אז החלטתי להמשיך ולתת לה ניסיון. כי כבר פחות מתחשק לי לשלם לפסיכולוגית כמה מאות בחודש, עדיף להוציא אותם על קניות בASOS.
הסמסטר הקודם היה סמסטר זוועתי. גם מעבר ללמידה בזום, גם תחילת קשר חדש (ומאוד מאוד אינטנסיבי) וגם העזיבה של הדירה ששכרתי וחזרה אל ההורים.
לא הצלחתי לגשת כמעט לאף מבחן, בקושי הצלחתי לעמוד במשימות וללמוד.
הקשר עם בן הזוג הכיל כל כך הרבה עליות וירידות רגשיות, פרידות וחזרות וגם טראומות שעדיין רודפות אותי.
אני והוא עדיין יחד, אבל אני לא מצליחה לאסוף ולטפל בעצמי. ניתקתי קשרים מחברים, התרחקתי מהסביבה המוכרת והאהובה עליי (בלימודים ובעבודה, כי הכל מהבית). התחזקה בי תחושה שנותקתי מהחיים, שאיבדתי את המסלול שלי. לא הצלחתי להתמיד בלימודים ואני מתחילה לחשוש מהעתיד של התואר שלי, שהוא אחד הדברים שהכי רציתי בחיים.
היום יום הפך להיות מלחמה של לצאת מהמיטה מבלי לבלות שעה-שעתיים במחשבות שהלוואי שאעלם ולא אשאר כאן יותר. מפנטזת על מציאות אחרת שאליה אשמח להתעורר, לא המציאות שבה אני נמצאת.
כל הזמן רודפות אותי מחשבות על סיטואציות שהייתי בהן, על גברים שפגעו בי, על שנתתי להם לפגוע בי. הרבה כעס ושנאה עצמית שקצת מתחשק לי להתפלש בה.
הלוואי שיכולתי למצוא משהו או דרך שיעזרו לי להרגיש טוב יותר עם עצמי, אפשר לקרוא לזה שיקום בצורה מסוימת. אבל אני יודעת שהפתרון היחידי הוא פשוט להמשיך הלאה. להמשיך להעסיק את עצמי, להמשיך בעשייה של דברים שאני אוהבת ושהם בעלי ערך. To Trust the Process ולהאמין בעצמי שבעתיד אדע לבחור את הבחירות הנכונות יותר.