|
|
|
תתפורר
אז פרחי בר יעלו היכן שאתה נמצא
היית אבן יותר מידי שנים
תנסה משהו שונה
היכנע
(לא ידוע).
כניעה הוא שמי האמצעי
לא !
אבל כניעה יכולה להיות אולי השם הרוחני שלי.
כי נאלצתי ללמוד איך לשבת על הברכיים, איך להשתחוות ולהכנע כל כך הרבה פעמים, בנקודה זו כדי להמשיך בדרכי.
כניעה אינה חולשה
בעצם ההפך.
לדעת מתי להניח,
ללמוד לסמוך לתת כבוד ואמון
לתת את הכוח הגדול.
התפוררתי פעם אחר פעם
ועכשיו פרחי הבר פורחים.
הוא קשר אותי
וישב והתפעל מעבודתו.
היתי חזון התשוקה שלו.
ברחמים גמורים של ידיו
ישבתי בשקט והקשבתי לדממה המוחלטת.
ברגעים היתי ולא היתי
הכול בו הרגיע אותי
שמעתי אותו הולך מסביבי
מבטי נשאר למטה
הוא צבט את הלחי שלי
ואמר כולך שלי
לא שאלתי שאלה
אבל
למה כל כך קשה למצוא דום שרוצה באמת להשקיע
לחפש הנאות ותוצאות מהירות
לטווח קצר
זה טבע האדם.
זה לא קשור ל- BDSM
אז למה שהם ישקיעו?
יום האישה 2024
בלי
נעמה
ג'ודי
נעה
רומי
אמילי
כרמל
ארבל
מיה
עדן
ענבר
דורון
לירי
דניאלה
שירי
שני
קרינה
עמית
אגם
עפרה
שמוחזקות בשבי החמאס
כל עוד הם לא פה , אין מה לחגוג
אם הם לא שבות
אנחנו לא שוות 😥
בפעם הבאה שתראה אותי,
לא אוהב אותך יותר.
אני לא אלחם בשבילך יותר,
אני לא אלחם למענך יותר..
אני מותשת ממלחמות
אני מרימה את הדגל הלבן שלי,
הקרב הזה בינינו נגמר.
אני לא חושבת שאתה שווה את זה יותר.
אז זה הכניעה שלי,
אם אתה לא נלחם בשבילי
אני אתן לך ללכת.
אבל אף פעם לא יהיה דרך חזרה.
אני סוגרת את הדלתות
חלמתי חלום
שמשחררים 50 חטופים
ואני ממהרת הביתה לשמוע חדשות
ומצאתי את עצמי
הולכת מחטוף לחטוף
ושואלת לגביך
אף אחד לא יודע
התקשרתי לאמך אולי אמרו לה משהו
היא הכי קרובה
אלי לא התקשרו כי אני סתם חברה...
התעוררתי עם חשש כבד לחייך
פתאום היה לי ברור שאין זמן
שעון החול כבר נגמר
תחזירו אותו לכאן
תחזירו את כולם לכאן 😥
תקשיב לי
הזמרת למחצה
ספר עלי לאהובות שלך,
לחברים שלך,
ספר להם על הילדה שחורת העיניים הזו
ועל החולם המטורף שלה. -
אני רוצה לכתוב מילים שתגענה בך,
זה הכל.
הנה,
הנה מי שאני
הנה זו אני גם כשאני חשופה
אני פוחדת,
כן הנה אני גם ברעש וגם בשקט.
תסתכל עלי
או לפחות על מה שנשאר ממני
תסתכל עלי
לפני שאשנא את עצמי,
מה אומר לך ששפתיים אחרות לא יאמרו
זה לא הרבה אבל זה כל מה שיש לי,
הנה,
הנה זו מי שאני
גם אם אני חשופה , זה נגמר
אלה פני, זה הבכי שלי
הנה,
הנה אני פה,, חבל אתה הולך
הנה אתה הולך,
אני, חלומי, תשוקתי, מותי,
איך אני צוחקת על זה
אני ברעש ןבדממה.
אל תעזוב, אני מבקשת
שתישאר לזמן ממושך
אולי זה יציל אותי,
לא
אבל איני יודעת איך להסתדר בלעדיך
תאהב אותי
כמו שאתה אוהב חבר שעזב לתמיד.
אני רוצה שתאהב אותי
כי אינני יודעת איך לאהוב את עצמי
הנה,
הנה זו אני
הנה אני, גם אם אני חשופה זה נגמר,
הנה אני גם בעוצמה ובזעם.
תסתכל עלי סוף סוף,
על עיני, על ידי
כל מה שיש לי נמצא כאן
זה הבכי שלי,
אז הנה,
זאת אני,
אז הנה אני כאן גם אם אני חשופה, זו אני
זה קולי, זה הבכי שלי
זאת
אני
היתי שורפת את גן העדן
כדי לשמור עליך קרוב
ואני אקפיא את הגיהינום
כדי להסתכל עליך יום יום
היקום יהיה ארורה לנצח
שיפריד בין שני כוחות האלה
כי כשאני נותנת לך את ליבי
אתה נותן לי את נשמתך
אני יודעת את החוקים
אני קוראת ניואנסים חברתיים
תקרא לי קרה
אבל אני כל כולי בתוכו
בתוך ההליך
מרוכזת
כי אתה לא נותן לי להתפזר
לפעמים אני נותנת לעצמי לשקוע -
לצלול
רוצה לברוח למקום נוח יותר.
בשארית כוחותי מתאמצת לעלות למעלה
כדי לא ליפול למטה - לטבוע
אם אפקח את עיניי
ואישר מבט אליך
אתה תראה הכל...
זה לא כתוב בחוקים של ההליך...
אולי עיניי מכוסות
אבל אתה מסרב לראות
חשוף את הנשמה שלי
הרווה את צמעונך
הריגוש שאני מקבלת שאתה נכנס למרחב שלי,
תחושת השחרור שאני מקבלת
שאתה אומר את שמי
הבריחה שאני מקבלת כשאתה לוקח את הגוף שלי להנאתך.
החום שזורם בעורקי כשהשיא שלנו מגיע לשיאו.
אני נותנת לך את עצמי
