|
|
|
לפעמים אני מדמיינת איך אני מפרקת חלק חלק בגוף שלי
ומרכיבה מחדש,
איך שאני רוצה
משנה כיוונים
מחליפה בין חלקים
מה אכפת לי אם הכוס שלי יהיה במקום הישבן שלי?
ככה לפעמים אני מפרקת ומרכיבה
איך שאני רוצה
תחפור
תחפור
ככל שתחפור עמוק יותר
תמצא יותר
או שאולי אתה חופר במקום הלא נכון בכלל
ומה אתה חושב שתמצא?
תחפור
תחפור
ככל שתחפור עמוק יותר
יכאב יותר
או שאולי אהנה יותר
תחפור
תחפור
מה אתה מחפש בכלל?
בא לי להקיא,
בחרתי לעשות את זה פה, בבלוג שלי
קוראת פה כמה דברים שגורמים לי בעעעעעע אחד גדול
הלוואי והייתי יכולה לפרט, אבל אז הייתי עושה אווטינג
(ותודה ליוספוס שהראה שאפשר גם להקיא בבלוג שלך ולא לעשות זאת בפורומים או בבלוגים של אנשים אחרים)
להיות במגע עם הכאב
לא להתעלם ממנו
כי משם מגיעים הדברים הכי טובים
שם ההתמודדות היא הכי אמיתית,
הכי נקייה.
קראתי באחד הפורומים שרשור על אלימות
אלימות נגד נשים, אלימות נגד גברים
השימוש בכוח
גם אני במסגרת עבודתי השתמשתי לא מעט בכוח
לומר שאני שמחה על כך? לא!
אבל שלא במסגרת עבודתי חוויתי אלימות
ויש פה לא מעט אנשים שחוו אלימות והשתמשו באלימות כנגד האחר
(מקווה שלא הוצאתי שדים מהבקבוק)
ובעקבות השרשור הזה עולים לי שני שירים:
אלימות / יציאת חרום
אלימות מכוונת את התנועה
כל מה שהפריע הפך לשגרה
אתה שביקשת לעצור את הדם
רואה איך הכל מתאדה נעלם
והכל פתוח כמו סיסמא
והמלך הוא יפה
קופירייטר מניאק.. בן זונה
לוחץ עכשיו תקנה
אוו אל תתרחק
גם אם יבקשו ממך, לא
אל תתרחק
גם אם יבקשו ממך, לא
אל תתרחק
יד מלטפת פתאום מרביצה
לב שאוהב לא מוצא מנוחה
את שאהבת אותי עכשיו רחוקה
זמן חשכה עכשיו זמן בהלה
והכל פתוח כמו סיסמא...
אלפי ילדים מוכים / יציאת חרום
אלפי ילדים מוכים
שאין להם קול
נרקומנים עם עיניים מתות
על כל חלום ורוד יש אלף שחורים
זה מדהים
איך אנשים עוברים ולא רואים
עושים עצמם כאילו לא מרגישים
זוועות כל כך ברורות
שזה שקוף ועצוב.
אז בואי נסתכל, נתאדה, נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין
בואי נסתכל, נתאדה, נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין.
כמו שקט מדומה בבתי חולים
שקט מדומה בתוך הבתים
נשים מוכות בוכות חרש לתוך תוכן
כמובן...
שכל שליט עושה טרור בביתו
ויוצא לטפח גינה
אלפי בני זונות שצריך לעצור
כבר היום.
אז בואי נסתכל, נתאדה נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין
אז בואי נסתכל, נתאדה נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין.
אלפי ילדים מוכים
שאין להם קול
נרקומנים עם עיניים מתות
על כל חלום ורוד יש אלף סיוטים
ואימהות בוכות...
בוכות...
בוכות...
כמו שקט מדומה בבתי חולים
שקט מדומה בתוך הבתים
נשים מוכות בוכות חרש לתוך תוכן
כמובן...
שכל שליט עושה טרור בביתו
ויוצא לטפח גינה
אלפי בני זונות שצריך לעצור
כבר היום.
אז בואי נסתכל, נתאדה נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין
אז בואי נסתכל, נתאדה נתבונן
רגע נתעכב על מה יש ומה אין.
זה כאב
מאוד כאב..
ככה זה כשאומרים לך את האמת..
אבל אין כמו האמת!
מדברים עליך
משמע אתה קיים!!!!
אני מתגעגעת אליך
עוד לפני שהלכת התחלתי להתגעגע
בוא כבר...
או כמו שאני אומרת לך תמיד בקול מתפנק:
"מאמי, מתי תה' בא?"
אני צורחת אליך
מתגעגעת
חיכיתי לך כל היום, מעט לפני חצות הגעת
נרדמתי על הספה, מכורבלת בתוך השמיכה שלנו
יודעת שאתה נהנה להסתכל עלי כשאני ישנה
הבטתי עליך בחצי עין מנומנמת
ואתה..
אתה ירדת על הברכיים, דחפת את הראש שלך מתחת לשמיכה
הפשטת אותי
והתחלת ללקק
כפות רגליים
שוקיים
ירכיים
פנים ירכיים
עד שהגעת למקום שאתה כל כך אוהב
ושם התבייתת עליו כמו חיה המחכה לטרף
טעמת
וליקקת
ושאבת
וינקת
עד שגמרתי
ואז
מבלי לחכות יותר מדי
חדרת אלי
כמו שאתה יודע
כמו שאני אוהבת
כמה כייף להתעורר כך...
תודה על סופ"ש מדהים איתך...
