שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לאהוב את עצמי

מחשבות שהתביישתי לומר בקול רם. לומר לעצמי, לומר לך, לומר לכל העולם.
TO DO LIST - קודם כל לאהוב את עצמי . אחר כך להתפייס ולחבב את שאר העולם.
לפני שנתיים. 22 באוגוסט 2022 בשעה 1:59

היכולת ליצור קשר אנושי, לשוחח שיחת חולין על כלום בעצם ועל הכל בעצם.

להחליף דעות, להתווכח, קצת הומור, טיפה ציניות,

מדי פעם פלירטוט, קצת חשיפה, אפילו מעט יפוי האמת, שהרי מי מאיתנו לא עושה זאת?

מה רע בנגיעה אנושית?

לא חייבים לסמן יעד

לא חייבים לשאול מה את מחפשת.

אני לא מחפשת כלום. זו מילה אקטיבית מדי. משימתית מדי.

אפשר רק לטייל, לעשות את הדרך ולהנות מהנוף

לפעמים להנות רק מעצם ההליכה עצמה. 

מי יודע, אם יוצאים אפשר להגיע למקומות נפלאים (כמאמר הסוס)

 

 

 

לפני שנתיים. 15 באוגוסט 2022 בשעה 20:09

ישראל מתייבשת

אני מתייבשת

כבר אין התפרצויות של מחשבות לשפוך בבלוג

לפני שנתיים. 4 באוגוסט 2022 בשעה 7:00

קראתי באתר כלשהו כתבה עם "פניני חוכמה" בין השאר נכתב שם 

להיות לבד זמן רב מזיק לבריאות שלכם כמו עישון 15 סיגריות ביום

אם כך, אפשר לומר שאני עם עישון כבד.

לפני שנתיים. 17 ביולי 2022 בשעה 15:57

יש רגעים בהם אני מרגישה כל כך למטה

שאני יכולה ממש לגרד בציפורניים את התחתית של הבור.

ברגעים כאלה אני חושבת לעצמי

על כל מי שהייתי שם עבורם

נפשית, פיזית, רוחנית, כספית...

כל מי שהייתי שם עבורם תמיד

איפה הם עכשיו ?

כולשילראבק  כמה זה מתסכל

שבא לי לצעוק, להשתולל, לבכות, לקלל

וכל מה שנשאר ואפשר

זה רק לכתוב בבלוג להוציא קצת תיסכולים...

 

לפני שנתיים. 10 ביולי 2022 בשעה 16:04

מהבוקר אני במוד שכזה להתכנס בעצמי, להתרכז בעצמי

רק היום, לא להתקשר  לאף אחד

רק היום, לא להתענין באף אחד

רק היום, לא לשאול ולא להקשיב

רק היום זה חלון הזמן שלי, לראות מי מתענין, מי יוזם

מי ישאל אותי  ומי יקשיב לי.

אז בינתיים אני יושבת (בחושך) 

גם לפולניה מגיע לדעת מי מתעניין בה באמת, למי אכפת באמת.

 

לפני שנתיים. 27 ביוני 2022 בשעה 21:27

היום הקראתי לבנות לפני השינה את דר' סוס. אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

גאוני הספר הזה. הייתי כותבת אותו על הקיר שיהיה לי מול העיניים כל היום. וגם על התקרה שיהיה מולי כל הלילה.

פשוט גאוני.

והגורל זימן לי את הספר הזה בדיוק ברגע הנכון, לאמץ ולהפנים.

לא נרדמת. עוד מעט זה יגיע.

אומרת לעצמי את כל חוכמת החיים שבספר הזה. משננת לעצמי את המילים המספרות חששות, התגברות על קשיים, ובו בעת הזדמנויות ותגליות. מילים על החוכמה לבחור ולהוביל את חייך לאן שנכון לך.

פשוט גאוני וממש בזמן, כשהפרפרים מתעופפים, כשצריך לגייס כוחות לזוז ממצב נתון למצב אחר

"תמצא את הדרך שלך , אל תחשש . אתה יכול ויודע , מוכן ומזומן , ואתה הוא זה שיחליט לאן"

 

 

לפני שנתיים. 22 ביוני 2022 בשעה 4:14

אני מלאה ב"דפקות"

נו, אז מה ?

אז יש בי מלא פגמים ושריטות

אז מה ?

אז אני לא מושלמת בכלל

אז מה?? יש מישהו  מושלם?

אז אני פוחדת שלא יאהבו אותי ...

 

 

לפני שנתיים. 16 ביוני 2022 בשעה 14:50

... ואז צצת, בין אשמורת שניה לשלישית. וזה מוזר שהופעת לי כך בחלום כי הרבה זמן שכבר לא חלמתי אותך.

לא זוכרת מה זה היה בדיוק אבל היית שם, הצטרפת אלי לאנשהו, וזה הפתיע אותי, אפילו מתוך החלום, שאחרי כל כך הרבה זמן פתאום הגעת.

ומתוך ההפתעה דברים התגלגלו, וגם היא הגיעה וגם הוא הגיע, וזה התחיל נחמד, מחויך.

אבל דברים המשיכו להתגלגל ולאט לאט צצו הקטעים הקשים שהיו מנת חלקי מאז ומתמיד, ועכשיו חוויתי אותם שוב.

את האכזבות והתיסכולים ואת כל הרגשות האלה שאין להן מילים מדויקות אבל הן היו שם במלוא העוצמה, גם תוך כדי האשמורת. כפי שהיו שם בעבר בזמן ערות.

ואני זוכרת שהתעוררתי עם התחושות האלה, זוכרת הכל.  

ואני זוכרת שתהיתי לעצמי אם הביקור הזה בין אשמורות, זה טוב או רע.

ואני חושבת לעצמי שזה בעצם טוב ולו רק בגלל שהצבע עכשיו אינו רק ורוד, אלא שלל טכניקולור מעורב. כמו המציאות.

ולו רק בגלל שאפשר לראות עכשיו את המציאות בצורה יותר בהירה.

 

 

לפני שנתיים. 29 במאי 2022 בשעה 17:15

לפעמים  כל מה שצריך זה לסמן תאריך

ולשאוף אליו

ולחכות

ולבנות תכניות על פיו.

לפעמים כל מה שצריך זה לסמן תאריך

ולראות אותו כל הזמן מול העיניים

ובלב

לפעמים כל מה שצריך זה לסמן תאריך 

כדי לנטוע

קצת תקווה.

לפני שנתיים. 19 במאי 2022 בשעה 16:45

ואז הגיעה השניה בה עיכלתי

כמה המרחק גדול

ומה המשמעות 

ואז הגיעו הדמעות, בפעם הרביעית היום,

דמעות שלא הצליחו לשטוף

את המשא הכבד שיושב עלי.