לפני 18 שנים. 24 באוגוסט 2006 בשעה 21:42
מסתבר ש..אלו שטענו כי הם אוהבים אותך, מהר מאוד שכחו אותך.
ככה זה בחיים...הם ממשיכים הלאה ליעד הבא
ולמה שלא יעשו זאת?
עצוב!
נויה של הלילה...
עומקן של מילים...משהו זמני, אולי חד פעמי
כתיבה ממקום אחר...התחדשות..
לפני 18 שנים. 24 באוגוסט 2006 בשעה 15:31
יושבת לי בבית קפה ירושלמי
(מנהג שהפך להרגל בזמן האחרון)
לבושה שחור
מאופרת
שיערי אסוף
שותה את הקפה שלי בשקט, בהנאה
ניגש אלי בחור (שנראה לא רע בכלל) בהיסוס קל
השיחה התנהלה כך:
XXX: יש לי שאלה..
נויה: שוט
XXX: תגידי, את בקטע?
נויה: קטע, קטע, אבל על איזה קטע אתה מדבר?
XXX: נו, את יודעת..
נויה: לא. אני ממש לא יודעת!
XXX: נו, הקטע הזה..שחור..רצועות?
נויה: אה, הבגדים שאני לובשת? החגורה? כן גם אני מאוד אוהבת אותם, הפכתי לצינית ברגע
XXX: לא, לא..נו את יודעת..
נויה: לא. אני לא יודעת. ואם לא תסביר לי כנראה שלעולם לא אדע, משכתי אותו בלשוני, רואה אותו מתפתל מול עיני, מזיע, מסמיק.
XXX: אוף, כמה קשה את,
נויה: מאוד קשה, יותר ממה שנדמה לך
XXX: טוב אז ככה, רציתי לדעת אם יש לך מישהו כזה..את יודעת..
נויה: לא. אני לא יודעת, ושוב אני מסבירה לך שאם לא תגיד לי תישאר עם שאלות ללא תשובות ואני אשאר פה עם הקפה שלי.
XXX: אני רוצה לשאול..לדעת..את..את..
נויה: ראבאק מה אני??? הרמתי קצת את הקול
XXX: לוקח נשימה עמוקה..יש לך קשר...
נויה: כן, יש לי הרבה קשרים, בעיקר בנעליים ואם אתה חייב לדעת אז לפעמים גם בשיער..
XXX: בדס"מ!!!!!!!! ירה את המילה והתחיל לתנשף
נויה: ואיך הגעת לזה בדיוק, אם יורשה לי לשאול?
XXX: יש לך אזיקים על היד..
נויה: אה, זה?
XXX: כן זה!
נויה: ואם אני בקטע? ואולי אני סתם אוהבת אזיקים?
XXX: אני בקטע! חיוך ענק ולחיים אדומות
נויה: לבריאות מותק,
XXX: אז את בקטע או לא?
נויה: לך תדע...אבל האזיקים...זה סתם שעון שקניתי אתמול, חייכתי
לפני 18 שנים. 23 באוגוסט 2006 בשעה 15:50
אני נוהגת טוב! אפילו מצויין
אני גם יודעת שאני חייבת להרגיש את הכביש, להרגיש את הרכב. כביש ירושלים תל אביב לא עושה לי את זה אם אני לא על מהירות גבוהה
מעולם לא תפסה אותי משטרה (טפו טפו טפו)
אין לי דוחות
עברתי אין ספור השתלמויות נהיגה כאלו ואחרות
נהיגת חורף
נהיגת קיץ
שוליים
קירות
סלאלומים
על רכבי שטח
על ג'יפים ממוגני ירי (400 ק"ג ברזל על ג'יפ מאעפן)
על רכבים פרטיים
אז למה, ראבאק למה בחודש וחצי שתי תאונות?
לא מוגזם?
ועוד שתי תאונות שאני לא אשמה בהם
הראשונה (לפני חודש וחצי)מכות פח, שלושה נפגעים
ויום שלם באיכילוב
והיום שוב איזו אהבלה החליטה שהיא לא רואה טוב ונכנסה בי
הפעם זה נגמר רק במכות פח
מסתבר שכמה שתהיה נהג טוב, תמיד יהיה איזה אהבל שיצוץ משום מקום ויחרבן לך את היום ואת הרכב במקרה הטוב, במקרה הגרוע הוא יחרבן לך את החיים).
סעו בזהירות!
לפני 18 שנים. 22 באוגוסט 2006 בשעה 21:23
מועדון קרב חשוך,
הקהל מריע
מתאגרף ראשון מגיח מאחור לעבר הזירה
הקהל משתולל
המתאגרף מניף את ידיו והקהל שואג
עולה לזירה ומנתר, מוכן לקרב
מתאגרף שני מגיח מצד שני לעבר הזירה
הקהל מתפרע
גם הוא מניף את ידיו ומביט לעבר הקהל
כולם עומדים ומריעים
גם הוא כמו הראשון עולה לזירה ומנתר, מוכן לקרב
שקט
אין שופט
אין מאמנים שממתינים בפינות הבמה
רק קהל
רק קהל
מתקרבים אחד אל השני
עיניים נוצצות, בורקות, זועמות
אחד מהם חייב לנצח
הם ניהלו לא מעט קרבות בעבר
כל פעם מישהו מבניהם ניצח
הפעם הקרב היה שונה
הקרב האחרון
מי יזכה?
פנים אל מול פנים
הנחתה, אגרוף
הראש עף לצדדים
דם משפריץ לכל עבר
מכה בבטן
האחד נופל וקם מיד
השני מתקפל באחת הפינות
הקרב ממשיך
אגרופים, ועוד אגרופים
פנים,בטן, ידיים
נופלים וקמים
קמים ונופלים
דמעות בעיניים
רעל
מאזן כוחות, שנוותר?
אי אפשר הקרב חייב להיות מוכרע
מישהו חייב לנצח
מכה חזקה במפתח הלב
מבט קורע
הקהל משתתק,לחש קל מהיציעים
המתאגף נופל על ברכיו עיניו לא יורדות מעיניו של המתאגרף השני
דמעות
הכל חשוך
האזניים נאטמו
מבטו מתחנן, מבקש
יד מנסה להתרומם כאילו ביקשה "תציל אותי"
המתאגרף השני רק מביט בשקט
אין סיכוי
אין נשימה
חבטה חזקה על זירת האגרוף
המתאגרף מתמוטט
הקהל על הרגליים
המתאגף הוכרע!
עדיין חי, אך מת מבפנים!
העלבון וההשפלה שחש כאבו יותר מהמכה עצמה
לשם הוא לעולם לא יחזור...
לפני 18 שנים. 20 באוגוסט 2006 בשעה 16:46
מטפסים על ההר,
עוד בשלבים הראשונים ידענו כי הוא מאוד גבוה
מלא בנקיקים
מחוספס
ידענו כי נסבול מקשיי נשימה (הפרשי הגובה)
אבל ידענו כי אנחנו חייבים את זה לעצמנו
ידענו כי בהר המסויים הזה קיימים חלקים יפים
חלקים שיד אדם לא נגעה בהם
יחד התחלנו לטפס
פעם אתה מושך אותי
פעם אני אותך
לא מעט מכשולים עברנו בדרך
לפעמים שקלנו לחזור בחזרה
למטה, לקרקע בטוחה
לא וויתרנו
בשלב מסויים
אני נפלתי ואתה אחזת בי בכל הכח
בשלב אחר
אתה נפלת ואני זאת שאחזתי בכח
הטיפוס היה ארוך
לפעמים נדמה כי אין לו סוף
ואז..
באה המעידה
שלי
שלך
לא הצלחנו לאחוז
ניסינו כל כך ניסינו
ידיים מזיעות,
הלב דופק
צרחות אימה
"אל תוותר"
"אל תוותרי"
"אחוז בי "
"אחזי בי"
מבטים אחרונים מצטלבים
קולות נעלמים
מתרחקים
הנפילה מההר כואבת
גופנו נחבט, נשרט, מדמם
חושך
חושים מעורפלים
כבר לא רואים
בכי חרישי
שלי
שלך
שקט מסביב
רעש בפנים
כמעט והגענו
נשברנו
ויתרנו
נעלמנו..
לפני 18 שנים. 20 באוגוסט 2006 בשעה 10:56
בן זונה, כן אתה וגם אתה..
פעם כתבתי על "לקחת פרח ולתלוש לו את העלים, ממש כמו שהיינו קטנים,כן ולא כן ולא"
ואחרי מחשבות מרובות, ואחרי דילמות קשות ואחרי שסוף סוף הבנתי כי זה מה שאני רוצה
ואחרי שקיוויתי שסוף סוף הגענו לנחלה..
הזמנתי מקומות, הכנתי הפתעות כאלו ואחרות, כי ידעתי..ידעתי שלמרות שהוא לא יתן לי לוותר על החלום שלי, הוא רוצה ב"זה" בדיוק כמוני..
אז החלטתי להישאר..
לתמיד
לחכות
לוותר
לאהוב
ואז הבן זונה הזה וגם הזה הרסו את הכל, כן גם אני הרסתי בכך שאפשרתי לו להיכנס שוב לחיי
הרסתי, הרסנו את הדבר הכי יפה שהיה לי, לנו
אני שונאת אותך
אני שונאת אותו
אני שונאת אותי
בפעם המי יודע כמה בגללו הכל נהרס..ואני ברוב טיפשותי איפשרתי זאת. מטומטמת!!!!!!!!
בפעם המי יודע כמה הפסדתי את הדבר הכי יקר לי בעולם..אותך!
והפעם השארנו אדמה חרוכה,
סליחה
הלוואי ויכולתי לשנות את השבת האחרונה, להחזיר את הגלגל לאחור
קיבלתי מכה ישירה מתחת לחגורה והחזרתי אחת יותר חזקה
סליחה
לפני 18 שנים. 18 ביולי 2006 בשעה 19:44
הבחירה להיפרד הייתה מתוך שלמות,
להיפרד כי ידענו שמפה זה הופך קשה יותר,
אתה החבר הכי טוב שלי
אתה זה שמשלים אותי,
אני חלק ממך כשם שאתה חלק ממני
נראה כאילו זה תמיד יהיה כך
יודעת שהחברות בנינו לא תעלם
יודעת כי נמשיך להיפגש
רק שהסטטוס שלנו השתנה
יודעת שהלילה קשה לי בדיוק כמו שקשה לך
שנינו שונאים לישון לבד
נתגבר?
לרגע לא הפסקנו לאהוב, עדיין אוהבים
להיפרד מתוך שלמות,
מי אמר שזה קל יותר?
מי אמר שזה לא יכאב?
אוהבת אותך איש יקר שלי
אוהבת אותך כל כך איש הבלאנס שלי...
לפני 18 שנים. 29 ביוני 2006 בשעה 6:46
כל כך הרבה נשים סביבי הגדילו את החזה,
כבר שנים שאני גם חולמת על זה, אף פעם לא היה לי אומץ להודות
ושכבר סוף סוף אזרתי אומץ,
החלטתי לעשות סקר מעמיק בנושא
לשאול, להתעניין, לקרוא באינטרנט
ובעיקר לפגוש את המנתחים מספר 1 בארץ
מפגש ראשון עם דר' xxx:
יודעת שהסכום שאצטרך לשלם אצלו הוא בדיוק כמו סכום הכתובה שנתן לאישתו ביום חתונתו
יושבת מולו (נראה לא רע בכלל הדר' הזה..)
שיחה קלילה, לאחר מספר דקות מורידה חולצה
היפיוף, נוגע, ממשש (הוא לא יודע שחזה לא עושה לי את זה)
מודד עם סרגל
מתלבשת
תוצאות:
"אני לא מנתח אותך"!
מהההההההההההההההההההההההההה?
למהההה?
"הלוואי על כל אישה חזה כמו שלך", הוא אומר לי
הלו, רגע חכה שנייה. אני הולכת לשלם לך ממיטב כספי
זה לא ממש מעניין אותו, מתעקש
"אני לא מנתח אותך, תחזרי אחרי שתלדי אז אולי אני אחשוב על זה"
דמעות בעיניים, חוזרת בדיוק כמו שבאתי.
לא מוותרת,
קובעת עם עוד מנתח!
פגישה שנייה עם דר yyy:
יודעת שגם פה הולכת להוריד את כל החסכונות שלי.
שיחה קלילה
מורידה חולצה
ממשש, נוגע, מודד עם סרגל (פה כבר לא יכולתי להתאפק, אמרתי לו חזה לא עושה לי את זה)
מתלבשת,
תוצאות:
"אני לא מנתח אותך"
הלווווווווווווווווווווווווווווווווו, השתגעתם?
מה עכשיו?
"אין שום סיבה שבעולם שאני אנתח את החזה היפה שלך, הרבה בחורות היו רוצות חזה כמו שלך"
הפעם, אני ממש בוכה
"אחרי שתלדי, תבואי.. אולי אז נחשוב אם צריך" הוא אומר לי
בא לי לחנוק אותו
אני רוצה סיליקוןןןןןן!
אני רוצה סה"כ 150 -200 cc , מה בסה"כ ביקשתי????
וילה בקיסריה?
ג'יפ האמר?
לא!
בקשתי רק - ס י ל י ק ו ן!!!!!!!
שוב חזרתי בדיוק כמו שבאתי,
חלום הסיליקון נגוז לאט לאט..
מה בסה"כ בקשתי?
לפני 18 שנים. 22 ביוני 2006 בשעה 14:50
תמיד כשאתה בא/אפרת גוש
תמיד כשאתה בא
אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי
לא עוזר
כשאתה בא
אני שומרת מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת
ומה אסור שייאמר
תמיד כשאתה בא
אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות
כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לצפות
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל כבר לא אכפת לי
לא אכפת
כשאתה בא
אני כאילו מוכנה
לקום להיעלם
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לדמיין
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
לפני 18 שנים. 2 ביוני 2006 בשעה 16:45
למה ככה?