❤️❤️

"קניתי לך כמה הפתעות להיום"

אני אוהבת שאתה מפתיע אותי. למרות שתמיד אני מופתעת איתך. הכל איתך חדש, מרגש, סוחף, אחר.

ובכל זאת יש משהו מרגש שאת יודעת שמשהו נקנה עבורך. משהו שלא היה בשימוש של אחרת.

"על ארבע זונה"

עולה למיטה וממתינה, עוצמת עיניים, לא רוצה לראות את מה שבא. אוהבת את ההפתעה.

מרגישה שאתה מתקרב לפנים שלי. אתה מניח לי מחסום פה, מציצה קלות ורואה שזה מחסום בצורה של עצם בצבע וורוד.

עצם לכלבה שאני זה ברור. אבל מעניין אם בחרת את הורוד כי ידעת שאני אוהבת את הצבע מאוד.

באותו הרגע לא הצלחתי להבין כל כך מה הריגוש במחסום פה, אבל זרמתי. סומכת עלייך ויודעת שהבחירות שלך תמיד נכונות ומענגות.

אתה חודר אליי ומתחיל בהצלפות לישבן שלי שדורש את זה ורוצה בזה.

אבל העצם בפה לא נותנת לי להוציא קול. לא נותנת לי לפרוק את הכאב. משתיקה אותי. יוצא ממני איזשהו קול. אבל קול שאני מובכת ממנו. קול שאני לא מכירה שיוצא ממני. מין נהמות קטנות ומוזרות כאלה. וזה גורם לי לשתוק יותר. אני מתביישת. אבל אי אפשר לשתוק. הכאב חזק ואם כל המבוכה שבי אני פשוט מוצאת את עצמי נוהמת. נוהמת מכאב, נוהמת מהנאה.

אתה ממשיך ומכאיב. אבל לא מצליחה לשאת את הכאב. אני מתחילה להבין את משמעות צעקת הכאב ומבינה שכשהיא איננה ההתמודדות עם הכאב קשה יותר.

אבל אני לא יכולה. הפה חסום. הכאב מתעצם. הנהמות מתחזקות והמבוכה שלי גוברת.

שמה יד על הישבן על המקום בו אתה מצליף בי. המגע של היד שלי מנחמת את הכאב.

"כואב לך אה זונה?"

לא מצליחה להגיד אפילו כן. אז פשוט נוהמת. ואתה מבין. בלי מילים. שזהו.

אבל לא סיימת איתי. 

אתה עדיין בתוכי הכי חזק שלך. משתק אותי בגוף. והמחסום פה ממשיך להשתיק אותי בפה. רטוב כולו מהרוק שלי שאותו אני מתקשה לבלוע. רוצה לצעוק לך "אני שלך", "תודה", "אני אוהבת את זה", "אל תפסיק". אבל לא יכולה.

יוצאות רק נהמות. נהמות שגורמות לי להרגיש ממש כלבה.

וכשהפה חסום הנפש מתחילה להרגיש חסרת אונים והגוף שלי פשוט מתחיל להשתולל לו. נע ומתמסר אלייך יותר. זז בקצב שלך. זז חזק. זז בעוצמה.

בעוצמה כזו שאומרת אני רוצה ממך עוד. אני רוצה מזה עוד.

אז כשאי אפשר להוציא את ההנאה והריגוש בקול הגוף עושה את זה מעצמו.

 

אוהבת שאתה מפתיע אותי. ולא רק באביזרים. אתה מפתיע אותי בכך שאתה גורם לי לגלות את עצמי. את היכולות שלי. מפתיע אותי שאיתך אני מצליחה להתגבר על הבושה. להיות עצמי. בלי עכבות בלי מחסומים.

להיות פשוט כלבה. הכלבה שלך.

 

שוב אתה מאחר...אני שונאת את זה. למה? כי אני חסרת סבלנות. אני רוצה אותך עכשיו. לא בעוד כמה דקות.

עכשיו!

כמעט חודשיים שלא הצלחנו להיפגש.

כבר כמה ימים שאני בהתרגשות היסטרית לקראת הפגישה הזו, מסתובבת לי עם פרצוף מחוייך כל היום, מפנטזת לי על המפגש...

ואתה מאחר...אני רוטנת לי ברכב ומתחילה להקניט אותך בהודעות...יודעת שאשלם על כך אבל בכל זאת אני מתגרה בגורלי.

"מספיק עם ההודעות. אני בנסיעה עוד אתבלבל בפניה"

 

אני מפסיקה. 

מחכה.

כל שניה כמו שעה.

אתה מגיע סוף סוף. מחנה את הרכב רחוק. רוצה שאצעד את צעדת הבושה.

כלבה במיני עם גרביון רשת.

אני נוקמת בך, לא רוצה לתת לך את הסיפוק.

מניעה את הרכב ומתקרבת אלייך.

מרחק של כמה צעדים ביני לבין הרכב שלך, אני צועדת ואתה לוקח רוורס... נוקם בי בחזרה.

עולה לרכב עם חיוך מאוזן לאוזן. אתה כל כך יפה. כל כך התגעגעתי. אבל אני יודעת שאני צריכה להתאפק. לשלוט בעצמי. לא להתנפל.

 

מגיעים לצימר. ההנחיה הקבועה.

"על ארבע..."

הרצפה קרה, קפואה. אתה מתמהמה לך. מתעסק במשהו. אני לא רואה כי המבט שלי מורכן.

"אתה יכול לבוא כבר?" אני שואלת.

"תחכי כמה שצריך זונה" אתה עונה לי.

אתה מקרב את צעדייך מתיישב מולי. מרים לי הפנים. המבטים שלנו נפגשים ואז החיוך הזדוני שאני כל כך אוהבת עולה על הפנים שלך. זה חיוך שאומר לי אני אוהב את מה שאני רואה. 

חיוך עולה גם בי.

סטירה.

ועוד אחת.

"החלטת להיות חצופה אה?"

סטירה נוספת.

"בואי כלבה ניקח אותך לסיבוב בצימר"

אתה מושך אותי מהרצועה ומראה לי את הצימר.

אתה עומד למולי ואני מיד מתנפלת על הנעליים שלך. מורידה אותן. מתחילה ללקק לך את הרגליים. חייבת להרגיש אותך.

כל האודם שלי נמרח.

אני מנסה להתקרב למכנס שלך ואתה הודף אותי 

תופס אותי בפה חזק. 

"תראי זונה" אתה מקרב את הפנים שלי למראה.

"תראי איך את כבר נראית כמו זונה. כל האודם מרוח לך על הפנים"

אתה פותח את המכנס ואני מנסה לקרב את פי. אתה הודף אותי. אני ממשיכה. לא מוותרת. אתה מעיף אותי בכוח. אבל אני עקשנית. לבסוף אני מצליחה וכולו בפי.

אלוהים התחושה, כמה חיכיתי לזה. כמה רציתי בזה.

אתה נעמד מאחורי. בודק את הסחורה שלך. שולח יד לבין רגליי...קורע את הגרביון...

אני מתענגת מהמגע שלך.

 

אתה מורה לי לשבת בצמוד לקיר. אתה סוגר עליי.

אתה מזיין לי את הפה בלי הפסקה. לראש שלי אין לאן לברוח. הקיר מאחורי.

כלבה צמודה לקיר על הרצפה עם גרביון רשת.

אני רוצה להיות טובה לך. אני שם. מתמסרת אלייך ולתחושה הזו. נותנת לך את כל כולי. כל נים ונים שלי בגוף נועד על מנת לשרת אותך.

הדמעות יורדות בגלל הקושי אבל אני לא מפסיקה אותך...

מידי פעם אתה עוצר ונותן לי לנשום.

אתה מזיין לי ככה את הפה עד שאתה רואה שאני באפיסת כוחות.

"על המיטה"

אתה מלטף אותי.

"איזה תחת קר...הרצפה הייתה קרה זונה?"

"כן...אבל הכו* שלי בוער...."

🔥🔥🔥🔥🔥

זבל.

אני זבל.

 

גמרתי פעמיים בלי רשותך יומיים לפני שנפגשנו ועוד התגרתי בך באיום לגמירה שלישית.

הכוס שבין רגלי, הוא שלך. בשליטתך המלאה. אין לי זכות עליו ללא אישורך. אני יודעת את זה.

אבל כלבה שכמוני אוהבת למתוח איתך את הגבול (מידי פעם...ורק מרחוק...) אוהבת שאתה חזק ולא מרחם עליי. רוצה לתת לך את כל הסיבות לא לרחם עליי.

אוהבת את העוצמה שלך, ההשפלה שלך, ההחפצה שלך.

 אנחנו באוטו אני בג'קט בלבד. אתה מוציא אטבים. שם על הפטמות ועל החזה עצמו. 

אמממ...כואב...אבל נסבל...זה מה שחשבתי לעצמי כלבה זחוחה שכמוני.

עד שהזזתי את הגוף, האטבים התחככו בג'קט ואז כאב חד פילח את החזה שלי. כמו נשיכה חזקה. כאב מתמשך.

הבנתי שלטובתי שעדיף שלא אזוז. 

יוצאת מהרכב לכיוון הצימר, הג'קט פתוח ואני מדדה על עקביי (שכבר רבות סופר על הליכתי הברווזית איתם).

"תראי אותך זונה. תראי איך נראית זונה"

נכנסים לצימר.

"על ארבע זונה" ההוראה הקבועה, ההוראה האהובה עליי.

אתה מתיישב למולי.

מרים את פניי מהסנטר. המבטים נפגשים. 

חיוך ממזרי.

אני מרגישה אותך.

אני מרגישה יפה כל כך ברגע הזה.

אתה אוהב את מה שאתה רואה.

אתה אוהב לראות אותי כך לרגלייך.

אני מורידה לך את הנעליים. רוצה להוריד את הגרביים ואתה עוצר אותי.

ואני הכלבה רוצה רק ללקק אותך. 

ואם לא את הרגליים....

למולי אצבעות הידיים שלך ואני לא מתאפקת ומכניסה אותם לפי. מתענגת על אצבע אצבע שלך. כלבה שכמותי. רוצה רק לטעום אותך.

אתה עוצר, ידך מונחת על הלחי שלי.

חוששת מלקבל סטירה ממך.

סטירה שלא מגיעה.

אתה מקרב לי את הפנים למכנס שלך. 

הטלפון שלי מצלצל.

אני עונה. שיחה מהעבודה.

אתה פותח את המכנס ושולף את הזין היפה שלך.

ידעתי, ידעתי שאם אני יענה תיתן לי.

אני מיד מכניסה אותו לפה. בלי לשאול. בין לבין מוציאה בשביל לדבר.

אתה אוהב שאני מדברת בטלפון והזין שלך בפה שלי.

אתה אוהב שאני מנסה להסתיר את הנשימות. אתה אוהב שהשפתיים שלי על הזין שלך מדברות. אתה אוהב שאני זונה מעבר לקו ואף אחד לא יודע. רק אני ואתה.

אבל לזונה לא איכפת. היא קיבלה את מה שרצתה. קיבלה את העצם בלי להלחם.

מנתקת את השיחה. אתה מעיף לי את הראש.

"מישהו הסכים לך כלבה?"

אני מנסה שוב, מתקרבת. אתה מתרחק.

בעיה. מהרגע שקיבלתי קשה לי יותר להתאפק. רוצה עוד.

אתה מוריד לי את המכנס והתחתון.

ניגש לבדוק את הסחורה שלך.

אני מיוחמת, רטובה, מריירת.

אתה חוזר למקומך, למולי ומתחיל להצליף בי חזק. אני נלחמת מתקרבת עם הפה מכניסה אותו מלקקת.

מרגישה אותך עוצמתי וחזק.

זה לא עוצר אותי מלהמשיך.

כואב לי. שורף לי. אתה מצליף ברצף באותו המקום.

אני לא מצליחה למצוץ לך מעוצמת הכאב. נותרת עם השפתיים עליו. סופגת את הכאב.

אני מפסיקה מלנסות מורידה את ראשי לרצפה, מחבקת את רגלייך.

ומקבלת בהכנעה את הכאב. כאב שמגיע לי.

בהכל הצלפה אני מחבקת את רגלייך חזק יותר. הקרבה הזו עוזרת לי לספוג את הכאב.

 

אבל הזין....

אני רוצה את הזין....

- "מה את חושבת לעצמך? אחרי מה שעשית בכלל מגיע לך?"

-"לא"

-"מה את?"

-" אני כלבה מסריחה, מיוחמת, אני כלבה רעה"

-"לא! את זבל, את זבל של כלבה!!! מה את?!?"

- "זבל, אני זבל"

 

אתה מוציא שקית זבל ירוקה, שם על הפנים שלי. מהדק אותה עם חוט על צווארי.

משאיר פתח. פתח לפה.

דוחף את הזין שלך לפה שלי דרך החור.

אני מוצצת. מוצצת חזק. מוצצת ומתענה.

השקית נדבקת לי לפנים, לעיניים.

קשה לנשום.

אני כלום. אני חור. אני כלי.

אתה משתמש בי.

בשביל להקשות אתה סותם לי את האף.

אבל אם כל הקושי לזונה הזאת לא איכפת.

כי היא מקבלת עכשיו זין.

זונה זבל.

כלבה זבל.

אבל עם הזין שלך בפה☺️☝️

 

- "יש לך דרישות לגבי הלבוש לפגישה? אני צריכה להערך מראש"

- "עקבים, תגיעי בלי חולצה ובלי כלום תחת הג'קט" 

- " אוכל להגיע בעקבים נמוכים ונוחים יותר?"

-" לא זונה"

 

הגיע היום המיוחל, שולחת תמונה לפני תחילת הנסיעה אלייך.

"כל הכבוד כלבה ויפה שלא שכחת את הרצועה"

 

מגיעה למקום בו קבענו, אתה אוהב לאסוף אותי ולנסוע יחד לצימר.

כמובן שאני מקדימה ואתה מעט מאחר. אני על קוצים, מרוגשת. כל דקה מרגישה כמו שעה. כל רגע מסתכלת בשעון בודקת את הדקות שחולפות.

הגעת.

החנת רחוק.

כמובן.

אתה רוצה לראות אותי צועדת.

אני רואה את המבט שלך מרחוק. תחמני, ערמומי, מנסה להסתיר את החיוך הזחוח.

אני צוחקת לי. ככה זה שאני מובכת. הצחוק יוצא ממני.

נושמת נשימה עמוקה ויוצאת מהרכב, על העקבים האכזריים, בלי חולצה וחזיה רק ג'קט ורצועה.

מה חשבתי לעצמי שקניתי אותם בכזה גובה?

צעד אחד אני לא מצליחה לעשות ולהראות נורמלי.

צועדת לאט ומצחקקת לי. נעזרת בגדר שלשמאלי.

צעד ועוד צעד. רואה איך הקשר של הג'קט שלי מתחיל להפרם. חוששת שלא יפתח.

אבל ממשיכה לי בהליכת הברווזה המיוחמת.

הרחוב שקט אין אנשים ועם כל האש, הריגוש והמבוכה שבתוכי אני מרגישה רגועה.

ובכל הזמן הזה אתה מסתכל, בוחן.

מעניין מה עובר לך בראש באותם רגעים.

אני מתקדמת, רואה את הסוף.

לפתע יוצאת מהגדר שמצידי אישה. אישה צעירה.

הרגליים מתחילות לרעוד יותר.

אני הופכת לאדומה. לוהטת בתוכי מהמבוכה.

היא עוצרת, אני עוצרת. היא מביטה בי. אני משפילה מבט וממשיכה.

מתה מבושה בתוכי. מתה. הגוף רועד מרגישה שעוד רגע אני נופלת.

היא בוחנת אותי, מכך רגל ועד ראש.

ואני ממשיכה מדדה לי על העקבים המזויינים האלה. ועוד עם רצועה שמשתלשלת לה.

אלוהיייייים. אם רק האדמה יכלה לבלוע אותי, הייתי קופצת ראש.

היא עוברת אותי אבל אני מרגישה את המבט שלה חודר, מפשיט. מעניין מה עובר לה בראש.

אני צועדת. צועדת עקום. צועדת לאט. 

חחח זונה? זונה יותר מיומנת ממני בהליכה על עקבים.

אני כלבה, על ארבע יותר נוח לי.

 

ממנה הייתה לי עוד הליכה של 2 מטר עד לרכב שלך. הליכה שהרגישה כמו נצח.

אני פותחת את דלת הרכב.

"ראית??? בא לי למות. בטח היא חשבה שאני זונה" אמרתי ונכנסתי לרכב.

"אבל את זונה" אתה אומר 

ברווזונה על עקבים☺️☝️

 

אתה לא דורש ממני יותר מידי תמונות וזה מצויין. אני לא טובה בזה. בלהצטלם.

בהחלט לא איזור הנוחות שלי.

קניתי מראה חדשה, גדולה כזו ומאז שקניתי אותה אני מתכננת לצלם איתה משהו סקסי עבורך.

אתמול מצאתי לי את הזמן לבצע.

מתכננת את הכל מתכוננת לי כמו מינימיום אחראית סט צילום בטלויזיה.

מדליקה חימום, בכל זאת ערומה על הרצפה.

לובשת נעלי עקב גבוהות, תחתון תחרה מרגישה בהחלט סקסית.

יאללה מתחילים...1...2...3... ואקשן...

תמונה ראשונה...בחילה...

תמונה שניה...בא לי להקיא....

לא מוותרת מנסה עוד אחד ועוד אחת בתנוחות שונות, עמידה, ישיבה, על 4....

מתחילה לצחוק עם עצמי, אללאיסטר מה חשבתי לעצמי? נו באמת.

אחרי שאני רואה כאן את כל התמונות של כל הנשים היפות....רציתי אחת כזו לעצמי...לך...

רציתי שתראה ותתחרמן בטירוף....

מה יצא לי מזה? סדנת צחוק, צוחקת עם עצמי ומצלמת לך תמונות שטותיות...

ואז זה היא היכה בי. השטותיניקיות שלי היא חלק נכבד בסקסיות שבי...החיוך השובב, החיוך המובך, לא המחשוף...התחתון... זה לא באמת נראה טוב, אני מודה!

זה הדרך שלי לקחת את הדברים בגישה אחרת. לדעת להפוך את ההרגשה הרעה לטובה. לצחוק על הדברים. להבין מה החולשה שלי ולהפוך אותה לעוצמה.

ובתכלס שאנחנו יחד, אני מרגישה הכי סקסית שיש, הכי פתוחה, הכי טבעית.

וזה מה שחשוב לא?

מצאתי שהפייק אפילו גורם לי קצת לרצות להראות כמו אחרות...הביטחון הזה, הסקסיות המתפרצת.

אני לומדת, לומדת לאהוב את עצמי. אתה בהחלט עוזר לי.

והעיקר שיצאו תמונות מצחיקות..

🙊🙉🙈

אני לא יכולה להעלות תמונות לבלוג מאחר ואין לי מנוי?

"תכנסי לגקוזי, על ארבע"

כבר מבינה מה הולך להגיע.

שמעתי על זה, לא חוויתי. ניסינו פעם ולא הצלחנו. לא יודעת מה אמורים להרגיש. מה זה נותן. בשביל מה זה טוב.

אבל אני כלבה צייתנית. לא שואלת ומקשה. מבצעת.  

"היום אני הולך לעשות לך משהו שלא עשיתי לאף אחת אחרת"

 

מתיישבת על ברכי. הג'קוזי קר. לבן. ואני ערומה בתוכו על ברכיי.

העור שלי נהיה ברווז. מרגישה בחוסר נוחות.

אתה שם לב שקר לי ופותח את זרם המים.

מים חמימים נשפכים עליי, מרגישה יותר בנוח כשהם עליי.  

הזין שלך למולי. ראשי מורכן. אתה מבקש שאהיה בשקט.

מחכה ולא קורה כלום.

מחכה...ומחכה...

שואלת את עצמי, אולי אני עושה משהו לא בסדר?

מחכה

אתה מצמיד את קצה הזין שלך לפה שלי. ואני מחכה.

אני שמה לב שזה קשה לך. לא קל לך. אתה צריך ריכוז.

אני שותקת וממתינה.

עיני הגדולות נשואות אלייך ואני מרגישה זרם חם יוצא ממך.

על הפנים שלי, השיער שלי, הצוואר שלי, החזה שלי.

ואז עולה בי הריח. 

ריח שגורם לי להרגיש מטונפת, סמרטוטה, מסריחה.

ריח שגורם לי להרגיש מושפלת.

אבל מושפלת אחרת, מושפלת מושפלת.

משהו בי זועק לעצור. לקום.

אבל אני לא הורסת לך את החוויה. עיני מסתכלות אלייך ואני נותנת את עצמי לך.

"עכשיו תשטפי את עצמך, זונה"

אבל לנפש ולגוף רצון משלו, הראש שלי רוכן קדימה והמצח שלי נשען על הדופן של הג'קוזי. 

הגוף מתכווץ. מרגישה קטנה. כל כך קטנה. הבכי מתפרץ. 

מרגישה נורא. מרגישה שתקרה נפלה עליי. מרגישה שבורה, רצוצה, חשופה.

 

אתה מתקרב, לוקח את הדוש ומנקה אותי.

שופך עליי שמפו, חופף לי את השיער והגוף.

אני אוהבת את החמלה שלך כלפיי.

אני מתרוממת, מתנגבת, ונכנסת למיטה.

מקופלת, מעכלת, בוכה.

אתה עוטף, מחבק, אוסף אותי אלייך.

"זה היה לך קשה מידי?" אתה שואל.

"לא רק קשה, גם הכי משפיל" עניתי לך.

זה היה משפיל שערער אותי. משפיל שגרם לי לתהות מה אני בכלל בשבילך. משפיל שעורר בי חוסר ביטחון. 

 

ואני שואלת "זה לא מוריד מהערך שלי?"

"לא, להיפך, זה מראה לי כמה שאת תעשי הכל בשבילי" ענית לי.

ואז הבנתי, הבנתי מה העניין בגולדן.

הבנתי למה זה מעצים אותי למולך.

הבנתי כמה זה מקרב, כמה זה אינטימי, כמה זה שלנו, כמה זה עוצמתי. כמה זה קשה לתת את עצמך. ככה חשוף. הבנתי כמה אנחנו ראויים ונכונים האחד לשניה.

"אני יעשה בשבילך הכל" אני עונה

 

המגבת על שערי, השיער רטוב הפאן נהרס, האיפור כבר מזמן ירד, עיני עם שאריות של דמעות. אני מרגישה שאתה מסתכל עליי.

-"את יפה ככה עם המגבת".

-"אתה לא רוצה שאני אוריד אותה"

-"למה?"

-"ניסים גרמה, זה למה"

 

"הבאתי הפעם משהו שבטוח יסמן אותך"

סקרנית כבר לדעת מה. מבינה שבוודאי זה יכאב יותר מתמיד.

מפחדת. מקווה שאצליח לעמוד בזה.

"למיטה כלבה, עכשיו אני הופך אותך לסוסה שלי"

אתה מוציא חבל, כורך אותו סביבי מתחת לקו החזה שלי.

" זה שיבארי?" אני מתלוצצת איתך

"תסתמי זונה"

" אתה צריך חוט יותר ארוך בשביל הזונה הזו" אני ממשיכה להתלוצץ. אתה שותק. מתעלם מהשטויות שלי. אתה יודע שאני אוהבת לדבר הרבה.

אתה ממשיך לכרוך אותו סביבי. נותרים שני זנבות של חוטים אתה מעלה אותם מכיוון החזה שלי לגב. כמו 2 מושכות.

מתחילה להבין מה המשמעות של "סוסה".

קשה לי עם המילה הזו. בתור היותי שמנה נתקלתי באמירות כמו " אוכלת כמו סוסה" וכאלה...

אבל אני כאן לשירותך וכאן בשביל להתגבר על המכשולים שלי.

כמובן שעם כל הזיוני שכל שלי. אני רטובה תמיד איתך. זמינה לזין שלך תמיד.

אתה נצמד אליי מאחור מתחכך בי. אני מרימה לכיוונך את הצוואר שלי אבל אתה מעיף אותי קדימה ומתחיל לשחק איתי. לא מכניס אותו. רק משחק. אני נטרפת מזה. רוצה אותך בתוכי. מתחננת. " בבקשה תזיין אותי כבר, אני לא יכולה ככה".

אתה נכנס אליי. תופס במושכות ומזיין אותי הכי חזק אי פעם. החוט שורף אותי. בכל משיכה שלך אני מרגישה איך הוא מתחיל לפצוע לי את העור. אבל אני נהנת מזה. נהנת ממך בתוכי. נהנת ממך חזק. עוצמתי. חייתי.רוכב עליי. 

בווום. הצלפה חזקה וכואבת. לא הבנתי מאיפה זה בא. לא הייתי מוכנה. הצלפה אחרת. שורפת. ואז עוד אחד ועוד אחד. אלוהיםםם מזההה?! למה זה ככה כואב לי.

ובין כל ההצלפות אתה עדיין מושך במושכות ומזיין אותי. אני כבר לא יודעת איפה אני נמצאת. אפילו החדירה מתחילה לכאוב. הכל כל כך חזק. כל כך עוצמתי.

מתחילה קצת להתגרות בך " זה לאאאאא כואב לי, זה לאאאאא כואב ליייייי". אתה ממשיך להצליף. אני לא עוצרת אותך. מחזיקה חזק את השמיכה שמתחתי. מקבלת את הכאב באהבה. רוצה בזה. רוצה להסתמן!

אתה עוצר וקם. חוזר אליי ואני מרגישה שריפהה אתה רושם לי משהו על הישבן באיזור שבו הצלפת וזה שורףףף.

אתה חודר אליי בשנית מושך במושכות וממשיך חזק. הכי חזק. לא מפסיק לרגע. 

"מאמי אני לא יכולה יותר" אני עוצרת מנתקת אותך ממני. הגוף שלי בוגד בי. הגוף גמור. תשוש. הגוף נשפך למיטה. עדיין מקופלת. לא מצליחה לזוז. מתנשפת.

אתה נשכב לידי, מלטף.

"עדיין לא סיימתי איתך"

 

חוזרת לבית הישבן אדום לחלוטין. הולכת לישון שמחה. מרגישה שהפעם הצלחתי להסתמן.

בבוקר שלמחרת כל כך רציתי לשלוח לך תמונת בוקר טוב עם תחת מסומן. לצערי כנראה שלא משנה מה התחת הזה נשאר לבנבן❤️

אני כבר יודעת איך הפגישות שלנו מתחילות.

דלת הצימר נסגרת אחרינו ואתה עוטה על פנייך את הפנים שאני אוהבת. המבט והקול שלך משתנים. החלטיים, גבריים, סמכותיים.

אני אוהבת את זה, נמסה מזה.

 

לפגישה המיוחלת של אחרי הסגר הקודם שהיה הצלחתי להוציא ממך "5 דקות של נשיקות" לפני שאתה הופך לאדון שלי.

הצלחתי במרמה, אבל הבטחות אתה מקיים. תמיד. 

קשה לי לדחות סיפוקים (נישוקים...)אם אני רוצה משהו אני חסרת סבלנות לקבל אותו. ככה זה איתך. אבל אתה מלמד אותי איפוק מהו. 

 

"נגמרו הנשיקות זונה" ואתה עוצר אותי בלהט הנשיקה שלנו.

"הכנתי לך הפתעה קטנה" אני אומרת.

 

אתה נכנס למקלחון, בשביל שאוכל "להכין" את ההפתעה.

 

מתפשטת, נשארת עם בגד מינימאלי שבחרתי בקפידה עבורך. יושבת על הברכיים ושמה על צווארי את הקולר שקניתי לעצמי עבורך ומרכינה את מבטי לרצפה.

 

(כן כן, א-נ-י קניתי לעצמי קולר, בתמימותי. לא ידעתי שאסור. לא ידעתי שהוא צריך להיות מוענק. לא ידעתי שלא מקובל. לא ידעתי מה הערך המנטלי של הקילור. 

נשלטת בחיתולים אנוכי☺️☝️.

להגנתי אומר שקניתי אותה מחנות של חיות ואף הכנתי לו תליון שבו רשום "הכלבה של xxx" כלבה אמיתית או לא?!)

 

"אני מוכנה"

שומעת את צעדייך מתקרבים אליי. אתה נעמד מולי. שומעת גיחוך קל.

"קנית קולר? את חושבת שאת ראויה לזה בכלל כלבה?". אתה אומר בקול זועף.

וסוטר לי על הפנים.

נשמתי נעצרה. 

" את חושבת שהכבוד הזה מגיע לך בכלל?!, להיות הכלבה שלי?!"

"צריך לעבוד מאוד קשה בשביל לענוד קולר את לא יודעת את זה כלבה?!"

"אני חשבתי שתאהב את ההפתעה"

סטירה נוספת.

"אני אוהב את זה שאת רוצה להיות הכלבה שלי. את מראה לי כמה את נאמנה לי"

"אתה יודע שזה הדבר שאני הכי רוצה ושאני יעשה הכל בשביל להיות ראויה".

סטירה.

"הכלבה הזאת אוהבת לדבר הרבה. תסתמי ותהיי על ארבע כלבה. מיד"

אתה נעמד מאחורי מושך בחוזקה את התחתון כלפי מעלה ברמה כזו שהמשיכה החזקה שורטת אותי למטה והתחתון נצמד אליי כאילו הפך לחלק מגופי.

" היום נבדוק אם את באמת ראויה להיות הכלבה שלי"

 

זו הפגישה עם סט ההשפלות (שכלל גם הצלפות) הכי ארוך שעברתי איתך. לראשונה ליקקתי את רגלייך. לראשונה הייתי לך לשולחן. לראשונה הייתי לך דום להניח את הרגליים שלך. לראשונה שתיתי מצלחת כמו כלבה.לראשונה שיחקת איתי כמו כלבה וזרקת לי "כדור" שהייתי צריכה להביא על ארבע עם הפה.

 

עומדת על ארבע מתאמצת להיות ישרה שהכוס עם הוודקה שהנחת על גבי לא תישפך. מתאמצת לכובד רגלייך המונחות עליי. מקבלת בהכנעה את מבוקשך ומבצעת על הצד הטוב ביותר שלי.

ואיך אני מתמודדת עם הקושי? מריצה לי מנטרה בראש " אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה, אני כלבה..." רק ככה הצלחתי לעמוד בזה.

 

בהמשך המפגש אמרת שגם לך יש הפתעה בשבילי.

אני מתרגשת. מתרגשת שאתה חושב עליי.

אתה מוציא מהתיק קולר. קולררררר!

אני על ברכי. מבינה שזה מעמד רציני.

אתה ניגש לצווארי ומניח עליי את הקולר.

א-ת-ה מניח עליי את הקולר.אתה.

 

"היום הוכחת שאת ראויה להיות הכלבה שלי, זה מגיע לך".

תמיד שכאתה אומר לי "יש לי משימה בשבילך" או "הנה העונש שלך" אני מתחילה לחשוש.

חוששת שזה יהיה משהו ש"גדול עליי" משהו שלא אצליח לעשות.

אני נכנסת למצב דריכות ומחכה. מחכה שתאמר לי מה אתה רוצה שאעשה.

עד עכשיו עמדתי בכל המשימות שנתת. גם הקשות ביותר עבורי.

קמיקזה. לא מוותרת. גם אם יוצא לי לא טוב מנסה בשנית עד שאתה מרוצה.

זכור לי עונש שאהבתי לקבל ממך (מקווה שמותר לי לאהוב עונשים🤦🏼‍♀️).

זה היה יום בו סף החרמנות שלי הייתה גבוהה במיוחד(לא נדיר כשמדובר בך), כמה ימים לפני מפגש. 

"בעלך בבית?"

"לא"

" גשי למקרר, תוציאי 10 קוביות קרח. שלושה תכניסי לכוס הרטוב שלך ו- 7 על החזה"

קמיקזה אמרנו לא? מיד ניגשת לבצע.קטן עליי לא מפחדת מקור. אוהבת קור. שונאת שחם לי.

שוכבת במיטה ועושה בדיוק מה שביקשת. המגע של החום שלי המיס בשניות את קוביות הקרח, הרגשתי לשניות את הקור אך במהרה זה עבר.

"חרמנית עדיין?"

"כן, מאוד. זה נמס מה שהכנסתי"

"אוקי, עכשיו לאט לאט, תכניסי את שאר הקוביות, את כל השבעה"

ואני מבצעת. אך הפעם בגלל הכמות הם לא נמסו מהר כל כך. המיטה מתחילה להרטב. ממני? מהקרח שנמס? לא יודעת.

רק זוכרת שזה היה קר, קר שאי אפשר לשאת. קר ששיתק את הגוף. בלי יכולת לזוז. צמרמורת עוברת בי, אני לא מוציאה אותם נשארת ככה.

" הן כולן בפנים"

"יופי כלבה, את צריכה להתקרר חרמנית שכמוך, שלא יודעת להתאפק.

עכשיו תוציאי ותצלמי את מה שנשאר"

"אבל לא נשאר, הן נמסו. כולן"

"אוחחח, כלבה חרמנית שלי את"