לאהוב את עצמי

דיון בתכנית טלויזיה: האם זה נכון לרצות שבן הזוג ישים אותי במקום הראשון בחייו.

לא משנה אם המקום הוא ראשון או שני או שלישי ... (המיקום הרי משתנה ממילא בהתאם לסיטואציה או לנקודת הזמן בחיים)

אבל הכי לא נכון (לדעתי) להיות במקום שתארה  נורית גפן באמירה שהכי התחברתי אליה :

הייתי חלוק נחל. הכל זרם מעלי ...

אני כל כך מטומטמת.

איך קורה שאני, הזהירה והמחושבת, נופלת בכאלה מקומות?

איך קורה? כי אני מטומטמת. מטומטמת לגמרי.

אומרים על גברים: כשהזין עומד, השכל נעלם.

אפשר לומר על נשים: כשאת מרטיבה, השכל מתייבש.

אני כל כך מטומטמת.

לפני החג מתחיל סבב האיחולים, באופן אישי או בטלפון או הכי פופולארי- בואטסאפ.

כולם מאחלים לכולם איחולים שונים : כשר, שמח, פורח ...מכל האיחולים אני מאמצת כמה. מאחלת אותם לכולם אבל בעיקר לעצמי.

חג חרות במובן הפנימי. מאחלת לעצמי למצוא חרות לכל מה שרציתי ולא יצא או לא יכולתי בגלל סיבות כאלה או אחרות.

חרות בהרגשה.

שאני חופשיה ממחוייבויות אינסופיות, ממה צריך לתת לאחרים. חרות להקשיב לעצמי. לספק לעצמי מה שאני צריכה.

סדר.

לא סדר משפחתי עם הגדה אלא סדר פנימי. סדר בחיים. סדר במחשבות.

ופריחה ולבלוב.

כמו הירוק שיוצא מתוך אדמה צהובה, אדמה שידעה מהפכות. כמו הלבלוב שנותן תקווה לימים שמחים יותר. לצמיחה שבאה אחרי חורף קשה הלום גשמים וברד.

ומתוך חרות, סדר וצמיחה יהיו ימים שמחים.

תכנית הבוקר של ניב רסקין מארחת שיעור פרטי בנושאים שונים.

אתמול התארחה דר' ליאת יקיר ל"סמינר פרידות". איך אדם מתמודד במצב פרידה. מה קורה לגוף ולמוח (וללב).

מסתבר שיש הסבר לכל התופעות שחויתי. זה אמור לעודד? צרת רבים חצי נחמה?

מסתבר שההשפעה של בדידות שוות ערך להשפעה של עישון 15 סיגריות ביום. בפעם הבאה שישאלו אותי אם אני מעשנת אני אענה כן. עישון כבד.

איך מתמודדים עם פרידה? יש רשימה של המלצות להתמודד עם פרידה. מסתבר שאת כולן, עשיתי בדיוק הפוך. אני צריכה לזכור, בפעם הבאה ללכת לסמינר לפני שאני מתמודדת עם המציאות...

אני חזקה.

יומיים בהם התעסקתי עם משהו שהדחקתי כבר זמן רב (רב מדי)

וכמו הרבה התמודדויות זה לימד אותי שאני חזקה הרבה יותר ממה שידעתי על עצמי.

אני חזקה כלפי חוץ, מראה חוסן, לא חושפת נקודות פגיעות, לא מראה שבירה.

כשצריך (והרי תמיד צריך) אני נכנסת למוד אוטומט.

אני מתמודדת עם מה שצריך. קשיחה. מבליגה. שותקת עלבונות פנימה.  

אני חזקה.

ואני בעצם כל כך רוצה להיות לפעמים חלשה . לדעת להישבר. לדעת לפרוק. לבכות, לשחרר.

להיות נזקקת כשצריך. להישען.

לזעוק את הזעקה החוצה.

להכיר בעצמי שאני יכולה להיות חלשה.  שמותר לי.

מסתבר שפרידה היא עסקת חבילה.

והכי כואב שיחד איתו נפרדים גם מאחרים.

אלה שהייתי איתם בטוב וברע, שנתתי להם את כולי  שהענקתי להם אהבה ואפילו האמנתי שהשיבו בחזרה.

הכי כואב...

ובהשראת ברי סחרוף ...

אֲנִי מְפַנָּה מָקוֹם בַּפֶּה לִנְשִׁיקוֹת שֶׁלְּךָ ...
מְפַנָּה מָקוֹם בַּלֵּב לַלְּחִיצוֹת שֶׁלְּךָ ...
מְפַנָּה מָקוֹם בַּבֶּטֶן שֶׁאוּכַל לִבְלֹעַ אוֹתְךָ ...

איך ברגע אחד מתהפך הכל

ומקבל פוקוס אחר.

מחשבות משנות כיוון. רגשות של דאגה תופסים מקום של רגשות אחרים.

הראש מתמלא מחשבות אחרות.

רגע אחד שמדגים עד כמה החיים נזילים.

רגע שאחריו מרגישים בעוצמה החזקה ביותר שאין על מי להניח ראש, אין מי שיחבק ויעניק קצת כוח.

אני קונה את עצמי למוות

בגדים, אביזרים לבית

מה שיעזור לי לתחושת ההתחדשות

השאלה אם זה עוזר להתחדשות החיים

הורים לו היו לי

לדאוג לי, לנזוף בי, להקיף אותי בביטחון ואהבה

שאוכל להרגיש לידם שוב הילדה הקטנה, חסרת דאגות

בלי הצורך להחליט כלום, בלי הצורך לקבל החלטות, בלי הצורך להתמודד עם כל העולם.

חברת נפש לו הייתה לי

לחלוק איתה, לבכות איתה, לצחוק איתה

שאוכל להרגיש לידה חשופה ובכל זאת בטוחה

בלי הצורך לשים מסיכות, בלי הצורך לזייף חיוך, בלי הצורך לצנזר מילים.

אחות לו הייתה לי

לחלוק איתי עבר הווה ועתיד

שאוכל לצחוק איתה מבדיחות משותפות, לחלוק סודות משותפים

בלי התחשבנויות, בלי כעסים סמויים וגלויים, בלי אינטרסים.

אח לו היה לי

אח גדול שידאג לי דאגת אח

שישמור עלי מפני הרעים, שיקיף אותי בסביבה תומכת, שיחבק אותי חיבוק מוחץ

בלי לפחד לבקש ממנו עזרה כלשהי, בלי לחשוש מתשובות מזויפות.

בעל לו היה לי

לדעת שהוא שם להזדקן איתו

שישתה איתי קפה של בוקר בשתיקה מלאת אינטימיות 

בלי פחד שייגמרו המילים או שתגמר האהבה.

אדון לו היה לי

לדעת שאני לא אחראית על כלום

שייקח ממני את הצורך להחליט, להתמודד, שייקח את האחריות

כך שאוכל  להיות נטולת המשקל הכבד הזה

אך אני עניה ואביונה מכל אלה.