שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

❤️❤️

לפני 3 שנים. 16 במאי 2021 בשעה 4:03

שביל האורז.

 

אני נכנסת בדלת צועדת פנימה.

"מישהו הסכים לך לצעוד?" בעודך אומר לי זאת אני נופלת לברכיי, מקומי הראוי.

אתה תופס את פניי בחוזקה ושלוש סטירות מצלצלות מזעזעות אותי. על שלוש צעדים שעשיתי כשנכנסתי אלייך.

 

"מה את!?" אתה שואל.

"אני כלבה" אני עונה 

עיני מסתכלות על המכנס שלך. אני רואה איך הזין שלך עומד מתחת. אתה מתגרה בי. בודק אותי. מקרב אותי לזין שלך, אך אני הבטחתי להיות כלבה טובה. אני עומדת שם על ארבע. מתאפקת.

אתה תופס אותי בשיער ומושך אותי לכיוון הספה.

אתה מתיישב ואני לרגלייך.

אתה מביט בי. בוחן אותי. ממיס אותי.

שולח ידיים לחזה שלי ובעוצמה צובט את פטמותיי.

"אני אוהב את האודם שלך" אתה אומר לי.

"התאמתי ללבוש, אני יכולה להוריד את השמלה שתראה מה לבשתי לכבודך?" אני אומרת ואז משוויצה גם בציפורניים הוורודות שלי.

"אני יגיד לך מתי להוריד" אתה אומר ומתחיל להפשיל את שמלתיי.

לבשתי טופ בצבע וורוד מרושת.

"אני וורודה כמה חזרזונה" אני מתלוצצת.

אתה מחייך. אתה כבר מכיר אותי ומתעלם מהשטויות שלי.

פנייך משתנות והחיוך הופך לרציני.

 

סטירה.

ועוד אחת לצד השני.

אני כבר מרימה ידי להגן על הפנים שלי.

"מה חשבת לעצמך? שלא תשלמי על מה שעשית?"

אני מתגרה, הרבה. אוהבת להתלוצץ...

ואני משלמת על כך...בגדול...

אתה מורה לי להתרחק ממך. אני מדדה לי ארבע למקום שבו אתה מסמן לי לעמוד.

כובד משקלי מראה אותותיו על ברכיי.

אתה שופך אורז על הרצפה ומסמן לי איתו שביל אלייך.

בקצה השביל אתה עומד לך, חתיך, יפה כל כך, כמעט שלי אבל עוד לא.

אתה מסמן לי להתקרב.

אני עושה צעד אחד, האורז ננעץ בברכי.

עוד צעד ואני מרגישה כמו שיניים קטנות ננעצות בי.

השילוב של הרצפה הקרה והקשה, משקל גופי והאורז...גורמים לי לכאב מציק ומייגע.

אני ממשיכה, נושכת שפתיים ומצליחה להגיע אלייך.

מריחה אותך, מריחה את הזין שלי, קרוב כל כך.

"את רוצה את הזין הזה נכון?" אתה שואל.

אני מהנהנת בהסכמה.

"את יכולה להוריד לי את המכנס והתחתון, אבל בלי ידיים" אתה מאשר שלי...

האורז עוד נעוץ בברכי אך איני מרגישה כבר את הכאב.

 

שמה ידי מאחורי הגב ובאיטיות אני מתחילה להפשיט אותך עם שיני, מפחדת לא להכאיב לך.

לרגע אני מועדת ומניחה ידי על הרצפה.

אתה חשבת שנעזרתי בידי בכדי להוריד.

 

"אני הסכמתי לך להשתמש בידיים זונה!?"

 

סטירה מצלצלת.

ממשיכה להפשיט אותך עם פי, לאט לאט הזין שלך מבצבץ לו.

 

כשהם מגיעים עם פי לרצפה אני בחינה ברגלייך ומיד מלקקת אותם.

 

אתה מרים את פניי לכיוון הזין שלך. הוא כל כך יפה. כל כך חזק. 

אני נשארת מאופקת.

מבקשת ללקק אך אתה מסרב ורק מקרב אותו לפה שלי.

הגוף שלי זועק להכניס אותו, אך המוח עוצר. אני רוצה להיות לך כלבה טובה וממושמעת.

 

וככה אתה משחק בי, מתגרה בי עד שאני מקבלת אישור ללקק אותו.

 

אתה מצמיד אותי לקיר מזיין לי את הפה עד שלא נותר לי אוויר לנשום.

אתה מרים את כפות רגלייך מסמן לי לנקות אותם מהאורז שנדבק אליהן וכך אני עושה.

 

אתה עובר לספה ואני מנסה להדביק את הקצב אלייך.

מתחילה להרגיש באפיסת כוחות.

 

שוב מבטים משתלבים.

"את כזאת זונה מטונפת" אתה אומר לי.

סטירה ועוד אחת ואז עוד אחת.

חזקות, כאלו שמעיפות את פניי קיבינימאט.

בכל סטירה אני עוצרת שמה יד על הלחי, מעכלת את הכאב.

יריקה ואז סטירה נוספת.

וכשזו הגיעה, לא עמדתי בזה יותר.

השפלתי מבט בכדי שלא תראה את הדמעות.

 

שקט.

אני תוהה לעצמי אם אתה שם לב, מנסה לעצור את עצמי.

ליטוף.

"היית זונה טובה" אתה אומר ונותן לי להתרפק בבכי על הרגל שלך.

מצמיד את ראשי לזין שלך, נותן לי לטעום אותו, אתה כבר יודע שזה מה שמרגיע אותי.

אתה יודע כבר למה הכלבה שלך זקוקה.

לזין שלך.❤️

לפני 3 שנים. 15 במאי 2021 בשעה 17:26

 

"מחר את מגיעה לצימר לפניי, מחכה לי ערומה רק עם נעלי עקב על המיטה, על ארבע, עיניים קשורות"

אוייי כמה שחיכיתי לאיזה משימה ממך, מתה על זה. אוהבת לרצות אותך ולא סתם לרצות. לרצות על הצד הטוב ביותר.

עושה את הנסיעה אלייך ומתכננת להגיע כמה דקות לפני על מנת לבצע את המשימה.

הוויז מראה שהייתה תאונה ויש עיכוב.

אני במצב כוננת, דואגת שלא אספיק.

דואגת שאם אספיק בעל הצימר יכנס ויראה אותי כך.

הלב שלי על 200, מעצם המפגש, עצם המשימה, עצם האיחור, החשש...

אבל אני לא מוותרת, עברתי את הפקק, ואני נוסעת את כל הדרך בנתיב השמאלי. רוצה להספיק. רוצה לרצות רוצה אותך.

נוסעת מהר בשביל להספיק.

מגיעה כמה דקות לפני הזמן. מרוצה מעצמי.

הלב דופק חזק.

שולחת לך הודעה שהגעתי ואני מתארגנת.

מניחה את הטלפון בצד, מתפשטת, שמה קולר, קושרת עיניים עומדת על ארבע במיטה.

מחכה. מחכה לך.

הכל שקט. שומעת את הנשימות שלי. שומעת רחשים מבחוץ אני מנסה להיות קשובה לכל צליל מנסה להבין אם זה אתה.

מפחדת להבהל.

הזמן עוצר מלכת. חסרת אונים. הידיים כואבת לי. משנה להן את התנוחה פעם מניחה אותם על כף היד. פעם מניחה אותם באגרופים.

אבל לא מעיזה להניח את הראש על המיטה.

על ארבע, כמו כלבה.

נהיה לי קריר ונהיה לי עור ברווז.

הגוף מתחיל לרעוד. מהקור? מההתרגשות?

מתפתה להציץ בשעון להבין כמה זמן עבר. אבל מסלקת את המחשבה הזו במהירות.

רוצה לבצע את המשימה בשלמות.

שומעת את הדלת נפתחת.

"זה אתה?" אני שואלת.

דממה.

שומעת את הצעדים שלך, שומעת שאתה מניח את התיק.

"מה השעה?" אני סקרנית לדעת כמה זמן אני מחכה כך.

דממה.

לפתע, יד עדינה וחמימה מלטפת לי את הישבן...

ומשם היד מגששת ובודקת עד כמה אני רטובה.

"למה אתה לא עונה לי?" אני שואלת וחוששת להיות מופתעת ממשהו שיצליף בי ללא הכנה מוקדמת.

דממה.

אתה פותח לי את הרגליים ובלי מילים חודר אליי.

אני מתמסרת אלייך. זו הפנטזיה שלי, שתזיין אותי ישר. בלי משחקים.

נהנת מהתחושה. ואתה יוצא. לא נותן לי להנות.

אתה משחק איתי. ומשפשף את קצה הזין שלך בי. אני מנסה עם הישבן לכוון אותו לתוכי. אך לא מצליחה. אני מתחרפנת מזה. אתה משגע אותי ככה. נותן לי רק לטעום ועוצר.

 "אני רוצה אותך בתוכי"

ובעודי מסיימת את במשפט. אני מקבלת הצלפה חזקה. 

השוט שבידך ארוך אז אני מקבלת את ההצלפות בגב ולא בישבן.

אך אני לא מרגישה את הכאב של ההצלפות, אני רק מרגישה את הזין היפה שלך מתככך בי.

מרגישה כמה כואב לי שהוא לא בתוכי.

אתה תופס אותי בראש מנסה לכוון אותי. אני לא מצליחה להבין מה אתה רוצה, הרי אני לא רואה את פנייך, אז אתה בחוזקה מושך את הראש שלי לכיוון הזין שלך.

אני מופתעת. לא יודעת אם מותר לי למצוץ לך. 

"אני באמת יכולה?" אני שואלת.

"כן, זונה"

סוף סוף שומעת את הקול שלך וסוף סוף אני יכולה למצוץ לך.הוא בפה שלי. אני מתענגת עליו. מתענגת על התחושה שקיבלתי אותו כל כך מהר. בלי להלחם. 

הזין שלך. הזין שלך שלי.

"אני יכולה להסתכל עלייך?" אני שואלת.

אתה מסיר לי את כיסוי העיניים. אני מרימה את הראש.

אני לא יכולה לתאר את העוצמה שהייתה כשהעיניים שלנו נפגשו.

הלב שלי החסיר פעימה. המבט שלך היה כל כך גברי, כל כך חזק.

מבט כזה שממיס אותי, מבט שהופך אותי לשלך, טוטאלית. מבט שגורם לי להרגיש שאני מסוגלת להכל עבורך.

"תעלי למיטה על הגב" אתה מורה לי ואני מבצעת.

אתה עולה מעליי מניח את הזין שלך בין החזה שלי. מסתכל בי. 

"אני הולך להשתמש בך" אתה אומר לי.

ואני בתוכי רוצה לזעוק לך אני שלךךךךךך.

"תפתחי את הפה זונה"

אני פותחת ואתה יורק בפניי ומתחיל לזיין לי את הפה.

הוא עמוק בגרון שלי. אך אני לא מצליחה להשאיר אותו כל כך עמוק לזמן ארוך. אני לא מוצצת מדופלמת. וגרון עמוק אני לא מצליחה. לא משנה כמה שאני מנסה.

התחושה שאין לי אוויר. הריפלוקס. גורמים לי בכל פעם להוציא אותך ממני.

אני מתנצלת על כך שאני לא מצליחה ואתה מעביר אותי לתנוחה שבא קל לי יותר. שבא אני יכולה לשלוט בנשימות שלי וכך להישאר עם הזין שלך בפה שלי לאורך זמן.

שנינו על הצד אחד מול השניה. הזין שלך בפה שלי ואני מוצצת אותו. היד שלי אוחזת בחזה שלך. היד שלך על הראש שלי.

וככה אתה גומר איש שלי...בפה שלי...על הפנים שלי.

אני מלקקת את השאריות ונשארת כך ממשיכה ללקק ולנשק אותו בעדינות.

את הזין שלך. הזין שאני כל כך אוהבת.

ואני שומעת אותך "אוחחח".

שומעת אותך מתענג... מתענג מהזונה שלך.

לפני 3 שנים. 14 במאי 2021 בשעה 18:19

 

חזירה שרוצה ממך עוד ועוד.

חרמנית ללא תקנה. לא מאופקת כשזה מדובר בך...פשוט חזירה.

 

אני נכנסת לבית שלך ומיד קולטת את המבט העויין.

אני יודעת שאני הולכת לשלם על זה שהייתי חזירה. 

"אפשר חיבוק?" אני שואלת, לא יכולה למולך. אני פשוט נמסה.

מנסה להתקרב לחבק ואתה מתרחק. 

"למה את לא על הברכיים??" אתה אומר לי בתקיפות.

מסיתה את הפנים חושבת שהולכת להגיע סטירה. אך זו לא באה.

"לא אמרת..."

ומיד יורדת לתנוחה הנכונה שלי. אתה עונד עליי את הקולר.

אנחנו צועדים לכיוון המטבח. אני מתהלכת על הרצפה כמו כלבה ואתה מושך אותי עם הרצועה. הבעלים שלי.

אתה מכין לך קפה.

מבינה שאני עומדת להפוך לשולחנך. לשרת אותך.

אתה הולך מהר לכיוון הספה. אני מנסה להדביק את הקצב. כמו כלבה. מיד מתחיל לו כאב בברכיים.

"הכנתי לך עוגיות" אני אומרת וחושבת לעצמי שאם אני כבר שולחן אז עד הסוף. שולחן לקפה ומאפה😊☝️.

אתה מבקש ממני לפתוח לך את הקופסא ואתה לוקח לך עוגיה וכמה שוקולדים.

 

עוד בעודך אומר לי להפוך לשולחן אני כבר מתייצבת. גב ישר. ראש מורכן. זה לא קל לי לעמוד ככה יציבה. משקל הגוף שלי מראה אותותיו על ברכיי. 

מרגישה את הכוס קפה החם מונח על גבי.

בראש מריצה מנטרה "להישאר ישרה, להישאר ישרה"

לפתע נופלת חתיכה מהעוגיה. אני לא עושה כלום. מסתכלת עליה. חושבת לעצמי. אני צריכה לאכול את זה?

"אופס, נפלה לי לרצפה חתיכה...תנקי..." אתה אומר.

מתכופפת לאט לאט, אוכלת אותה מהרצפה גם את הפירורים שהיא הותירה.

כמו חזירה. מלקקת את הרצפה. 

אתה מסיים ומנקה את הפירורים שעל ידיך לרצפה. אני בלי משקפיים אז אני צריכה ממש להתכופף על מנת לראות כל פיסה.

מלקקת הכל. מבריקה. לפחות מה שראיתי.

אתה מסמן לי עם האצבע איפה ישנם עוד ואני מנקה.

היד שלך מלוכלכת בשוקולד וגם אותה אני מנקה, עם הלשון, אצבע אצבע. לא מותירה עליהם ליכלוך אחד.

"ועכשיו אני צריך לעבוד" אתה ניגש לקחת את הלפטופ. מתיישב פותח את רגלייך מסמן לי לשים את הראש בינהם.

מיישרת את גבי עליו אתה מניח את המחשב.

מריחה את הזין שלך מתחת למכנס. נשארת מאופקת. רק מריחה. זה קרוב אליי כל כך...

אני ממש משתגעת, גם אין לי כל כך אוויר. אני מתנשפת. מרגישה שאפילו קצת משתגעת מהאיפוק.

"מה את נושמת ככה??, תהיי בשקט אני מנסה לעבוד"

אני מנסה לייצב את הנשימה. שומעת אותך מקליד, עונה למיילים.

אתה שם לב שאני מנסה להתאפק אז בשביל להתגרות בי אתה פותח את המכנס... ומוציא אותו לפניי.

ואז אני כבר לא יכולה יותר. החזירה שבי יוצאת. כמה אפשר להתאפק? כמה אפשר להיות מול הדבר שאת הכי רוצה בלי לקחת אותו??

מוצאת את עצמי שהוא בפה שלי, אני שואבת אותו, מלקקת אותו מתענגת עליו...בחזירות..

ואתה ממשיך לענות למיילים.

אבל לי לא איכפת... אני עכשיו חזירה רגועה, חזירה עסוקה, עסוקה בזין היפה שלך...

ורק התחלנו את הבוקר...

לפני 3 שנים. 14 במאי 2021 בשעה 7:46

 

"כמה פעמים גמרת בלי רשותי?" אתה שואל אותי.

אני על הרצפה, הברכיים כואבות לי.

שורפות לי ממה שעבר עליי עד עכשיו. מתחילה להרגיש באפיסת כוחות אבל אני לא מתארת לי מה הולך להגיע... 

- "אני לא זוכרת" אני עונה.

- "היית חצופה ואת גם לא זוכרת? איזה זונה את?"

- "זונה מסריחה"

סטירה מצלצלת לפנים

-"איזה מספר את?"

-" אני זונה מספר 31"

-"יפה! ועכשיו את תאמרי לי 31 פעמים איזה זונה את...במילים שונות"

אתה מסמן לי להניח ראש על הרגל שלך, אני רואה איך אתה לוקח את כף העץ מרים אותה לכיוון ישבני, ואתה שואל "איזה זונה את?"

-"זונה מסריחה"

הצלפה חזקה לישבן.

-" יפה זה אחד...איזה זונה את?"

ידך מתרוממת בשנית 

-"זונה חזירה"

הצלפה נוספת ואיתה הספירה.

-זונה מטונפת"

הצלפה וספירה.

הכאב משתק. והקור הופך אותו לצורם.

הראש מנסה לחשוב על מילים...הגוף מנסה לספוג את הכאב בגבורה. הדמעות זולגות אבל אני ממשיכה.

-"זונה שמנה"

הצלפה.

-"זונה רטובה" 

הצלפה ענקית חותכת לי את העור.

-" לא טוב...זה לא מספיק משפיל."

וגם על הלא משפילות אני מקבלת הצלפות...

אני עוצרת. זקוקה להפוגה.

אתה מניח את ראשי על הרגל השניה שלך.

-"זונה מלוכלת"

-"זונה מזדיינת"

-"זונה בוגדת"

אני יורה את המילים ממני בקצב, לא מבינה איך בכלל אני מצליחה לחשוב.

והספירה ממשיכה. זה מרגיש כמו נצח.

אתה פתאום עוצר.

"תראי מה עשית?"

אני מרימה את הראש, הכף נשברה.

אני רואה איך היא הפכה למחודדת ואני מפחדת לקבל איתה ככה הצלפה.

"זה יפצע אותי ככה" אני אומרת.

אני רואה אותך מביט בכף השבורה בוחן אותה עד כמה היא מסוכנת. 

אתה מניח אותה בצד ומוציא את החגורה.

פאקקק אני יודעת שזה הרבה יותר כואב....

"אני מאוד אהבתי את הכף הזאת"

הצלפה עם החגורה.

הגוף השתתק. אלוהים הכאב. אני לא יכולה לתאר אותו אפילו.

- " איזה זונה אתתתת!?!"

" זונה של סודנים"

הצלפה.

"זונה של ערבים"

הצלפה.

אני כבר לא מצליחה לעקוב ואני לא מבינה באיזה מספר אני אבל שומעת שאתה ממשיך לספור.

"זונה שרמוטה"

"זונה מריירת"

ואתה מגיע למספר 30.

"ועכשיו זונה...מספר 31...תחשבי טוב..."

הראש שלי מונח עלייך, מנסה לחשוב. לא עולה לי כלום.

מקבלת כמה הצלפות ברצף על השקט שלי...

"הזונה שתעשה הכל בשביל לקבל את הזין שלך"

הצלפה מפלצתית מפלחת את העור שלי...

ואתה סופר...

"מספר 31"

אני מורידה את ראשי לרצפה, לרגלייך. בוכה בשקט. באפיסת כוחות ואתה מלטף אותי מרים אותי לכיוון הזין שלך...

הפרס שלי, על הגבורה שלי.

לפני 3 שנים. 13 במאי 2021 בשעה 2:39

 

מזהירה מראש שהפוסט לא בסדמי בעליל!

 

אני אוהבת לצחוק, תמיד אהבתי.

אוהבת שמצחיקים אותי.

אוהבת להצחיק.

החיוך הוא חלק ממני, לאן שלא אלך...

 

אני ואתה צוחקים הרבה. 

בין לבין, באמצע, בהתכתבויות.

אולי אני לפעמים קצת ילדותית. אבל כזו אני עם ניגודים. מצד אחד האוזן הקשבת, אשת השיחה, המייעצת ומצד שני השטותניקית, הילדותית והמתגרה...

אתה זורם איתי ואני מתה על זה.

 

כל היום שרצנו יחד במיטה... מזדיינים, מדברים, אוכלים, צוחקים...

 

אני ואתה באמצע זיון סוער, אני רוכבת מעלייך...

שעון היד שלך מצפצף, אתה מסתכל בו ואומר לי בחיוך "מד הצעדים מסמן לי שעברתי את היעד היומי שלי בכמות הצעדים"

 

שנינו נקרעים מצחוק אתה עדיין בתוכי...

מעניין אם מד הצעדים באמת יודע איזה ספורט באמת עשית היום...

 

וחוזרים בחזרה לעיניינים...

לפני 3 שנים. 11 במאי 2021 בשעה 16:03

 

אנחנו שוכבים לנו במיטה, מפטפטים, מתלטפים.

אני מסתכלת עלייך מדבר, אוהבת לשמוע אותך, את החוויות שלך, אוהבת להסתכל עלייך...זה מחרמן אותי...אני מתחילה לגעת בזין שלך ומבקשת את אישורך לגעת בעצמי.. 

אוח זה כל נעים, לרגע אני מרגישה שאין אף אחד ואני מתענגת לי לבדי...ואז מרגישה את המבט שלך...אני מתביישת ומפסיקה...

"את זונה כמו כל הזונות שהיו לי...את לא מיוחדת" אתה אומר לי.

אני מחייכת לי ועונה לך.

"אני זונה מספר 31"

אתה יודע עם כמה נשים היית ואפילו שיתפת אותי בחלק מהחוויות שלך איתן. אני אוהבת לשמוע את הסיפורים שלך. אני בולעת אותם בשקיקה, ככה אני לומדת אותך. לומדת על העולם המקביל. 

אתה סופר אותן..לא ממקום של אגו וגאווה. אלא על מנת לשמר את הזכרון, זכרון של החוויה, של הריגוש. פעם אמרת לי שכל אחת הייתה מיוחדת.

אהבתי שאמרת את זה. אין בך זילזול, להפך. אתה מוכיר אותן ושומר לך את הזכרונות הטובים.

אני הזונה היחידה איתה הרגשת נוח לשתף...אולי כי לא קנאית מטבעי...מישהי אחרת בוודאי הייתה מתפלצת לשמוע את החוויות שעברת...

 

אני ממשיכה ללטף את הזין שלך, הוא מתחיל לעמוד לאט לאט.

פחחח..זונה כמו הזונות? אני אראה לך מזה זונה כמו כל הזונות, אני חושבת לעצמי...

 

- "איזה זונה עושה נסיעה כזו ארוכה כל פעם בשביל לראות אותך?"

- "זונה מספר 31"

-"איזה זונה מפנקת אותך במאכלים טעימים בצימר?"

-"זונה מספר 31"

-"איזה זונה סגדה ככה לזין שלך?"

- "זונה מספר 31"

-"אם אני כזו זונה כמו כל הזונות אז מגיע לי 31 הצלפות לא?" אני מתגרה בכוונה...

 

אתה למולי...מתחילה למצוץ לך..וסופרת את ההצלפות...סופרת אחת אחת כשהזין שלך בפה שלי...

1...2..3.. וכך הלאה...סופגת את הכאב...עד 31...(אחר כך הבנתי שהתבלבלתי וחזרתי בחלק מהפעמים אחורה בספירה. כנראה מעוצמת מהכאב...)...

אבל זונה מספר 31 רוצה נקמה. זונה מספר 31 לא קיבלה את שלה...

אני עולה עלייך ומתחילה להנות מהזין שלך בתוכי. רוקדת עליו, מתענגת ממנו, גומרת פעמיים בלי לבקש...קמה ממך...

"עכשיו זונה מספר 31 לא מתכוונת שתגמור גם..."

אתה מחייך את החיוך הזה שלך...

ועולה עליי..מזיין לי את הפנים, הצוואר, החזה, הפה... אני הופכת לכלי. כלי לשימושך. אתה חזק, משתפשף עליי. מכאיב לי. אני כלי הסיפוק שלך. אני כלום. אני שרועה על המיטה ואתה משתמש בי...

אתה גומר לי על הפנים, על העיניים...

אני לא פותחת אותם מפחדת שישרוף לי...

"עכשיו זונה...תשבי על הברכיים על השטיח, ככה מסומנת"

ואני יורדת על ברכיי, עירומה, מסומנת, כאובה ומסופקת...

זונה מספר 31 על השטיח שלריצפת המיטה בצימר הקר...חמה מבפנים...

לפני 3 שנים. 10 במאי 2021 בשעה 17:41

מה איתו?

אני רק כלי?

כלי להגשמת הפנטזיות?

חפץ?

שמותר לעשות בו הכל?

בכל מחיר?

ללא הבחנה?

ללא חמלה?

 

הלב שלי שייך לך...עד כדי כך ..

עד כדי שאני מרשה לך לשבור לי את הלב...

מרשה לרסק אותו, למעוך אותו, לדרוך עליו...

ככה הלב שלי שלך❤️

לפני 3 שנים. 9 במאי 2021 בשעה 16:53

נרות זה דבר רומנטי. גם בסשן מסתבר.

אני אוהבת נרות. אני אוהבת סשן עם נרות.

(שונאת את המילה סשן...אבל אין לי מילה אחרת להשתמש בה...)

ידעתי שיהיו נרות כשניפגש.

גם חגיגות מאוחרות של היומולדת שלי, גם חגיגות חנוכה באיחור וגם ידעתי שתרצה לתת לי משהו שאני אוהבת. נרות.

אני על המיטה על ארבע. מחכה.

אתה מתארגן לך עם הנרות, אני מתאפקת לא להציץ. קשה לי נורא. הסקרנות אוכלת אותי. הורגת אותי.

הכל שקט מסביב, שומעת אותך מתעסק.

קשה לי לחכות, אני חסרת סבלנות.

וכיאה לכלבה לא מאופקת אני מציצה מידי פעם.

רואה אותך עירום, חתיך, גברי. רואה איך אתה מדליק את הנרות הצבעוניים ומעמיד אותם כדי שיהיו מוכנים.

ואני נדלקת בתוכי.

כל שניה של ציפייה ושל המתנה מגבירים אצלי את הרטיבות.

"היום אני אצייר עלייך"

אני שותקת, מראה איפוק.

הראש צועק מפנים " תצייייייר עלייייייי כברררררר, תיגעעעעע בי כבר".

 

יש לי הרגשה שאתה שם לב שאני מתאפקת שאתה שם לב שאני משתוקקת ואתה עושה לאט בכוונה.

 

אתה חודר אליי באיטיות. מתה על החדירה הראשונית. כזו חלקה מרמת הרטיבות שלי.

אין כמו התחושה הזו.

אתה מתחיל לזיין אותי לאט, גופי מתמסר אלייך.

אתה מתחיל לטפטף. לאט. מגבוה. מרגישה את טיפות השעווה שורפות ומתגלצות להן על הגוף.

שורף...

אתה עדיין בתוכי, מזיין אותי לאט ושורף אותי. שורף אותי בנשמה.

אני מתענגת מהתחושה הזו, עוצמת עיניים, נושכת שפתיים....

אתה מקרב את הנר, מטפטף. זה שורף יותר.

וככל שזה קרוב השעווה נשארת לה רותחת על הגוף זמן רב יותר.

אתה מתחיל לרדת לאיזורים רגישים יותר.

אתה איטי ,מטפטף לאט לאט וזה מטריף יותר, שורף יותר.

הכל שקט מסביבנו, אפילו אני...גונחת לי בשקט ובהנאה.

נעה לי בעדינות על הזין האלוהיי שלך.

לא רוצה שהרגע הזה יגמר, רוצה לנצור אותו בתוכי, בגופי, בנשמתי....

"תסתובבי אליי"

אני מסתובבת ולמולי הזין שלך.

מיד מכניסה אותו לפי.

כלבה לא מאופקת אמרנו לא?

"אני הסכמתי לך?"

אני לא עונה. אבל מוציאה אותו מהפה. 

אני לא יכולה שהוא מולי, חייבת לגעת, חייבת לנשק, חייבת ללקק.

אז אני משאירה את השפתיים עליו.

כל הזמן הזה אתה ממשיך עם הנרות.

בכל טיפת שעווה שנופלת עלי השפתיים שלי מתרחקות ממך. תחושת השריפה הזו על הגוף גורמת לי לקפוא. זה לא נשלט. 

וכשהשריפה מפסיקה הפה שלי חוזר ישר אלייך.

 

וככה אני ואתה הלוך ושוב, בריקוד האש.

 

שפתיים נוגעות. טיפת שעווה. שריפה. מתרחקת. סופגת את הכאב. סופגת את התחושה. השריפה עוברת בהדרגה. אני חוזרת להניח עלייך את השפתיים.

תחושה ממכרת.

 

- "תתרוממי"

- "מה? על החזה?" אני אומרת בחשש.

- "כן כלבה"

- " אני יכולה לבחור את הנר האדום?"

 

אתה מרים את הנר האדום. עיני מתרוממות מסתכלות עליו.

אני רואה את טיפת השעווה מתחילה לנזול מהנר. רואה אותה נופלת.

עוקבת אחריה עד שהיא נופלת עליי.

מרגישה אותה שורפת לי את החזה, מתחילה לנזול. שריפה שמתקררת לאט לאט.

 

באותם רגעים אני מרגישה מאורת. הכי מוארת.

לפני 3 שנים. 8 במאי 2021 בשעה 17:19

בצימר הקבוע שלנו יש כמה עצי הדר. עץ קלמטינות, עץ תפוזים ועץ אשכוליות.

 

הבגדים כבר מזמן ירדו ממני, אני בוערת בתוכי. מחכה למוצא פיך.

הרי למה באתי? לשרת אותך. לשעשע אותך.

כלבת שעשועים אני...

- " תצאי לבחוץ ותביאי לי אשכולית. אבל תשימי את הג'קט"

- "אתה בטוח?" אני מתפלאת. לא מבינה למה קיבלתי הקלה.

- " יש מצלמה"

אתה שומר עליי. שנינו נשואים. אני אוהבת את זה. אוהבת שאתה לא מאבד את האחריות שלך כלפיי. איתך אני בקלות מאבדת את הראש.

 

שמה עליי את הג'קט. הריגוש עולה בי. מין אדרנלין כזה שמתחיל לחמם את הגוף מהרגליים ועולה למעלה. אני מוציאה את הראש. מציצה. בכל זאת חצי ערומה. טוסיק בחוץ. ציץ מבצבץ. השטח נקי. יוצאת יחפה מהדלת.

מתחילה לדלג לי לכיוון העץ.

מרגישה כמו חיה במצוד. חדה,מהירה.

לא חושבת על כלום. רק על המשימה.

 

רואה אשכוליות שנפלו לרצפה.

לא לוקחת אותם. רוצה להתאמץ. רוצה שתתגאה. 

עומדת מול העץ, בוחנת. מחפשת את ההכי מאתגרת.

אני רוצה את זו ההכי גבוה שאני רואה. זו שהכי קשה להגיע אליה. עומדת על קצות האצבעות. נמתחת כמו איזה בלרינה. מושכת ענף. העלים והענפים שורטים אותי. קוטפת אותה.

הצלחתי. מחייכת לעצמי ואני כבר חסרת סבלנות לראות את תגובתך.

מסתובבת בשביל לראות את החיוך הממזרי הזה שלך.

אתה לא שם. אתהההה לא שם. 

מרגישה מטופשת. הרי זה היה עבורך. 

שמה ריצה מהירה, נכנסת לצימר.

אתה יושב על המיטה. ממתין.

הגוף שלי עוד מתרגש ומלא באדרנלין אך גם קצת מאוכזב.

 

אני יורדת על ברכיי תופסת את האשכולית בשיניים. טעם כזה חמוץ לא הרגשתי מעולם.

אני הולכת על ארבע ומגישה לך את האשכולית לידיים. הטעם החמוץ נשאר בפה.

 

ואז בהתרגשות אני אומרת

" אני הצלחתי, הבאתי לך את זו ההכי גבוה. התאמצתי. לא הרמתי מאלו שהיו ברצפה.

אבל אתה לא ראית. אתה לא הסתכלת"

 

אתה מסתכל עליי. באותו הרגע אני לא בטוחה שאתה מבין מה זה עבורי לעשות דברים כאלו. לא בטוחה שאתה מבין עד כמה חשוב לי שתהיה גאה בי על כך.

אתה מלטף לי את הפנים.

"אני סומך עלייך שהיית כלבה טובה"

 

אוחחחח שאתה מרושע.

לפני 3 שנים. 7 במאי 2021 בשעה 12:55

הפכת אותי באמת לכזו, הפכת אותי לזנזונת הקטנה שלך.

אם אספר, אף אחד לא יאמין שזה מה שאני.

אישה של בית, ילדים, משפחה, וועדי הורים, מטבח, ניקיונות, אישה טובה, ילדה טובה.

איתך אני הופכת לאחרת, הופכת להיות אני האמיתית, הייעוד שלי... כלי בידייך!

אתה אוהב את זה וזה גורם לי להיות יותר זונה, יותר כלבה, יותר שלך....

הרגשת הביטחון איתך היא עצומה וזה מה שמאפשר לי להיות כך איתך, רק איתך.

אף אחד לא ראה אותי עוד כך, מתמסרת, נשלטת, כנועה, מתכלבת. רק אתה.

אני אוהבת שאתה אומר לי " כמה שאת זונה, כל הזמן חושבת על הזין שלי ורוצה אותו".

ואני יודעת שאני אצטרך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי על מנת לזכות בזין שלך. בזין היפה שלך. בתוכי. ממלא אותי. מעצים אותי. מזיין אותי. מצליף בי. מענג אותי. מכאיב לי.

אני זונה במעטה של ילדה טובה שרוצה רק להרגיש את הזין שלך.