דרך מוכרת בעיניים חדשות

אתמול הערסית הקטנה עברה עיקור.

עכשיו, בבית עם שלוש נקבות, נותרתי הגורה המיוחמת היחידה. 

אני לא בטוחה מאיזה סוג ליה, אם היא כלבה אמיתית או כזאת שיש לה פרווה על הגוף... 

אבל הקולר שלה סקסי.

כששולחים הודעה בקבוצה הלא נכונה וזה נופל על עיניים של גורה רעבה... 

ווף ווף 😛

תודה רבה לך, על שדחפת אותי לצאת מהלופ הנוראי 💕

ותודה ענקית ל Av הנפלא, שארגן לנו חומר בעירה לחיוכים ושלוות נפש. 

ממליצה בחום (you see what I did there...?)

היה 🔥

כאן לא איכפת לי שתדעו שאני שוברת את החוקים.

אז אני שואלת שאלת פייסבוק לחלוטין.

איפה אפשר להשיג עצים למדורה?

*למי שתוהה איזה חוק הולך להישבר... 

אנחנו הולכים לשבור בידוד

לפני שהנפש תישבר 

רק אל תסתכלו לי בעיניים.

זה מביך להודות בזה.

עוד יותר מעצבן, שהמחשבה על אוכל מנחם מובילה לתסכול, כי שום אוכל שעולה בדעתי לא מנחם. 

אין נחמה.

איזה מצב מוזר. 

רעב מטורף. 

מצב רגשי לא יציב.

ושום דבר לא מנחם.

אולי הרעב הוא לא לאוכל.

כנראה הנפש רעבה.

מעניין אם אצליח למצוא שובע.

מתי אתה בא?

זה רק שאני רוצה לשבת איתך במרחב שנרגיש בו בנוח.

לא מפריע לי לדבר פה, אין לי מה להסתיר.

לא יקרה בינינו שום דבר, אני מבטיח.

רק יותר נעים לשתף ולחלוק במקום ללא קהל ומאזינים.

זה נעים לך, המגע? מפריע לך שאני מלטף?

מה את אומרת שנתקדם מכאן?

אני לא הולך הביתה.

אין מצב שאני חוזר עכשיו הביתה.

בואי נשב קצת ברכב שלי, נדבר.

הריח שלך ממלא את הרכב שלי, זה היה שווה כל רגע.

תרגישי איך הצוואר שלך מתאים בדיוק לידיים שלי

תסתכלי עלי.

העור שלך כל כך נעים.

הגרביונים האלה, הם... *קול קריעה*

פאק את כל כך חמה שם.

אני לא מאמין שזאת הטמפרטורה שלך.

לא יקרה שום דבר, אל תדאגי.

אני מבטיח לך.

אני חייב לבדוק, כן, את רטובה כל כך

תרגישי איך האצבעות שלי מחליקות אליך בקלות

אל תדאגי, אף אחד לא רואה

אנחנו לא נזדיין או משהו.

לא יקרה בינינו שום דבר

אני מבטיח לך

הריח של הכוס שלך מטריף אותי

תראי לי את החזה

פאק השדיים שלך והפטמות האלה!

אני לא מאמין

את מושלמת איך שאת

תנשקי אותי

געי בי

תני לי להרגיש

אל תפסיקי לגעת בי אף פעם עם הידיים האלה שלך

כן תמשיכי לנשק אותי

עוד

תלקקי את הצוואר שלי

פאק זה מושלם

הלשון שלך אלוהים מה את עושה לי

תצמדי אלי

אני רוצה להרגיש אותך כשאת רועדת על האצבעות שלי

תגמרי חזק

כן!

תראי לי את התחת שלך

וואי איזה תחת מושלם

את מהממת

התחת הזה דורש

הוא מאדים נפלא

איך את מכווצת אותו ומחזירה לי אותו לעוד.

אל תדאגי אני לא מכניס אצבע

את מרגישה את המעגלים סביב?

תדמייני שזו הלשון שלי

אל תכווצי

לא יקרה שום דבר

אני רק מרטיב קצת את האצבע

את לא תרגישי

את מרגישה?

אוי מסכנה.. זה כואב?

תרפי, אל תכווצי

את מכווצת על האצבע שלי

פאק אם הזין שלי היה בתוכך עכשיו

היית בוכה

אני רוצה לפרק אותך

אל תדאגי לא יקרה בינינו כלום

אני מבטיח לך

אנחנו רק נהנים

את נהנית נכון?

בובה למשחק:

גונחת ונאנחת בלחיצת כפתור

מרטיבה עם תחושה אמיתית (מנגנון שמפריש נוזלים אמיתיים)

במראה טבעי, אמיתי של הבת של השכן.

עכשיו במבצע לכבוד תחילת 2022.

הוא אומר שיש תקלה בבגד הים; לא רואים את החורים שלי. 

זה בגד ים לאימוני שחיה, אולי כדאי שלא יראו את החורים?

"וואי, זה בטח מזה משחרר שיש לך שני ערבים בשבוע לעצמך! הייתי מתה לשעה אחת לעצמי! 3 בנות זה לא פשוט, אין לי רגע לחשוב מחשבה עצמאית."

כך היא מברברת לה בשיחה בינינו כשהיא מנסה לעודד אותי או למכור לעצמה, שגירושים יכולים להיות חיוביים.

בגדול היא צודקת. זה יכול להיות חיובי, ואפשר לראות את זה כשני ערבים לעצמי באמצע שבוע. אולי בהמשך הדרך, אחרי שהדברים שוקעים ורכבות ההרים חוזרות לתחנה והכל נרגע.

איך להסביר שזה לבד כל כך בודד שלא ידעתי שאפשר להרגיש? זה כמו תהום של ריק שחור. הערב מגיע והכל מאחורי, והבית ריק, שקט. אני לא אחות, אני כבר לא אשתו של, אני לא אמא של, אני לא צעצוע של, אני לא בתפקיד. כל הקונטקסט נעלם וזה פאקינג נורא למצוא את ההקשר שלי מחדש פעמיים בשבוע. 

זה לבד שקשה לנשום. כי המחשבות משתוללות. הרצון לדבר ולחלוק, והצמרמורת מהמחשבה על חברה של מישהו עכשיו. זה הרצון שישאלו, והעצבים שצריכה להסביר ולשתף. רוצה את היחס אבל לא יכולה לשאת את המחשבה שתשומת הלב תהיה עלי "הגרושה הטריה" - זו שבמשבר. לא יכולה להכיל נושאי שיחה על אחרים, "יש לי מספיק את החרא שלי. יש לי מספיק מקום רק בשבילי". רק בשבילי. רק אני עם השקט הרועש הזה. 

נגמר לי השק עם הכוחות והאנרגיה שהגיעו מהצעד הענקי הזה של להגיד - זה לא יכול להמשיך עוד. אני רוצה ללכת. האומץ הזה הגיע עם תמיכה ענקית ואהבה ללא תנאי מנבחרת מיוחדת שהורכבה בפנצטה. נגמר המלאי, השק התרוקן, נעלמה התנופה והתפזרו החיוכים. 

כי בסופו של יום - הבית שלי, שלא האמנתי שאצליח להגיע אליו, הבית שלי, שסידרתי כך שירגיש לי בית, בטוח, חוף מבטחים, הוא מבצר, מבודד. המיטה קרה וריקה. הסלון שקט. אפילו המקרר ריק כמעט, כי אין חשק לבשל או לאכול. בסופו של יום הלבד הזה בודד. 

השמועה אומרת שזה מתאזן. 

שמוצאים את האושר והנחת.

שמוצאים את השלווה והעניין.

שהביטחון העצמי חוזר, כי זה קשה לעלות מלמטה. אבל עשית את זה כבר פעם - את תצליחי שוב.

שמוצאים את ההוא שסופי השבוע שלו "בלי" מסתנכרנים עם סופי השבוע שלך "ללא".

אז לכבוד יום ההולדת, זכיתי במפגש מיוחד!

הוא דאג לאווירה (כמו תמיד, אבל הפעם בחגיגיות):

-קישוטים

• שלט דגלים HAPPY BIRTHDAY, שנדרשתי להחזיק (עם היד או הפה) כדי לוודא שישאר תלוי ומשמח, כמעט לאורך כל המפגש.
• כדור אורות מלהיב ומרגש שהוסיף צבעוניות לחדר. (הוא אומר שהצבעים והצורות משתנים ומשנים את הקצב בהתאם למוזיקה, אני מאמינה לכל מילה שלו. הייתי מרוכזת בדברים אחרים בזמן שהפקתי את פס הקול של המסיבה, אז לא שמתי לב לאפקט המיוחד)

-לבוש חגיגי

• חגורת עור ביד שלו.
• קולר עור על הצוואר שלי.

-מתנה יצירתית, מקסימה, מנצנצת ומחממת לב.

-קינוח טעים בהגשה מיוחדת בהמלצת שף.

ובעלים אחד מתחשב במיוחד (בעיקר בצרכיו ורצונותיו שהפעם התמזגו גם עם התקוות והעונג של הגורה שלו), שהפגין יכולות מרשימות, כשהוא חוגג על התחת של הגורה שלו.

תודה לך על האהבה, ההשקעה ועל היותך. 🥰💋