות.. ללא מאמץ..  מעל כל המשוכות שהיא הציבה... כאילו כלום...

אתן נפלאות..  אלה שמאפשרות.. אלה שמתמסרות..

לפגוש בנצנוץ האמת הזה... זה אלוהי...

You can't loose yourself if you're not looking for it

אשת לוט האמיתית התגלתה

כל אחת מהכיוון שלה..

את האהבה חסרת התנאים שעוטפת עם בטחון חמים ובלתי מתפשר.. ברור מאליו... 

את הכוחניות והעוצמה... שהופכת למיניות מתפרצת ויצר שלא יודע שובע..

את ההקשבה.. ההכלה... הלהיות בשבילך... אבל על אמת.. לא בשביל להשיג משהו.. 

את הסמכות הזו... שאפשר להניח בידיה את חייך... את כל כולך.. ולחייך ולא משנה מה קורה... 

בכולן יש את הילדה שרוצה שאבא יגע בה בעדינות אינסופית.. ובריגוש שלא נגמר.. 

בכולם יש את הילד שרק רוצה להתחכך בחום הגוף של אמא... 

כולם.ן מחפשות.ים שתגיע הדמות הזו שתיקח מהם את הכאב.. את עייפות החיפוש... את הספק שאוכל כל פינה טובה... להרגיש את השלמות שבהן.ם.. בך... 

כולן.ם מחפשים זאת... את הסמכות הזו.. שתקשיב.. פנימה.. אל מה שאמיתי... תחייך מול המשחקים והמגננות ותיגע בדיוק במקום שאולי הפעם לא הצלחת להחביא... המקום הזה שאם כל תחכום המשחק תמיד יבלוט לסמכות הנכונה.. החולשה עצמה... 

ו.. כן.. זה קיים... וזה מגיע כשהמוכנות מופיעה מעצמה... כשבר אין כוח לסחוב את השריון... כבר אין כוח למאבק בקונפליקטים של אסור ומותר ואיך מסתדר ומה יהיה ואיך לא מסגירים את החולשה שבי.. הכניעה המתוקה.. וכן.. יש סמכות כזו. המאסטר.. 

ממש רצתה להשתייך.. להיות שייכת.. למישהו.. למשהו.. להבין שהיא באמת קיימת.. היא פשוט התחננה לזה.. *תעזור לי?*.. נכנעה בשלמות..

היום פשוט רואה את זה עוד לפני המילים

אז גיליתי את יכולת ההתבוננות בצורה מוחשית.. איך במבט קצר אפשר להעביר את מטרת הקיום היחידה שיש פה... מבט אחד שמכיל אינסוף חיפושים.. נדודים.. וסיכומם המלא..  איך מבט אחד יכול למלא כמיהה ככ עתיקה.. ככ בוערת.. ככ מכאיבה לחלק.. רק להזכר לשניה במהות.. בעצמם..

חלק רוצות רק להשאר . להאחז בזה...

חלק בורחות באימה...

חלק לא ממש שמות לב.  יותר מידי בתוך הסרט..

אבל אלה שמתמסרות.. :)  יקומים חדשים מופיעים

שמונה וחצי כזה... דורון קורא לי לשכטה.. בגינת גן העדן שלנו... זה אשכרה גן עדן... גם הוא כבר הבין.. 

אחרי כמה שאכטות ושיעולים חשודים... הבן זונה מכין ג'וינטים רעילים... הן מגיעות... 

שתי צעירות... נותן להן איזור התיכון..  גג... כל אחת לוקחת נדנדה.. איזה 10 מטר מאיתנו... משמאל כזה... 

אחת נשכבת לה על הערסל הגדול הזה... והשנייה מתיישבת על הקצה.. 

ממני הן קיבלו מבט חטוף.. עניין קצר... כאילו.. עדיין יש פה חוקים.. וממש משתדל לא להתחבר ברמה כזו לכאלה צעירות... נאמן לצביעות החברתית.. לפחות בשביל הרקורד

אחרי כמה דקות מתחיל להרגיש נעים כזה בגוף... אני כבר מכיר את התחושה כשמישהי מחליטה להתלבש עלי וסורקת אותי... 

אבל הפעם זה יותר מסריקה... היא פשוט איתי... מחוברת עם כל כולה... בלי פילטרים.. 

המבט הולך מעצמו אל זו שישובה על הקצה.. והמבט שלה חצי מהופנט נעול עלי... וכוח נשי עדין עושה בי את זממו... 

חצאית ארוכה , כחולה תכלת כזו... רגליים צמודות אבל לא מידי... שיער שחור ארוך.. ומבט מהופנט... 

היא אפילו לא שמה לב שקלטתי אותה.. היא פשוט נעולה עלי... אפילו דורון שם לב... ומעיר לי שההיא לא מורידה ממני את העיניים... 

האמת.. התחלתי להרגיש לא נעים.. כאילו.. אין לי בעיה שאישה תערוג ואפילו תפשיט אותי במבט.. זה נעים לפעמים.. אם זה בטוב כזה.. 

אבל.. ראבק.. היא עדיין עושה שיעורי זום.. לחשה לי הצביעות בתוכי :-)... ואין לה שום גבולות... היא הכי בפנים.. הכי נוגעת ובכלל לא מבקשת רשות.. 

אבל התמימות.. אוי התמימות הזו.. אין פה שום זדון או הרגשת ניצול.. שום תחושת פחד לא מגיעה ממנה.... אז הרפיתי מהמגננות והתמסרתי... 

מרחיק טיפה את המבט הישיר אבל שומר עליה בתוך טווח ההתבוננות.. רואה אותה אבל לא עם העיניים... והרגליים שלה נפתחות יותר... 

האגן מתחיל להניע את הנדנדה בתנועות קצובות וקצרות... היא פשוט מאוננת רק בלי לדחוף לעצמה ידיים... חיוך מופיעה על פניה.. והיא שמה לב שגם אני שם לב.. 

העיניים שלנו נפגשות... אין פחד.. אין תחושה לא נעימה.. זורם כזה... והרפיתי עוד.. נתתי לה את שביקשה.. והחיוך שלה גדל... 

עוד קצת פישוק.. עוד קצת תנועת נדנדה... ורגע הסיפוק מגיע... הרגשתי... היישרתי מבט... גם היא.. והסכמנו שהיה נחמד... והכל בסדר.. חיוך הדדי שכזה.. 

היא מסמנת לחברה שלה במבט קצר ושתיהן הולכות... אולי זו שגרת ערב שלהן? לודע.. מעולם לא ראיתי אותן פה.. אבל מאוד אשמח אם זה יקרה שוב.. אבל עוד כמה שנים.. כשהיא תהיה חוקית... 

דורון מעביר לי את הג'וינט... "תגיד אחי.. מה קרה פה עכשיו"... 

"עברתי אונס ידידותי ע"י מאסטרית קטנה..." עניתי לו... שנינו חייכנו.. והמשכנו להשתעל... סעמק הג'וינטים האלה שלו.. 

 זה להניח לעבר.. מה היה.. היה
זה לא להתעסק בעתיד.. פשוט לא לדעת.. ואפילו לא צריך לנחש כלום.. 
זה לא לנתח... להסביר.. לעזוב את הריצה האינסופית בראש... 
לתת לחיפוש אחרי "זה".. להחלש.. מעצמו... אין באמת מה למצוא.. 

ולתת לנוכחות הטבעית שבנו להגיח מעצמה... להיות ברגע הזה.. 
הדבר הכי שווה זה פשוט להיות... 

תנו לעצמכם מנוחה אמיתית. הבטחה חד משמעית... מגיע לכם.. 

חג שמח