תמיד זה אני מולי

אני במצב ריקבון מתקדם 

מה שמדהים הוא שאני נראית זוהרת ונפלאה 

אבל אוי איזה כאוס מתרחש בתוכי 

הלוואי ויכולתי להאשים את המחזור אבל זה כבר הרבה לפני כן

אני מנסה לא להלקות את עצמי ומזכירה לי שאני מושקעת על מלא ועם כל כוחותיי, בבייגלה. וזה מאד מעייף. מאד. מעייף. 

חגיגות יום ההולדת שלה היו נפלאות 

היא הייתה הכי זורמת וצחקנית 

השתוללה ורקדה 

וזללה עוגה

היא קיבלה הרבה מתנות 

והחליפה שלושה אאוטפיטים

ובסוף התמונה הכי יפה היא זו שהיא רק עם בגד גוף, פרועה ומלוכלכת. 

וזה קטע 

כי אני חושבת שגם אני הכי יפה 

כשאני סתורת שיער, פרועה ומלוכלכת, ממין, מין בעיקר. 

הו בייגלה שלי 

הנה תמה לה מסורת מקרית 

אבל איזה כיף היה לשתף בלוג בדסמי בהתפתחות שלך 

אז בייגלולי שלי 

שכבר 

מוחאת כפיים, רוקדת ממש יפה ואף מזיזה את ראשה כמו רוקיסטית, היא מבינה הכל! וזה כל כך מקל על הכל. היא מביאה דברים כשאני מבקשת ממנה, ולגמרי יודעת שלא אוכלים את המטען של אימא!

היא הולכת בין הקירות ללא פחד, גם בין הספות, היא מנסה לטפס על כל דבר, היא יודעת לשבת ולקום לפי עוגה עוגה. 

היא ממש מתעניינת בחיות ובעצים והכי אוהבת את בובת פילוני שלה. היא יודעת להצביע על אף, פה, ראש. 

אנחנו כל יום קוראות ספרים ומטיילות והיא כל כך אוהבת את הבחוץ או כמו שהיא אומרת "טהההה" שזה טיול בשפה שלה. 

אבל עזבו הכל 

היא אומרת מיליםםםםםםםם

בובה 

פיל 

תות 

אימא 

מים 

וזה הדבר 

הכי 

הכי 

הכי 

חמוד בעולם 

הן בייגלה שלי 

או כמו שאדוני קורא לה 

עבאדי, כי היא כבר ילדה גדולה. 

אני כל כך, כך כך, כך כך אוהבת אותה שהלב שלי עומד להתפוצץ. 

*

תודה על הזכות לגדל אותך בת שלי. 

לאסוף את הצעצועים שלך לפני שבייגלה קמה 

כי הילדה השתלטה על הקולר שלך 

ניסיון החיים מלמד אותנו שרגשות הם עניין זמני וחולף. כמו עונות השנה כך גם אצלי יש שלכת, פריחה, לפעמים גשום. אני יודעת למה אני מרגישה ככה ועדיין לא מוצאת את הכוח לדחוף את עצמי קדימה והלאה. נכנסנו למצב שבו הכל קורה וכלום לא קורה.

כשאני כותבת "הכל" אני מתכוונת כמובן לבייגלה המרהיבה שהופכת לבוגרת מיום ליום ואני מרגישה כל כך מדהים עם זה, אני מתרגשת עד דמעות מההתפתחות שלה. 

וכשאני כותבת "כלום" לא קורה אני מתכוונת אלי ולמהלכי החיים. אין גן באופק מה שאומר שאין עבודה באופק, אין לי חיי לילה או חיי חברה, אלא אם לארח אצלי חבר או חברה לכוס תה ושכטה נחשב למשהו. זה נחשב. ותכלס אין לי שום כוחות למשהו אחר.

אני רוצה לחזור להתאמן ולא עושה את זה. אני רוצה לתת פוש על מציאת גן ולא עושה את זה. אני רוצה להכיר מישהו חדש ולא עושה את זה. 

אני מרגישה שאני פשוט מתקיימת, ולא ממש חיה. 

זה נשמע כפוי טובה לאור העובדה שיש לי הרבה על מה להודות, על בריאות טובה ועל שאני מגדלת ילדה שמחה חכמה ויפה

והנה היא בדיוק קמה ואין לי זמן להמשיך לרחם על עצמי.

ביי. 

הייתי כותבת פה על סדרות טובות שראיתי, הייתי ממש צרכנית כבדה של טלוויזיה. 

היום

אני מחכה לעונה 2 של מיני טף בלולי.

😉

בייגלה חגגה אמש יומולדת עברי 

שנה! 

בחיים שלכם לא פגשתם כזו תינוקת שמחה 

יש לה שמחת חיים מדבקת 

היא כל כך חכמה, והיא ממש אומרת מילים!! וחובבת בובות מושבעת. והיא רוקדת האוס וטראנס עם אימא ג'נט כל יום. 

בחרתי תורם חכם ושמח. זה היה לי חשוב, לדעת שהוא היה ילד שמח וחברותי. אני לא הייתי ילדה שמחה, כי נסיבות חיים ואנשים רעים, אבל היי, גדלתי להיות אישה שמחה, וגם שמחת החיים שלי היא מדבקת. 

היא עושה כל כך הרבה דברים חדשים שאני כבר בסחרור, והכל כל כך מלהיב אותה. 

וזהו די אני שומרת הכל לפוסט עצרו הכל בייגלה בת שנה. 

אני כבר כמה ימים רוצה לכתוב ולא מוצאת את הכוחות או את המילים. גם בייגלה נדבקה וחלתה בקורונה, הימים והלילות היו קשים מנשוא. נראה שהחלק הקשה מאחורינו אבל נשאר טעם מר של עצבות, חוסר שינה, לחץ בחזה. וחוסר תיאבון אמאלה איזה רזה אני. 

אתמול היה לי התקף חרדה. משהו מאד חריף, כזה שלא היה כבר הרבה מאד זמן. הפעם הרמתי טלפון ובכיתי לחברה וביקשתי רק שתהיה איתי על הקו.

דבר חדש קורה, אני מפחדת להיות לבד.

אני מרגישה שהקירות סוגרים עלי, וכשבייגלה ישנה עלי, כי זה מה שבייגלה צריכה, אני מרגישה משקל של עשר טון על החזה שלי. אנחנו יורדות לסיבוב בעגלה כל יום, בלי משחקים ובלי אנשים ועם מסיכה ועדיין, אני לא מרגישה יותר טוב. 

קיבלנו המון משלוחים טעימים וכל הזמן דואגים לנו מרחוק, ואימא שלי שהייתה פה עד אתמול חלתה גם היא. אז עכשיו אנחנו ממש לגמרי, לגמרי, לבד. 

זה ממש תיכף מאחורינו, אני יודעת ומרגישה ונאחזת בתקווה הזו. 

סגור לתגובות. 

להיות אימא יחידנית עם קורונה שתסמיניה כוללים פיצוצים בראש ברמה שלא הכרתי, חום, כאבי שרירים 

זה 

זין 

בתחת 

כמו כן 

נראה שאבד לי חוש ההומור 

ושמחת החיים 

וגם התיאבון 

אני זקוקה להרבה עידודים וחיבוקים מרחוק, תגידו לי שזה עובר צ'יק צ'ק, תגידו לי שהרע כבר מאחורי, תגידו לי שיש לי סיכוי להינצל. לא אכפת לי מעצמי, אכפת לי רק מבייגלה המתוקה שתהיה בטוב למרות שאני נעדרת - נוכחת. 

ותודה לידידי, אתה יודע מי אתה, על התמיכה המפתיעה מרחוק אבל קרוב. 💜

בינתיים אימא שלי כאן מחמש בבוקר, 

כי אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי. אני אוכלת את עצמי על זה כי היא עלולה להידבק אבל 

אין אהבה בעולם 

כמו אהבה של אימא. 

ויש לי הרבה מאד מזל בחיים שיש לי אותה. 

בא לי לנשום קצת ים. 

לא ביקשתי את זה 

לא חשבתי על זה 

זה לא עניין אותי 

ובכל זאת בתקופה האחרונה אנשים מהעבר יוצרים קשר. אחלה. לרובם סרבתי בנימוס רב. 

והנה הגיע הבחור מהפוסט למטה 

וזה לרגע אחד מרגיש טוב 

ואני אומרת לעצמי, יאללה, כמה דפיקות על הדלת עוד צריך? תפתחי את הדלת כבר. תאפשרי למשהו חדש לקרות.

והוא זה שיצר את הקשר 

והוא זה שהביע עניין אמיתי 

והוא זה שהציע להיפגש 

השיחות היו חביבות, יכולתי לדמיין אותנו יושבים על שכטה אצלי בבית, אבל משהו ישב לי ולא הרגיש בטוח עדיין. הוא מדבר על עצמו המון. הוא גם שואל ומתעניין בי אבל זה נראה שהוא לא מקשיב, או לא זוכר מה אמרתי וזה מכדרר אותי קצת. כדור קטן קטני. 

אתמול הייתה הפעם הראשונה שאני יזמתי ושלחתי לו הודעה, בשאר הפעמים זה היה הוא שיזם. 

ההודעה שלי נשארה ללא מענה מאתמול בצהריים. 

That's a nasty way to fade away. 

 וזה מדהים איך ברגע אחד

כל הביטחון שלי נעלם 

ומלא רגשי נחיתות צצים 

אולי הוא השתעמם ממני? אולי אני לא נראית לו טוב כמו לפני 12 שנים?

אני מזכירה לעצמי

שלא ביקשתי שום דבר מזה ומפסיקה לשאול למה זה קורה. 

שמה את זה בצד ומעבירה אותו לארכיון. 

הלאה. בלב קצת כבד, אבל הלאה. 

את ד' הכרתי במסיבת יום הולדת של חבר טוב. 

הגעתי לבר אחרי יום עבודה, כשהוא הגיע אני כבר הייתי שתויה. זו הייתה תקופה בה שתיתי המון קסטיל רוז', ככה רואים לבירה הזו? זה דוחה אותי היום, בכלל אלכוהול זה כבר ביג נו נו. 

תוך כמה רגעים מרגע שהגיע, הוא כבר ישב לידי. הרגשתי שאני רוצה להתנשק איתו באיזו סמטה. שזה חייב לקרות. משהו בכימיה שם טמטם אותי. 

חמש דקות אחר כך הוא הציע לי לבוא איתו לקיוסק. כשיצאנו הוא הצמיד אותי לקיר והתנשקנו עם כל הגוף, זה היה טוב וטעים. חזרנו להיפרד מהחברים ותוך רבע שעה כבר היינו אצלו על המיטה. הסברתי לו שאני ממש חייבת מקלחת כי חזרתי מהעבודה ולא נוח לי אבל זה לא ממש הזיז לו והוא טרף אותי.

היה טוב לזיון חד פעמי רווי תשוקה. בלכתי הוא ביקש לשמור על קשר וסרבתי בנימוס. 

הוא לא ויתר מהר כל כך, ודרך אותו חבר יומולדת משותף הוא יצר איתי קשר. 

הוקסמתי. 

איזה מלעונה.

וכך, אחת לכמה חודשים הגעתי אליו לזיון בינוני. אבל הנשיקות גאד דאמ. הן היו טובות מאד.

הקשר נותק כי זה מה שקורה עם קשרים כאלה שאין בהם תוכן. 

והנה, 12 שנים אחרי

זו ההודעה שקיבלתי ממנו בפייסבוק: 

עכשיו רק נותר לי לבדוק אם אני בכלל רוצה לנסות משהו שוב. כנראה שלא. אבל הוא חתיך רצח. אבל כנראה שלא. אבל הוא ממש חתיך. אה והוא גם אבא גרוש.

הו בייגלה שלי 

שמחת חיים מתפרצת

התלהבות מדבקת 

הקול הכי מתוק שאי פעם נברא 

שובבה וסקרנית 

טורנדו קטן שלי 

שאוהבת כל כך ילדים ותינוקות 

ואת האחיינים שלה במיוחד 

בייגלה המשוטטת הפושטקית 

לנשום אותה זה מחייה 

בייגלה שעוזבת ידיים ומחזיקה רגע לבד 

בייגלה שעוד שניה מתחילה ללכת 

מלטפת הפנים הכי מתוקה שיש 

יודעת לתקשר בדיוק מה היא צריכה ורוצה 

הו בייגלה שלי 

הלב שלי מתפוצץ מאושר. 

עוד חודש וטיפה נחגוג שנה! 

בזמן הזה לפני שנה קיבלתי עירוי ברזל 

וכמה ימים אחר כך, כבר אושפזתי בהריון בסיכון 

אני נזכרת כמה ליבי היה כבד וכמה דאגתי 

אפשר כמעט להריח את הזיכרון של חדר האשפוז ושל האוכל. אני מלאת הודיה לכל האנשים שפגשתי שם, זו הייתה חוויה מפחידה אבל הייתי בידיים הכי טובות. 

עברה שנה 

החיים השתנו מן הקצה אל הקצה

אני עוד לומדת 

💜