דרך מוכרת בעיניים חדשות

מעשה בשועל רעב, שמצא פירצה בגדר הכרם.

צם שלושה ימים ושלושה לילות, כדי להיכנס לכרם וליהנות מהענבים.

זלל וזלל, וכדי לצאת חזרה, נאלץ לצום פעם נוספת, שלושה ימים ושלושה לילות.

או אז, הביט השועל לאחור ואמר:

הו כרם יקר! ענבים טובים כאלה צריכים שמירה בודאי

אך נכנסתי רעב ויצאתי רעב

ועכשיו לא אדע: היה כדאי?

רגשות עזים משני הצדדים.

אנחנו לא עושים דרמה.

אנחנו מזדיינים ופותרים.

בלי משחקים.

טועמים אז משלמים.

אני משלמת.

והמחיר?

אתגר רציני.

חשבת

השקעת

הכנת

התכוננת.

הקערה והבקבוק.

זה גרם לי לחשוב על הכרם, האם היה כדאי?

העניין שלי עם כפות ידיים לא ברור לי. אבל הוא עניין בהחלט. מאוד משמעותי ונוכח. 

לאחרונה הרבה פנטזיות שלי מתמקדות בכף יד גברית עם טבעת נישואין. 

כשהתחתנתי, הסתכלתי על כף היד שלו עם הטבעת כל הזמן. ביקשתי שיאונן לי עם כף היד המסומנת. 

כשנפצע והוריד את הטבעת, שידלתי אותו לענוד אותה על היד השניה. 

האמת שיש משהו מחרמן בלפתות גבר נשוי (ברור שתמיד מבחירה שלו - תכניסו את הציקצוקים והצדקנות שלכם חזרה). לראות את היד, עם הטבעת שמסמלת מחוייבות לאחרת, נוגעת בי ומשליטה בי עונג וסיפוק - זה מטריף אותי לחלוטין.

הטבעות קופצות לי לעין בכל מקום שאני הולכת. כף יד גדולה או קטנה, גסה או עדינה, נקיה או מלוכלכת - הטבעת קופצת לתודעה והמחשבות מתחילות להתגלגל.  

אני מרימה את המבט לעיניים שלו ומנסה לנחש האם הוא גם יכול להשתלט עלי, והאם אצליח להתמסר אליו. 

ואם יש שם זיפים על הפנים שלו, יש מצב, שממש מקרוב, תצליחו לשמוע גניחה נפלטת מהגרון. 

תקופה כזאת של חרמנות נוזלית סביב השעון. או יותר נכון סביב הטבעת. 

לשבת שם על הברכיים, על הריצפה, בין הרגליים.

לרגעים מתנתקת מהסביבה שמקיפה אותנו.

מרימה מבט לעיניים שמחפשות אותי ומתמסרת למגע של הידיים.

זה היה כמו זריקה ישירה לזרם הדם.

כשהאגודל נכנסה לפה, חוקרת בודקת.

לוחצת ומכוונת.

הראש מלא במחשבות על כל מה שראיתי מסביב.

הסיור שעשית לי בפעם הראשונה שלי.

הדגשים שבחרת להסב את תשומת ליבי אליהם 

בתוך הטירוף שאנחנו רואים מול העיניים

כל כך רוצה לחוות ולהתנסות

כל כך מפחדת מההתמכרות

מרגישה לא בנוח בפומביות שבמיקום שלנו

ואז השפתיים ליד האוזן שלי לוחשות מילים שמנתקות את המחשבות

מילים שמורידות את הפנים שלי למטה

והיד שאוחזת בשיער ומקרבת את הראש לבליטה שבין רגליך

הרגשתי את הלחץ מהיד ואת הלחץ של הפנים שלי על הזין שלך.

הכל נעלם מסביב - נשאר רק הרצון לספק

לפתוח את הפה לנשק ולקק ולמצוץ 

מתוסכלת מהמגע של המכנס

רוצה את חום הגוף

עור לעור

הראש שלי שוב עולה למעלה לקשר עין

יריקה בפה ונשיקה עמוקה

פתאום הקהל מסביב נכנס למודעות

חוסר נוחות

שיפוטיות עצמית

והמגע של היד על המותן והגב התחתון מחזירים אותי למקום

מעבר לפינה פחות מרכזית

ואני מרגישה בנוח 

להרגיש את היד מלטפת את התחת

נעלמת

וחוזרת בחדות

שחוזרת על עצמה

בעוצמה מתגברת

עם דאגה 

חיבור

וגירוי מטורף

של שנינו

כשאני רואה שיש לי התראות באתר, זה תמיד מסקרן אותי אם זו התראה על פרסום של בלוג שאני עוקבת אחריו, אולי אחד המוצלחים כאן פרסם משהו מעניין. אולי זו התראה על תגובה באחד הפרסומים שלי או שמישהו נוסף סימן לי שאהב. 

הכי אני אוהבת לראות את האייקון של היוזר שלך. הוא כל כך מושלם! כי הוא בדיוק הקונוטציה שעולה לי בראש כשאני חושבת עליך. על המוח הנפלא, היצירתי והמטונף שלך. על הגוף המושלם שלך שכל כך שונה "מההעדפות" שלי, ואני מתחרמנת ונוזלת בכל פעם שאני רק מעלה את דמותך בראשי. 

אז כמו לחיצה על כפתור, כשהאייקון שלך מופיע על המסך, זה מעלה לי חיוך גרגרני על השפתיים. זה מחמם לי את פנים הבטן, עמוק עמוק, איפה שהכל מתחיל. אני מתחילה להרגיש את הרטיבות מצטברת... זה מזכיר לי שוב ושוב, שאתה אוהב את ההתמסרות שלי וגם את הראש שלי. וזאת הרגשה נפלאה!

מעניין אם היא אוהבת... 

אולי ההורים שלה ניבאו את העתיד כמו שאם משמיעים הפוך את התקליט האלבום הלבן של הביטלס מגלים מסרים... 

ילאנא לע ניא

סימן לסיום שנה של מנוי בכלוב.

איזו שנה זו הייתה.

אני תוהה, האם להאריך את המנוי? 

אולי שנה זה מספיק פה ביער המטורללים

זה כמו כאבי מחזור

כשהגוף מתנקה 

מתחדש

ואני לומדת לקבל את זה

פחות מתנגדת

כמו תמיד, אתה גורם לי לזוז

להבין

לראות אותי

אז למה זה כואב?

עומדת בחדר, מורידה את הבגדים. 

מתחילה מהחולצה, משחררת את החזיה, ממשיכה למכנסיים והגרביים. 

מתרוממת, מעבירה יד בעדינות על העור שלי, מרגישה את הגוף. מכניסה שני אגודלים בין התחתון לגוף, ובתנועה חלקה מפשילה עד למטה. מוצאת איזון ומוציאה את כפות הרגליים מהתחתון.

כל הבגדים נערמים על המיטה. 

אני נכנסת למקלחת, שוטפת את הגוף שלי במים חמים, האדים ממלאים את החלל, והעור שלי מאדים מהחום של המים. אני מתענגת על המקלחת הזאת, אחרי יום עבודה אינטנסיבי. מנקה ביסודיות כל קימור. שוטפת ממני את היום ויוצאת חזרה אל החדר המחומם, עטופה בטיפות מים שזולגות ואדים שמלווים אותי מהמקלחת. 

החתולה יושבת על המיטה ומחזירה לי מבט "זאת היתה מקלחת ארוכה, נהנית?" ובורחת לה לשחק בסלון. 

אני עומדת מול המיטה, נהנית עם המחשבות השובבות והגוף הרטוב. מחליטה לטפס על המיטה וכשאני רוכנת עם שתי ידיים על המיטה, בתנוחה מזמינה במיוחד, אני רואה את זה. אי אפשר היה לפספס, הראש התמקם בדיוק מעל ערימת הבגדים, והתחתון מונח מעל הכל. 

כתם רטוב ממש, שלא היה מבייש גורה חרמנית נוטפת, בדיוק בחלק שצמוד לשפתיים של הכוס. 

אז הבנתי למה החתולה התמקמה דווקא על ערימת הבגדים. הפרצוף שלה מסתבר היה "זאת הייתה מקלחת ארוכה, נהנתי". היא ליקקה והרטיבה את התחתון בדיוק בחלק שמלא בריח של הכוס שלי.

חשבתי שחתולות מעוקרות לא מיוחמות... 

מולי את שלי! את תרדי למטה, הכי נמוך שיש ואז עוד קצת בשבילי. מולי את כלבה, זונה, מטונפת, חור לשרותי. לפי דרישתי והצרכים שלי. את שייכת לי. 

מול כל אחד אחר את מלכה! את תעמדי בראש מורם וחזה מתוח. מבט ישיר בעיניים ותדרשי את מה שמגיע לך. מולם את שלי, את הצעצוע המובחר שלי. את תהיי גאה! 

אם פגשתי אחר, לקחתי ממנו את מה שהייתי צריכה, קיבלתי את מה שמגיע לי, נהנתי מהסיטואציה ולא הרגשתי אשמה - זה אומר שאני מתחלפת? 

פתאום מתעוררות מחשבות.

האם סוף סוף אני מתחילה לצאת מהפקעת? האם השינוי, שעבדת עליו כל כך, במשך כל זמן ההיכרות שלנו, מתחיל להראות סימנים במציאות? האם אני מתחילה להשלים עם התואר מלכה? הכנתי לי כתר שיהיה תלוי מעל ראשי בחדר. להזכיר לי שאני מלכה. תהליך השינוי מתרחש, ואני מתפתחת.

הגורה שלך מתבגרת 💋